חיי אינם בינאריים (0 או 1) – הם לא עניין של "או-או" ("או שאתה אוהב או שאתה לא…"); הם חיים של "גם וגם"- (מצד אחד… ומצד שני… ויש עוד צד…); חיים של "יותר ופחות"; של "למדי" ו"אולי". את החיים אני חי בעוצמות שונות (כמה יפה להרגיש שאני "חי מאד" וכמה חבל לי לדעת שאני "חי רק למדי"). לכן בליל-הסדר כששרים בצוותא חדא – "עבדים היינו, היינו, עתה בני חורין, בני חורין…", עולה בי השאלה האם "חירות" היא מצב בינארי-דיכוטומי (להיות עבד או בן-חורין) או שנכון יותר לחשוב על "חירות" כעניין של רצף בין פחות ליותר: שהרי יש רגעים שתחושת חופש מציפה אותי (וכולי נמלא חדווה ו…פחד) ורגעים אחרים שבהם אני חש כבול (בד"כ- כבול לדמותי), …ובתַווך- חיי המתנהלים בין שעבוד לחירות, כפי ניסוחו של ז'אן ז'אק רוסו שתיאר את מצבו של האדם – בין שני הקצוות: "האדם נולד חופשי, ובכל מקום אסור הוא באזיקים."[על האמנה החברתית עמ' 9]. הרהורים על חירות לקראת חג הפסח
מאת: הרב ישי רון
החיים בקטבים ממש – אינם אפשריים, ואף טומנים בחובם פרדוקס: שהרי אפילו "העבד הנרצע" בוחר בשלב כלשהו בחייו להיות עבד. כמאמר הכתוב- "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי- לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי…" (שמות כא). ומן העבר השני, גם חירות מוחלטת איננה בנמצא שכן החיים לעולם מתקיימים בתוך הקְשר שתוחם את החירות; עצם הצורך לבחור בין אפשרויות שונות מגביל את חירותי לבחור להיות "גם וגם"; ואם אתעקש מאד לחיות חיי-חירות "מושלמים", הרי בעצם הקנאות לחירותי גזרתי על עצמי שעבוד …לאידאה של חירות.
חירות כמגמה
חירות היא עניין של מגמה של יותר או פחות, ועלי לבחור את הכיוון: האם אשאף להעצים את חירותי, על ידי כך שאהיה מודע יותר לקיומן של דרכים שונות שבהן אוכל לצעוד את חיי, או שאנהג באופן שיצמצם את חירותי, על ידי כך שאתפוס את המציאות כהכרחית ואותי כחסר-ברירה?
השאיפה לחיי חירות איננה מובנת מאליה (לו היתה כזו לא היינו נזקקים לחג הפסח). הרבה אנשים, בהרבה נסיבות מעדיפים לצמצם את חירותם ולעשות כמצוות אחרים, או לעשות את מה שהם מורגלים; לפסוע בדרך הסלולה והבטוחה (עם פנסיה מובטחת ותנאים סוציאליים) במקום לפלס חיי-חירות, מוּעדים לטעות ובלי ערובה להצלחה. חירות גם מטילה אחריות (לבחירה), וגוזרת (לעיתים) בדידות של חיים מחוץ לַעדר המנחם, המנמנם.
היהדות כצו של חירות
לדידי, יסוד היסודות של היהדות הוא בצו-החירות, בשאיפה להיות בנות/י-חורין. הדיבר הראשון מעשרת הדברות מזהה את אלוהי ישראל כאלוהי החירות:
"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים…". הרמב"ם ראה בדיבר הראשון את "מצוות עשה" הראשונה בתורה- להכיר באלוהי החירות. ועל פי אמונתי, שאר מצוות היהדות לא נועדו אלא להגשים את רעיון החירות הטבוע באל. הווה אומר, מ-"היות יהודי/ה" נתבע שעבוד אחד בלבד- השעבוד לחירות.
חג הפסח נועד להזכיר לי שעלי לשאוף אל החירות; לרצות באמת להשתחרר, עד כמה שאפשר, מן הכבלים שאוסרים את חיי; לוותר על חיקה החם של העבדות ולצאת למסע חירותי, שחלקו לפחות יערך במדבר.
חירות אמיתית אין משמעה לעשות מה שבא לי בכל רגע נתון. לחירות אמיתית יש פרספקטיבה של זמן. שהרי יכול אני לחוש כי אני בוחר בכל רגע ורגע אך כשאני מסתכל על בחירותיי כמכלול אני מגלה שהייתי עבד לגחמותיי הרגעיות. להיות בן חורין משמע גם לבחור בחירות ארוכות טווח, אשר ישעבדו את רצוני העכשווי-המיידי (להתגבר על הרצון להתמסר מייד לפרוסת העוגה המפתה… והכל בעבור הדיאטה).
חירות אמיתית היא לוותר על סימני הקריאה בסוף כל משפט, אותם כבלים שסוגרים את הפתח לשינוי, ומקבעים, ומשעבדים, ובמקום זאת להותיר בקצה המשפט סימן שאלה קטן- מן פתח מילוט שדרכו תוכל להשתחרר החירות ולפרוח…
לא להשתעבד לשיעבוד
היהדות בכלל, וחג הפסח בפרט, אינם עוסקים רק בציווי לשאוף לחירותי האישית. צו-החירות הוא אוניברסלי (כמו האל) וחל על כל בני-האדם. חירותי אינה מתקיימת בריק ולא תיתכן כאשר לצידי בני אדם אחרים שחיים תחת שעבוד… בהלכות הפסח מחדד הרמב"ם את הרעיון כי "מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש- אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט) 'זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם' ושמחה כזו קלון היא להם" (רמב"ם הלכות יום טוב ו יח). ואם מי שנותר אדיש לשעבודם של אחרים איננו יכול להרבות חירות, הרי מכח קל-וחומר, המשעבד את האחֶר לעולם אינו יכול לזכות בחירותו, שכן הוא משֻעבד ל…שִעבּוּדו….
על כן, חג הפסח מזכיר לי שלא די לי לשאוף להרבות את חירותי, עלי לשאוף להרבות גם את חירותךְ וחירותךָ וחירות כל המשועבדים באשר הם (ולא רק יהודים…). ויש עוד שאלה קטנה, האם מוטלת עלינו החובה לעשות למען חירותם של אלה הבוֹחרות והבוחרים בחיי שעבוד "מרצון"? האם אני רשאי להשאר אדיש לשעבודם?…
שנִזכה ונֶזכה לחיי חירות,
הרב ישי רון
הגיבו בדף הפייסבוק שלנו על הרהורי חג הפסח של הרב ישי רון
