כיצד לכוון את יצרינו בכדי לנצח את השיעבוד: הרהורים לחג הפסח | הרב אריק אשרמן ›

International Slavery Museum By Anosmia cc: flickr

הרב אריק אשרמן תוהה לגבי המושג של שיעבוד, האם עלינו לחסל אותו לגמרי, או בתוך חשיבה מורכבת יותר עלינו להכיל אותו בכדי להתגבר עליו. שתפו, הגיבו ודברו עם הקהילות שלכם/ן בדבר הרהורי הפסח של הרב אריק אשרמן.

מאת: הרב אריק אשרמן

אגלה משהו. חזרתי לא מזמן מסבב של שבועיים וחצי בחוף המערבי של ארה"ב – נאומים, דרשות, תלמוד תורה וגיוס כספים. באחד מהמקומות, אחת מהמשתתפות אמרה לי משהו ואמרתי לעצמי – אהא! זה יהיה הבסיס של הרהורי פסח שלי. הבעיה היא שלא רשמתי את הדבר, ומאז אני רק מנסה לזכור אותו. זכרתי רק שזה היה מבט לא שגרתי על עַבְדוּת. אז, ניסיתי לשחזר – מה וּלְמָה אנו מְשֻׁעְבָּדִים/ות היום? אז, נתחיל במובן מעליו ונראה לאן נתקדם.

יש אנשים/נשים שמְשֻׁעְבָּדִים תרתי משמע – יש מקומות בהם עדיין יש עבדים באופן פורמלי וגם כאשר לא קוראים לזה 'עבדות'. לדוגמה, אין מילה יותר טובה מ'עבדות' בכדי לתאר את הנשים שמגיעות לישראל (ולמדינות אחרות) ונהפכו לשפחות בתעשיית המין. נשים שחשבו שבאו בכוונה לעבוד במקצועות כמו סיעוד, וגילו שנשלחו בעצם לעבוד בזנות. מחרימים להן את הדרכונים, עונשים, כולאים ומכריחים אותן לעסוק בזנות. מכאן יש רשימה כמעט אין סופית של תנאי עבודה שמתקרבים לתנאי עבדות. גם אם האדם לא מוחזק בתנאי עבדות כמו בעבר, לעתים דווקא מלחמת הקיום, החוק, ההגבלות שאדם/אישה מייצרים לעצמם, כאשר אינם מאמינים שיש להם ברירות ומשאירים אותם במקום של שיעבוד.

לחשוף את השיעבוד

אני חושב שכולנו יכולים/ות לכתוב רשימה לא קטנה של דברים שמשעבדים אותנו: פחדים, תשוקות, דעות קדומות, אמונות, תחושות של מחויבות, טרנדים, תפוסות התנהגות, שהפכו להיות הרגל, זיכרונות וכדומה. כפי שהערתי בעבר בנוגע לעבודה זרה, האתגר הוא שהרבה מהדברים שמשעבדים אותנו הם דברים חיובים במובנים רבים. לפעמים הם חיוביים מאוד.

אני לא פוגש הרבה אנשים/נשים שבאמת מתפללים/ות לפסל. לאחרונה שמעתי שיעור מאלף מהרב פרופסור דניאל שפרבר כיצד הוא הוביל החלטה הלכתית שהינדואיזם אינה עבודה זרה. זאת לאחר שהוא דיבר עם אנשי דת ההינדים והבין שגם הם מאמינים באל אחד.

אבל, גם אם אין הרבה שמשתחווים/ות לפסל, יש הרבה יותר אנשים/נשים שהופכים/ות את הדגל, או את הלאום, או את העם לאליל. זה קל מאוד לעשות. אני ער לזה באופן אישי דווקא כי דגלים, לאום והעם היהודי כה מרגשים אותי. וזאת הסיבה שאני תמיד חייב להיות על המשמר, בכדי לא להפוך אותם לעבודה זרה.

הסכנות של שיעבוד ושל העבודה זרה דומות הן. היה מסוכן ולא היינו רוצים חיים ללא זיכרון העבר האישי והקולקטיבי או ללא ערכים ואמונות. בישראל אנו נוטים להיות משועבדים לביטחון, ויש סיבות טובות לכך. לא ניתן לומר בזלזול שאין לנו דאגה אמיתית לביטחון, או שהשאיפה המקסימלית לביטחון אינה לגיטימית. אך התפיסה הביטחונית הופכת להיות גם עבודה זרה וגם סוג של עבדות ועבודה זרה כאשר אנחנו מגיעים/ות לתפיסה של "אנחנו ואפסי עוד" אנחנו נהיו עיוורים ות לצרכים וזכויות של אחרים/ות ולכן מותר לעשות את הכל ללא-יהודים בשם הביטחון שלנו. אנו משועבדים לביטחון כאשר אנו אומרים שאין אפשרות לתהליך שלום עד שנגיע ל-100% ביטחון. כמובן, זה אפילו מבטיח שלעולם לא נשיג את השלום, שבסופו של הדבר יכול לשפר גם את הביטחון.

