ליל הסדר כהבעת תודה: דבר תורה לפרשת "צו" | שבת הגדול | הרב ד"ר שאול פיינברג ›

בתמונה: ליל סדר בבית הלבן | cc: ויקיפדיה

ליל הסדר משחזר את הסבל המשותף שלנו. מתוך הייסורים נוצרה הסולידריות והמחויבות המוסרית של עמנו לזרים ולמקופחים. הדאגה לזר נכנסת באופן סמלי לתוך הסעודה המשפחתית שלנו בצורה של מצה שבורה המקלקלת את חוש השלמות שלנו (נועם ציון, "דוד דישון: הלילה השונה", מכון הרטמן. עמ' 33). פרשת השבוע "צו" מחזירה אותנו לתוך המסורת ונושאת אותנו קדימה לרגע זה, ימים ספורים לפני  הנצחת "ליל השימורים הזה", כשאנחנו זוכרים את מתנותינו ונתינותינו. הרב ד"ר שאול פיינברג בדבר תורה לפרשת "צו" בשבת הגדול.

מאת: הרב ד"ר שאול פיינברג

רקע רוחני להנצחת השחרור ממצבים מסוכנים

פסוקי המפתח בפרשת צו (ויקרא ז', י"א-ט"ו) מספקים לנו רקע רוחני להנצחת השחרור ממצבים מסוכנים.  בהקשר זה פרשו רבנים עם מידה מסוימת של ניואנס של פרשנות של כתבי הקודש, ששלושת המצות שעל שולחן הסדר מסמלים את שלושת החלקים של זבח התודה (ויקרא ז', י"ב):

א. מצה אחת מייצגת את תקוות החופש;

ב. מצה שנייה מייצגת את הבעת התודה;

ג. מצה שלישית מייצגת את המתנה האולטימטיבית של גאולה (עמ' 33).

יותר מאוחר התפתחה מהטקסט הזה של התורה ברכת הגומל (ראו את הסידור המלא, נ. שרמן, עמ' 443א'). בשימוש שעשו במזמור ההודיה של דוד (תהילים ק"ז) הם גזרו שארבע הקטגוריות של אנשים שעליהם חייבים להעלות זבחי התודה, הם גם אלו שצריכים לעלות לתורה, לברכת הגומל:

1. אלו שחצו את המדבר;
2. אלו שחצו את הים, (ומסעות מסוכנים אחרים);
3. אלו ששוחררו מהכלא;
4. אלו שהחלימו ממחלה קשה (גם אחרי לידה).

כמובן שביום-יום לא צריך לחכות לסכנת חיים כזאת בכדי להביע תודה. מרגע שאנו מתעוררים ועד שנת הלילה אנחנו פוגשים במספר גדול של מצבי סיכון (ובאופן מורכב ומטפורי, הדבר מתרחש גם ברגעי חסד בהם אנחנו רואים את הסדר והיופי של הבריאה). בנקודה זאת המוח הרבני היצירתי היודע שלא צריך לקבל את החיים כמובנים מאליהם,  יוצר את "ההוכחה" להכרה כזאת: אם לוקחים בחשבון את המילה הראשונה בברכת התודה, בתפילת העמידה, "מודים" ומוצאים שלפי הגימטריה המילה מודים שווה ל-100 שהוא מספר תפילות התודה ותפילות אחרות שמצופה מהאדם לומר ביום אחד, כמו שכתוב:

"….על הניסים ועל הנפלאות והטובות….ערב בוקר וצהרים".

לחצו על התמונה למלא מצוות קמחא דפסחא

ההרהורים הקוגניטיביים והדתיים האלו מושלמים ע"י גשמיות ואפילו ע"י גסטרונומיה ואני מתייחס כאן למצה, זאת אומרת, חג המצות. חודש ניסן בכללותו מספק לנו הזדמנויות רבות לא רק ללימוד מעמיק (ברוח דברי חז"ל : "בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידין להיגאל."), אלא שכל יהודי מחוייב למצוות קמחא דפסחא, שהיא מצווה של אספקת מזון לנצרכים כך שכולם ירגישו את ברכת החג במלואה.

אנחנו חייבים לשאוף שבזמן זה, הנקרא זמן חרותנו, תהיה לכולם, מבלי להתחשב במצבם, תחושה אמיתית של חרות. כחלק מהשליחות שלנו, ברבנים למען זכויות אדם, אנו מחלקים עזרה חומרית לאלו שמתקשים לחגוג, גם את החמץ שאנחנו מוציאים מבתינו אנחנו נותנים למשפחות לא יהודיות ועוד.

