לחברים/ות שלום,

להלן:

1. "המעורר ומקיץ" הרהורי חג העצמאות ה-65
2. ההכרעות הגדולות העומדות בפנינו לאחר כינון ממשלה חדשה
3. התפילה בעד המדינה של שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם

חג עצמאות שמח,

אריק

"המעורר ומקיץ" –הרהורי חג העצמאות ה-65

הרב אריק אשרמן

בין מערבולת הרגשות שיום הזיכרון וחג העצמאות מעוררים, מצאתי את עצמי חושב על המילים בתפילת "נשמת כל חי", שבתוכה ישנה תזכורת של כל הסכנות והסבל שעברנו עד הלום, והודעה:

"אילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו, ושפתותינו שבח במרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח,  וידנו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות, אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו (קדמונינו) ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטוב שעשית עם אבותינו (קדמונינו) ועמנו."

אנחנו אומרים שאלוקים: "מעורר ישנים  ומקיץ נרדמים".

יש עדיין אחוז לא קטן של אזרחים/יות שהם אקטיביסטים, כל אחד על פי האידאולוגיה שלו, אבל השאיפה הגדולה של הרוב המוחלט של האזרחים היום, היא לחיים נורמליים. התעייפנו, ואנו לא רוצים לשמוע בחדשות – לא על דיירי הדיור הציבורי שמפונים מבתיהם, ובוודאי לא על הריסות ופינויים של אזרחים בדואים, או פלסטינים; אנו לא רוצים לחשוב על הימצאות של עוני בקרב עמנו, או בהיעדר זכויות אדם של מבקשי מקלט או פלסטינים.  בבחירות האחרונות בחרנו באלו שאמרו שזה בסדר לדאוג לעצמנו – למעמד הביניים שהוא הרוב הנורמלי, ופחות לאלו שהם לא "רעינו". כמו בני ישראל אחרי 40 שנה במדבר, אנו אומרים: "65 שנה כבר עברו – מתי נגיע לארץ המובטחת?"

אנו רוצים לעשות לביתנו, לטפח את הגינה שלנו, וליהנות משקט ושלווה. במובן מסוים, זו גם תפילתי. כל כך מגיע לנו. אבל, כמו הרבה דברים בחיים, הדבר שאנו חולמים עליו, לא מגיע אלינו ב"מגש של כסף"

וכך כתבתי בפייסבוק שלי בכניסת השבת האחרונה:

ביקרתי אצל האחים סלייבי. חברנו נרגם באבנים יום לפני הגעתנו, וגילה עוד עקירות. והכל התרחש שבוע לפני שרשויות הצבא יעמדו וייתנו תשובה לבג"ץ: מה יעשו כדי להפסיק את הייסורים של המשפחה הזו. גרוע מזה, הבן של אבו-ג'אבר נהרג לפני שבוע וחצי על הדרך המסוכנת שאסור להם לשפץ. בוידיאו של בצלם רואים ישראלי (מן הסתם מתנחל ממאחז בת עין הסמוך, שהביוב שלהם עובר דרך אדמות המשפחה). הישראלי מדבר בערבית ואומר בין היתר "כבר כמעט לא נשאר עצים, ועוד מעט לא יהיו. אתה זקן – למה לך?!"

צפו: תושב בת עין בערבית מרמז למשפחת סליבי לעזוב את אדמתם

***

בביקורנו יכולנו רק לבכות עם המשפחה, להבטיח להמשיך לקדם את העתירה שלנו, ולמצוא דרך מידית לתקן את הכביש ולמנוע עוד קרבנות.

ואני יושב כאן – שבת נכנסת וזה הדבר האחרון שאני כותב. איזה נחמה אני יכול להוסיף? איזה קשר עם פרשת השבוע. הפשרות מלמדות על איך לטפל בצרעת בגוף ובבית. אבל מה לעשות כאשר הצרעת היא בגוף האומה ובית הלאומי? איך מטפלים בצרעת בנשמה? איך לעזור לנגועים/ות לטהר את עצמם/ן ולחזור למחנה האנושות? אבל זה מה שנצטרך לעשות בכדי שבשבוע הבא נוכל לקראו "קדושים תהיו" ולחוג את יום העצמאות.