הניאו ליברלים/ות, הרואים/ות תמיכה במוחלשים כמשהו שמדרדר את החברה ומאיים על הביטחון הכלכלי שלנו, בעצם מתירים/ות לעשות כל מה שנראה הכרחי לעניים כדי "להציל" את החברה. לעיתים קרובות הם/ן עושים זאת בשם המעמד הביניים.  לא חשוב שבדרך כלל גם המעמד הביניים סובלים/ות מהמדיניות שלהם/ן.

מחכים לראות מה תעשה ממשלת ישראל בדבר מבקשי המקלט, תכנית פראוור וועדת אדמונד לוי

כן, אפילו זכויות אדם יכולות להיות עבודה זרה ודבר משעבד. איני חושב שיש לשים שום גבול על החובה לכבד את צלם אלוקים בכל אדם. אבל לפעמים הנאמנות שלנו לאמנות, או לכללים מסוימים עלולה להפוך להיות יותר חשובה מאשר הדאגה לבני/ות האדם.

כאשר ממשלה חדשה יוצאת לדרכה, מהר מאוד תבוא לידי ניסיון על ידי הערכים הראויים הללו שהופכים מהר להיות אלילים משעבדים.

1. לגיטימי לדאוג לאופי היהודי של המדינה, אבל לא עד כדי כך שאנו מתעלמים מהזכויות של ערביי-ישראל, או נועלים את שערינו בפני מבקשי מקלט או משתמשים בכח כדי להשתלט על אדמה פלסטינית.   הממשלה החדשה שלנו תצטרך להחליט: האם היא מיישמת את נוהלי אבחון עבור מבקשי מקלט המקובלים בכל העולם (RSD). היא תידרש להחליט האם היא מקדמת את תכנית פראוור / בגין. גירוש כארבעים אלף בדואים מהכפרים שלהם, גניבת האדמות שלהם (גם אם יצליחו להוכיח בעלות) הוא סוג של עבודה זרה, ושיעבוד לעם היהודי. ולאלו שאומרים/ות, איך אתה אומר?  אלוקים נתן לנו את הארץ.

אני רק יכול לומר שרוב הגדולים/ות בהלכה משך הדורות הכירו בזכות קניין וזכות חנייה של לא יהודים בארץ ישראל. כמו כן, אסרו על "גזל הגוי". האם הממשלה החדשה תאשרר את המלצות ועדת אדמונד לוי? נחכה ונראה. הכמיהה לארץ ישראל שגם פועמת בלבי אפשרה למדינת ישראל להקים ועדה (בראשותו של אדמונד לוי) ללא נציגות פלסטינית. הועדה מטהרת את השרץ (של הכיבוש) וקובעת שניתן להקים התנחלויות גם על ה-21% מאדמות השטחים הכבושים שהמדינה עצמה מכירה כאדמות פרטיות פלסטיניות? (האחוז האמיתי גבוהה בהרבה.)

1. לגיטימי בהחלט לדאוג לביטחון האישי שלנו, אבל לא עד כדי כך שאנו מאפשרים/ות לעצמנו להטיל כל הגבלה על פלסטינים בשם הביטחון ללא גבול. מעבר למנדט של רבנים למען זכויות אדם להביע דעה בנוגע לגורל ההתנחלויות – יש הרבה אפשריות. אבל לאחר שישראל הקימה התנחלויות על אדמה פלסטינית (באופן בלתי חוקי לדעת רוב המומחים/ות), וללא מחשבה לשאלה של זכויות וכיצד ייראה עתיד בטווח הארוך, אך זה אינו פוטר אותה ממחויבות למצוא דרכים חלופיות לשמור על חייהם של המתנחלים/ות שלא ימנעו מפלסטינים גישה לאדמותיהם. האמת שלרוב הסתירה בין שמירה על חייהם/ן של מתנחלים/ות ובין זכויות האדם הוא מדומה. יש סתירה אמיתית יותר בגבול עם עזה.
2. איש באמונתו/ה י/תחיה בנוגע לכלכת ישראל.  אבל, להבדיל מהעם היהודי וביטחון, אין לי משיכה לתאוריות ניאו ליברליות. אבל, אני מבין שיש אלו שכן. אפילו יותר מפתה הוא האשליה שבשם המעמד הביניים המהולל, המדינות הכלכלית הנוכחית גם מגבילה את אייל ההון וגם מותירה את העניים בשער. אבל אסור לנו לחיות תחת שיעבוד לתיאוריות הניהול של נערי האוצר ולמחויבות הבלתי מוגבלת של אחרים/ות למעמד הביניים. אסור לישראל להתנער מהמחויבות היהודית והאנושית לדאוג לחלשים/ות ומוחלשים בקרבה. לצערי אלו שחורתים על דגלם את המעמד הביניים משלמי מס שפתיים לעניים. האמת היא שהם מאמינים שהמוחלשים הם איוּם, או פשוט לא מרגישים שהם כל כך חשובים.

