רחל לוי | תמונה: activestills.org
בעקבות נאום "האדם העובד" של השר יאיר לפיד, החליטה רחל לוי, עובדת וחסרת בית, לשלוח מכתב לשר לפיד (אנא שתפו את המכתב על הדף שלו). את מאבקה של רחל לוי אנו מלווים בשנים האחרונות (קראו כאן וכאן). נעשה כל מאמץ שקולה ישמע:
כבוד השר יאיר לפיד,
הבנתי שזיהית בנאום שלך את "האדם העובד" עם מעמד הביינים. אני מקווה שאינך חושב כך באמת. כי גם אני האדם העובד, וכמוני רבות ורבים במצבי:
- אם חד-הורית, ו"חד-משכורתית", שמרוויחה שכר מינימום רוב חייה
- אשה שעובדת במשרה חלקית ולא מבחירה – אלא כי זה מה שאני מצליחה למצוא [וכמוני רבות מהאימאות החד-הוריות]
- אישה שכמוה יש המוני נשים וגם גברים – מי שלא מצליחים אפילו להגיע לשכר מינימום חודשי
- אישה שלמרות שהיא עובדת אין לה קורת גג והיא עוברת בין חברות, ללא קורת גג משל עצמה
- אישה שמרגע שילדיה הגיעו לבגרות, הפכה לשקופה, ולא זכאית לשום סיוע מהמדינה, כולל לא בקורת גג.
לקנות דירה? הלוואי ויכולתי לשכור דירה, הלוואי ויכולנו לשכור דירה, כל האנשים הנמצאים במצב כמו שלי.
אדוני השר, יש חוסר מתאם בין מספר דורשי העבודה למספר העבודות המכבדות עם השכר המקיים, יש חוסר מיתאם בין שכר מינימום נמוך מדיי לעלויות הקיום הגבוהות מדיי – לגובה שכר הדירה ויוקר האוכל והתחבורה; ויש עוד יותר חוסר מתאם בין שכר מינימום שעתי, ללא ביטחון תעסוקתי, ובין האפשרות להחזיק את הראש מעל המים. אלו העובדות על שוק העבודה, הדיור והמחייה בישראל.
אדוני השר, נאמר במקורותינו "בזיעת אפך תאכל לחם", ולא "בזיעת אפיך תרעב לפירורים".
שוק שלא דואג לזכויות העובדים שלו, כלכלה שלא דואגת להיצע של עבודות מכבדות, מדינה שלא דואגת שאדם עובד יוכל להגיע לקורת גג ופת לחם, לסל קיום בסיסי, זו לא חברה או מדינה תקינות. כשאתה מדבר על האדם העובד, אל תשכח את האישה שעובדת בשכר מינימום שעתי ולא מצליחה לשרוד, אבל באמת לשרוד.
קצת ארגונים ופעילים חברתיים עוזרים לי, אבל כוחם דל, איפה המדינה?
מקווה לתגובתך ולתשומת לבך. מודה לך מראש על ההקשבה ומאמינה שתיקח זאת ברצינות.
רחל לוי דוידה – מאי שם בין בתים ביבנה.
רחל לוי דוידה סולקה מדירת עמידר בה חייה כל ימי חייה בשל אי-הכרה בה כבת ממשיכה של הוריה, שחיו בדירה מאז עלו ממרוקו, וזאת על אף שברור כי אין לה כל יכולת כלכלית לשרוד ללא דירה בדיור הציבורי. הקריטריונים הבלתי סבירים לא ראו בה כזכאית, וכך ייצרה המדינה חסרת בית כדי לתת קורת בית למישהי אחרת – דלת מסתובבת של הומלסיות במסווה לפתרון. רבנים למען זכויות האדם מלווים את רחל במאבקה לקבל הכרה מהמדינה כמי ששוק העבודה ויוקר המחייה והדיור לא מאפשרים לה לשרוד, בשל תנאים מבניים שאינם בשליטתה. אנו קוראים למדינה לכבד את המורשת היהודית החברתית ולא לזנוח את רחל ואת האנשים הרבים במצבה.
כתבו לרחל לוי דוידה בדף הפייסבוק שלנו
המכתב התפרסם גם באתר המחאה הראשי
פינגבאק: עובדת ולא שורדת • מחאת הדיור