שבת שלום,

אריק

בעולם שכבר אין נביאים/ות, אולי באמת אלוקים גזר על פעילי זכויות האדם את מה שהרב אברהם יהושע השל אמר בנוגע לנביא – שהוא האדם ששומע רעש מרעיש אוזניים את מה שאחרים/ות שומעים כמוסיקת רקע. באמת לי ולהרבה מאלו שיקראו את דבריי, אלוקים מעורר ומקיץ. עוד הרבה לאחר שסיימתי לכתוב, עד שתפילות קבלת שבת הכניסו אותי ליום של מנוחה, הדהד בראשי בליל שבת השיר שהשמיעו כל יום ו' ברדיו לכבוד יום שנה של אהוד מנור ז"ל:

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה…

אבל, כולנו זקוקים/ות לאל שמעורר ומקיץ ומפקח את עינינו, כי לא משנה כמה שאנו רוצים (או כמה שמגיע לנו) לא נשיג את חלומותינו כאשר נירדם על השמירה ונאמר לעצמנו: "שלום שלום, ואין שלום" (יחזקאל י"ג:י); אנו לא נגיע לנחלה, עד שלא נעשה את העבודה הקשה ונתמודד עם הצרעת, ולא על ידי שנאה או הדרת מפירי זכויות האדם, אלא בעבודה יותר קשה להחזיר אותם אל תוך מחנה האנושות ונבריא את הבית לאומי. יהודים ולא יהודים, עלינו להגשים את החזון של פרשת "קדושים" בנוגע לעניים, לזקנים ולמוגבלים ולאלו שאתם אנו עוסקים במסחר (כדאי לפתוח את התורה ולקרוא את פרשת "קדושים"); כאשר בנשמת האומה יש את היכולת לראות גם את המוחלשים בקרב עמנו וגם את האנושות כולה כ"רעינו" – בכדי שהפסוק הרלוונטי בפרשה כלפי כל האדם יהיה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט:י"ח); אפילו יותר מאשר: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" (י"ט: ל"ד) המצווה כלפי הגר כלול במצוה בנוגע לרעך, אבל נדרש הדגש כי זה לא ברור לכולם/ן.

הנחמה והתקווה שלי היא שלפי הניסיון שלי וגם לפי סקרי דעת קהל רוב אזרחי ישראל מבקשים להיות בסדר. רובם לא רוצים להיות מפירי זכויות האדם או לקחת פת לחם מהדל. הם רוצים את הצבא הכי מוסרי בעולם. לכן, אנו רואים שיש רוב אזרחי ישראלי לתמיכה בזכויות האדם. אותו רוב מאמין שאין הפרות מערכתיות בשטחים הכבושים, ושהממסד מטפל בהפרות הבודדות הלא מייצגות ויוצאי הדופן. אנו לא רוצים להאמין שיש רעבים במדינה כי זה "לא אנחנו". אנחנו לא רוצים לראות איך מבקשי מקלט חיים, או את העימות בין מבקשי מקלט ובין מוחלשים ותיקים שיצרנו בדרום ת"א. בוודאי שאנחנו לא רוצים לדעת מה קורה למבקשי מקלט שמצאו כאן שערים סגורים.