אז מה עלינו לעשות כאשר אותם הערכים שאנו מחבבים בצדק עלולים לשעבד אותנו והפוך להיות עבודה זרה?  במדרש אנו לומדים/ות:

רבי נחמן בר שמואל … אמר: "הנה טוב מאד" – זה יצר הרע, "והנה טוב מאד" –
זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאד – אתמהא ? אלא שאלולי יצר הרע לא בנה
אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן. וכן שלמה אמר (קהלת ד:ד):
"…וכי היא קנאת איש מרעהו."(ב"ר ט, ז).

היה  יותר טוב לא להשתמש במונח "יצר הרע", אלא עדיף לכנותם כיצרים בסיסיים – ה"איד" שלנו בלשון הפסיכולוגיה של זיגמונד פרויד. הפתרון אינה טמון בחיסולם, התכחשות אליהם או לומר שאין בהם פנים לגיטימיים וחיוביים. אבל עלינו להפנות אליהם יצרים אחרים בכדי לכוון אותם לכיוון הנכון, כדי שהם לא יהפכו להיות הנוגשים המשעבדים אותנו.

תמיד התפלאתי איך ייתכן שבהגדה אנו גם אומרים: "עבדים היינו ועתה בני חורין" וגם "השתא עבדי (השנה אנחנו עדיין עבדים), לשנה הבאה בני חורין". אולי זהו ביטוי לעובדה שלא רק שאנו לא יכולים להשתחרר לגמרי מהדברים שמשעבדים אותנו, אלא שאולי לא נכון להשתחרר מהם לגמרי. יש פנים של עבדות שלמזלנו הם רק הדהודי העבר הרחוק שלנו, ונותר לנו לדאוג למגר אותם עבור כל האנושות.

אבל, במסע מתמיד למצוא איזון בין להפסיק לראות את עצמינו כאילו אנו יצאנו ממצרים (משנה פסחים י:ה) בין ללמוד מהעובדה ש"בכל דור ודור קמו עלינו לכלותנו" ובין האסון על שאיננו מצליחים לשחרר את עצמנו מהעבר. אם אנחנו לא זהירים/ות, אפילו מילות ההגדה יכולים לשעבד אותנו. לדוגמה, כאשר אנחנו אומרים/ות "בכל דור ודור קמו עלינו לכלותינו", אנו גם צריכים/ות להזכיר את אלו שעמדו לצדנו בשעות קשות. בו בזמן עלינו להכניס אל תוך הסדר שלנו את הרעיון שהמציאות של שנאה ודיכוי של יהודים בעבר ובהווה אינם מתירים לנו לדכא אחרים/ות ואינה מכתיבה לנו את העתיד.

לכן, עלינו תמיד להיות "עבדים/ות" בדרך אל החרות. באופן מתמיד עלינו, כמו שנאמר על רבי מאיר בנוגע למורה שלו אלישה בן אבויה (שחז"ל כינוהו כ"אחר" כי אבד את הדרך):

"רבי מאיר רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק" (חגיגה ט"ו ). ברור שזו משימה מסוכנת כי קל למדי להצדיק שיעבוד ליצרים שלנו על ידי זה שאנו אומרים לעצמינו שאנו מקדישים אותם למטרות נעלות. אין פתרון פשוט לדילמה זו, אלא שלמצוא עצמו/ה רב/ה וחברותא וקהילה ששומרים/ות אותנו מהאשליות הללו.

אני מאחל לכולם/ן חג חרות שבו אנו משתחררים מהדברים שמשעבדים אותנו וגורמים לנו לפגוע בבני/ות אדם אחרים/ות ובצלם אלוקים בתוכם/ן. ברוב הפעמים לא נעשה זאת על ידי חסול השעבוד, אלא על ידי הכוונתו לעבודת הבורא.

אריק

הגיבו בעמוד הפייסבוק שלנו להרהורי הפסח של הרב אריק אשרמן