צפו: הרב משה יהודאי בעצרת המחאה נגד גרוש וכליאת הפליטים ביחד עם ניצולי שואה ודור שני לשואה, שהתקיימה בתל אביב בערב ט' באב 28.07.2012 

זכרו את לב הגר כי גרים היינו בארץ מצרים

ההכנות שלנו לקראת פסח וליל הסדר חייבות לכלות לימוד של מסורות של חג האביב, של מצוות אכילת מצות, של חג הפסח. העיקר בלימוד הזה צריך להיות מוקדש לדאגה לאחר, לזר שבתוכנו (אנחנו יכולים גם לדמות לעצמנו שעבור האנשים שאנחנו מכירים גם אנחנו "זרים" להם). הפסוק: " זכרו את לב הגר כי גרים היינו בארץ מצרים"  מוזכר בתורה 36 פעמים. פסוק זה צריך ללמוד ולהטמיע בכל לב.

ארגון "שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם" מעיד על הצורך בפעולות אלו. אחד ממייסדי הארגון, הרב דוד פורמן ז"ל ועמיתיו הקרובים מהזרמים האורתודוקסי, הקונסרבטיבי, הרפורמי,  וזרמים אחרים, חפשו דרך  לבטא את הצורך להבטיח את זכויות האדם של כל אחד בחברה, יהודי ולא יהודי. מַצְפּוּנִיּוּת כזאת (הן בזמנים של מלחמה וחוסר שקט אזרחי והן בזמנים שקטים יחסית) הופכת את השליחות הזו ליותר מאתגרת.

מבט רחב יותר על זכויות אדם באמצעות לימוד יהודי

חינוך אלו שגדלו בחברה יהודית הופך להיות בעדיפות עליונה. אנחנו מבקשים לספק נקודת מבט רחבה יותר בלימוד ע"י הוראת המקורות והמסורות של היהדות, כשאנחנו מתחילים עם הגנה על זכויות האדם הנמצאת בהצהרת העצמאות ובמסמכים רבים אחרים. ב-1998, בעקבות האינתיפאדה הראשונה, התעוררו רבנים למען זכויות אדם לפעולה. בתי ספר, קמפוסים של אוניברסיטאות, מכינות קדם צבאיות הם המקומות לשליחות זאת וכן לימוד מקורות ופרשנות בת זמננו. כל זה ועוד, הכל ברוח של לנסות לאפשר הזדמנויות לשוויון לכולם בחברה, ע"י ניסיון לשנות גישות דתיות לכיוון הזה. לימוד כזה הוא לעתים קרובות מלווה עבודות שטח בנושא החברתי.

ההגנה על העובדים הזרים דורשת קואליציה רחבה יותר עם אחרים בתוך ומחוץ לכנסת, עם עמותות אחרות. הקמת מערכות הגנה למען נשים וילדים שמתעללים בהם, והצורך בדיור הוגן, מציב דרישות עצומות בפני הצוות הנהדר המסור והמוכשר שלנו ובפני המתנדבים הרבים הבאים מישראל ומחוצה לה. צוות מורחב של עורכי דין נותן לנו השראה ע"י העובדה שאנחנו זוכים פעם אחר פעם בתיקים שהוגשו על ידינו לבתי המשפט למען אלו המגורשים מאדמתם; חזונות נבואיים שגם הם נמצאים בתוך מגילת העצמאות אינם נשארים בגדר "חזון" בלבד. דבר חשוב ביותר עבורנו להגשמת שליחות עמנו "להיות אור…" לנו ואח"כ לאחרים הם אמצעי קיום אפשריים ומחולקים בצורה הוגנת . אנחנו מברכים את אלו שבבית ובחו"ל, יהודים ולא יהודים, שמאפשרים לנו, מקצוענים ומתנדבים, לשאת את השליחות. אנחנו אסירי תודה.

אנחנו מסיימים במקום בו התחלנו,  בפתיחת ארוחת החג. שבת זו, שבת הגדול נותנת את הטון לא רק במושגים של הקרבה לסדר, שרומז על חלום של ביאת המשיח. משיחיות רוחנית כזאת הינה גם מאוד ארצית, מפני שחז"ל קבעו ששינוי שניתן להערכה במבנה הרחב של החברה, ביחסים שבין עמים, ברווחתנו הפיזית יכול להיות רק אם תנאי יגבר התנאי הכתוב בספר מלאכי שבו אנחנו קוראים את ההפטרה (מלאכי ג, ד'-כ"ד):

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא…. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם…" (מלאכי ג', כ"ג-כ"ד).

מי יתן ונוכל לומר בפתיחת הסדר, ברוח החיפוש להגשים את המנדט להיקרא לשרות לטובת האחרים (אלברט איינשטיין)…

"כל דכפין ייתי ויכול

כל דצריך ייתי ויפסח"

חג פסח שמח ושבת שלום,

הרב ד"ר שאול פיינברג

הגיבו בדף הפייסבוק שלנו על פרשת השבוע