כדי להתמודד עם המתח בין השאיפה להיות מוסריים ו"בסדר" ובין השאיפה לטפח את הגינה בשקט, אנו פשוט נרדמים על השמירה. וכאשר אנו נרדמים, אנו לא עוזרים לעצמנו. אבל כאשר אנו מתפקדים כפעילי זכויות האדם ומנפצים את האשליה ומנסים בעצמנו לעורר, אנו בעצם מעוררים כעס. לא משנה באיזו עדינות אנו עושים את זה, או באיזה צניעות, תמיד ניתפס כמתנשאים, שונאים את עצמנו, שאינם רואים את הטוב. אני קורא את המילים של עצמי על החזרת מצורעים למחנה האנושות, ויכול לתאר איך אחרים מגיבים לכך. אבל מהצד האחר, הגישה שהכול חייב להמתין עד שנמצא לדבר אל אנשים היא שגוייה. כי הסכמה לאומית שטחית, לא כוללת את המתחים המתפרצים בתוך הלאומיות.

הרב השל כותב:

"המצפון בונה את ההגבלות שלו, מתעיייף, כמהה לנחמה, להרדמה ושיכוך.  אבל, אלו שכואבים/ות ולאחד החי עולמים, לא נמים ולא ישנים."  (The Prophets, p. 9)

ולפעמים, המדוכא הוא גם מדכא, באופן הדדי. לכן אנו זקוקים לאלוקים.

הרב לארי ושנר מספר את הסיפור שכאשר הוא לקח ילדי גן לראות את אולם התפילה, אבל אמר להם שרק בשבוע הבא הוא יראה להם מה יש בארון הקודש. למחרת, הגננות ספרו לו על הדיון הער בין הילדים, מה יראו בארון.  אחד הילדים אמר: "מראה גדול."

אנו זקוקים לאלוקים שמעורר ומקיץ ומשמש מראה גדול.

"אני אוהב אתכם/ן ומאמין בכם/ן, אבל תתעוררו.  תסתכלו בי, המראה, ותאמרו האם זה מה שרציתם/ן לראות.  האם זו הגשמת יכולתכם/ן. אני רוצה שקדושים/ות תהיו, ואני יודע שגם אתם/ן רוצים ומאמין שאתם/ן יכולים/ות. אבל, כדי להשיג את החלום האמיתי, צריך לנפץ החלומות שהם אשליות ולהתעורר."

אבל אלוקים גם זקוק לנו ואלוקים בנו. אנחנו מעוררים/ות ומתעוררים כמו אלוקים, או הורה אוהב/ת, שמעורר/ת ילדיו/ה, ברור בדיוק מדוע פעולה זאת מעוררת כעס ותחושות של התנשאות. אבל, אולי יש דרך אחרת. מולי קון מספרת את הסיפור של נסיכה שרוצה לראות את אלוקים ואביה שולחת אותה לבדה לגלות את העוני בממלכה. כאשר היא חוזרת בבכי הוא נותן לה מראה ואומר לה, "עכשיו ראית את אלוקים." (Who Knows Ten) כל הדיבורים בכל המפעלים החינוכיים של רבנים למען זכויות אדם לא משפיעים על החניכים כמו סיורי השטח. האתגר שלנו להגדיל את המשתתפים בסיורי השטח.

האם יש דרך להתעורר כמו זוג שמתעורר ביחד? בואו נסתכל יחד במראה, ונחליט על מראה חדש שיביט בנו.  כרתנו ברית בהסכמה וכתבנו את מגילת העצמאות משום שרצינו להיות קדושים/ות. אך לא רצינו לעשוק את רעינו, או לגזול, או להלין פעולת שכיר, או לקלל חרש, או לשים מכשול לפני עיור, או לעשות עול במשפט, או להונות את הגר, אלא להדר פני זקן, לדאוג לעני ולגר, שיהיו לנו מאזני צדק ושנאהב את הגר ואת רעינו כאחד (כי כולנו אחד). אי אפשר לחזור "לישון", כי שתיקה מהווה סבל לאחר ולעצמנו. אני לא רוצה ריב, אבל כאשר אני לא מסכים אתך, אתווכח, כי מה שאנו עושים משפיע על הרבה אחרים לטוב ולרע (וגם משום שאלו חשובים כמונו). גם אם אין לאף אחד מאתנו את כל התשובות, אם באמת נסתכל ביחד במראה, יהיה יותר ברור לשנינו מי אנחנו היום ביחס למי אנו הסכמנו שרצינו להיות.  אז קדימה, להתעורר!

חג העצמאות שמח,

אריק

****

ארבע הכרעות חשובות הניצבות בפנינו לאור כינון הממשלה

בדו"ח לישיבת המזכירות האחרונה, ציינתי ארבע הכרעות חשובות הניצבות בפנינו לאור כינון הממשלה החדשה. כמובן, יש עוד הרבה. אבל, בארבעה אלו במיוחד אני מקווה לראות את רבנים למען זכויות אדם בחזית:

מבוסס על דו"ח למזכירות שומרי משפט

הרב אריק אשרמן

בנוסף לעבודה השוטפת שלנו, אנו נכנסים בימים אלו למספר מאבקים גורליים – אולי יותר מאשר יש לנו את המשאבים, אבל אין לנו את המותרות להתעלם. אין  ברירה, אלא לשנס מותניים ולצאת למאבק!

אחת הסיבות כנראה לפירוק הממשלה הקודמת הייתה אי יכולת להעביר את תקציב הקיצוצים שנתניהו רצה. בנוסף, הממשלה הקודמת השאירה הרבה דברים גורליים לכנסת הנבחרת. עם אחוז הכי גדול של חזקים חדשים   מאז הכנסת הראשונה, אנחנו ברגע גורלי של חילופי דורות, המכיל פוטנציאל גדול, אך גם סכנות רבות. כאשר מדיניות הממשלה החדשה נהיית יותר ויותר ברורה, הסכנות נראות לי כרגע יותר גדולות מהפוטנציאל. חשוב לציין שאנו ידענו מראש את הדברים שנפתלי בנט ויאיר לפיד הסכימו עליהם כחלק מה"שוויון בנטל", וגם כחלק מהמדיניות הכלכלית של יאיר לפיד שמתבררת בימים האחרונים. אך עדיין נשארת עדיין התעלומה מה לפיד הבטיח לבנט בענייני שטחים.

בין הסוגיות הבוערות לנו:

• מתווה בגין.

בשלהי הממשלה הקודמת, אושר מתווה בגין לטיפול בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. המתווה כלל שפה חיובית ומבינה של ועדת גולדברג, אבל המסקנות האופרטיביות היו המסקנות האכזריות של ועדת פראוור. ב מידה והמלצותיה יושמו הן יובילו לכ-40,000 אזרחים בדואים שיגורשו מבתיהם/ן. קודם כל, הממשלה החדשה תצטרך לאשר את המתווה מחדש, אבל חקיקת חוק בנדון נמצא בקווי היסוד של הממשלה. לאחר מכן, יכינו הצעת חוק, ואז הזירה תעבור לכנסת (ובמקביל יש תמיד את הזירה הציבורית). הקהילה הבדואית בישראל לא תתן שיחצו קווים אדומים כגון: וויתור על ישובים קיימים וניהול משא ומתן על שיפור מתווה בגין.

• תקציב המדינה

ישנם שני איומים הבאים מכיוונים שונים:

יאיר לפיד בחר כמנכ"ל משרד האוצר את יעל אנדורן. בקדנציה הקודמת שלה באוצר היא היתה שותפה בכירה לתקציב האכזרי של 2003, כמו כן היא הייתה חסידה של תוכנית ויסקונסין וזכורה על ידי פעילים/ות כמתנשאת וכוחנית. אנו גם זוכרים היטב את יועצו של השר לפיד, צבי אקשטיין, שאותו פגשנו פעמים רבות במאבק נגד תוכנית ויסקונסין. לכן עלינו לצפות לקיצוצים שיפגעו בעיקר באוכלוסיות המוחלשים/ות, ושהחלום להשקעה בדיור ציבורי ובכלל בתקציב חברתי, מתרחק,  אלא אולי אפילו נראה ניסיון ממשי להחזיר את ויסקונסין.

גם בקרב האנשיםהמתיימרים להיות פרוגרסיביים (או באמת פרוגרסיביים), הצרכים של השכבות המוחלשות עלולים להיעלם בשם מעמד הביניים. בכנסת הנוכחית אין עדיין שדולה לדיור ציבורי, אלא שדולה למען דיור חברתי. כרגע אנו מגיעים לכל מיני מפגשים כדי להבין האם חסידי/ דיור בר השגה באמת כוללים את הדיור הציבורי, או האם זה מס שפתיים בלבד.

• ועדת אדמונד לוי

כזכור, ועדה אדמונד לוי הינה ועדה ללא נציגות של פלסטינים שמטרתה הייתה לטהר את השרץ של הכיבוש. בועדה מצאו ש"חוקי" לבנות התנחלויות על אדמה בשטחים הכבושים. פועל יוצא מכך, שהמדינה לא מכירה באדמה פרטית בבעלות פלסטינית. היועץ המשפטי לממשלה לא אפשר דיון בממשלה אחרי ההכרזה על בחירות, אבל מסתמן שהדבר לא יעבור בשקט. יש אומרים שראש הממשלה מבין שהוא לא יכול לאמץ את המסקנות של ועדת אדמונד לוי, אבל הוא זה שהקים את העודה.

במסמך שהגשנו, כתגובה לועדת אדמונד לוי, כללנו מקורות יהודיים בין היתר בכדי להבליט את הבעייתיות של ועדה ללא פלסטינים הקובע את גורל הפלסטינים. פרטנו מהיכרותינו כפעילי זכויות אדם את הפגיעות בזכויותיהם של פלסטינים/ות נוספים,,  שלהערכתנו לא הופיעו אפילו בסדר יום של הועדה נטולת הפלסטינים.

מה הממשלה החדשה תתיר בשטחים? רק לפני כמה ימים ראשי שבט הג'הלין, סיפרו לרב יחיאל גריינימן (ראש מחלקת זכויות אדם בשטחים הכבושים) כי הגיעו לאוזניהם שמועות חדשות על צווי פינוי הולכים וקרבים לישוביהם.

• פליטים

האם שר הפנים החדש ינקוט במדיניות טובה יותר מאשר קודמו? קבענו עם ארגון "HIAS" שמיד אחרי כינון הממשלה נקים לובי ליישום הנהלים המקובלים שיבחינו בין האנשים שחייבים להעניק להם מעמד כפליט, ובין אלו שלא. כנראה שזה יהיה גם התנאי, להכללת מדינות נוספות שיסייעו לארח את הפליטים הללו. אנחנו גם משוחחים על כך עם יהדות התפוצות, מתוך תקווה שקהילות יהודיות יהיו מוכנות להזמין ולאמץ מבקשי מקלט שהגיעו לישראל.

• דיור ציבורי

עבודה שוטפת על מימוש דיור ציבורי ממשיכה בחדרה, עם ניסיון לשים יותר דגש על העצמה. אנו נפגשים עם ח"כים שונים (מצאנו אוזן קשבת במפלגת מרצ) ויש רצון לא לאפשר לממשלה להקפיא שוב את חוק דיור הציבורי שחוקק ח"כ לשעבר רן כהן. במוצ"ש קיימנו הפגנה מול הבית של שר האוצר, יאיר לפיד, שזכהת ללא מעט תקשורת, ויש רצון להמשיך. בנוסף, סוף סוף חתמנו חוזה עבור "המעברה" עם נעמ"ת.  עכשיו יש הרבה מאוד עבודה בכדי להפעיל את הבניין בקטמונים, כמרכז שכונתי ומרכז המאבק למען הדיון הציבורי.

כנאמר, אלו הכרעות בולטות, בנוסף לעבודה השוטפת בחינוך, בצדק החברתי-כלכלי ובמימוש זכויות בשטחים הכבושים.

******

תפילה לשלום מדינת ישראל

רִבּוֹן הָעוֹלָם, קַבֵּל נָא בְּרַחֲמִים וּבְרָצוּן אֶת תְּפִילָּתֵנוּ לְמַעַן מְדִינַת יִשְֹרָאֵל, מֶמְשַׁלְתָּהּ וְכָל הַדָּרִים בִּגְבוּלֶיהָ וְתַחַת שְׁלִיטָתָה.

פְּקַח נָא אֶת עֵינֵינוּ וְלִבֵּנוּ מֵחָדָשׁ לַנִּפְלָא שְׁבְּקִיּוּמָהּ וְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בְּכֹחֲךָ לְהָבִיא גְּאוּלָה לְכָל נְשָׁמָה. תֵּן לָנוּ אֶת הָאֹמֶץ וְהַהַתְמָדָה לִרְאוֹת תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינֵינוּ אֶת הָעֶקְרוֹנוֹת שֶׁהִצִּיבָה לְעַצְמָה יִשְֹרָאֵל בִּמְגִילַת הָעַצְמָאוּת. הֲבֵא לְכַךְ שֶׁנִּהְיֶה שֻׁתָּפֵי אֱמֶת עִם אֶזְרְחֵי יִשְֹרָאֵל בְּהַשָֹגַת הֶחָזוֹן שֶׁטֶּרֶם נִשְׁלָם בִּמְלֹאוֹ.

תֵּן לְכָל הָעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר אֶת אֹמֶץ הַלֵּב, הַתְּבוּנָה וְהַכֹּחַ לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם. הַדְרֵךְ אוֹתָם בִּנְתִיבוֹת שָׁלוֹם וְהַעֲנֵק לָהֶם אֶת הָרְאּיָה לְהַכִּיר אֶת צֶלֶם אֱלֹהִים בְּכָל אָדָם. חַזֵּק אֶת מְגִינֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ וְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי אוֹיֵב, חֶרֶב סַכָּנָה וְיָגוֹן. טַע בָּהֶם עֹז לְהָגֵן עַל מוֹלַדְתָּם וְהַאֲצֵל עֲלֵיהֶם אֶת גְבוּרַת הַנֶּפֶשׁ לִכְבּוֹשׁ אֶת יֵצֶר הַשִׁלְטוֹן וְהַכֹּחַ.

הֲרֵק אֶת בִּרְכָתְךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ. יִמָּצְאוּ בָה צֶדֶק וּזְכֻיּוֹת אָדָם לְכָל אָדָם. הַשְׁרֵש בְּלֵב כֻּלָּם אֶת מוּסַר נְבִיאֶיךָ "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת  עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה, ו';ח') וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן (עמוס, ה;כד')לְמַעַן יִלְמְדוּ דַרְכֵי סוֹבְלָנוּת וְכָבוֹד הֲדָדִי. יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יַכִּירוּ כִּי "לֹא בָאנוּ לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִיב וּמַחֲלֹקֶת וְלֹא בִּשְׁבִיל שִֹנְאָה וְקִנְאָה וְקִנְטוּר וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רַק בָּאנוּ לָעוֹלָם כְּדֵי לְהַכִּיר אוֹתְךָ תִתְבָּרַךְ לַנֶּצַח (ר' נחמן מברסלב). פְּרוֹשֹ עַל יִשְֹרָאֵל וְעַל כָּל תֵּבֵל אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְקַיֵּם בִּמְהֵרָה חֲזוֹן נְבִיאֶךָ: "לֹאיִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו, ב';ד').

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ שֱׁיֹאמְרוּ [במהרה בימינו] כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל “הִנֵּה טוֹב מְאֹד”(בראשית א':כ"א), כִּי יִתְבָּרְכוּ בִּמְדִינַת יִשְּׁרָאֵל כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.‏ (מבוסס על בראשית)