לך לך למדבר הדרכים יובילו | הרב נאוה חפץ ›

הרב נאוה חפץ מחברת בין מסע לחצר האחורית של תל אביב, לדיון בין-דתי על פליטוּת בג'נבה במועצת האו"ם ולביקור מצמרר בכלא סהרונים. פוסט שמעורר מחשבה וקורא לפעולה.

מאת: הרב נאוה חפץ

נובמבר 2012, ימי ראשון בשבוע. אני מסיירת עם חניכים וחניכות של מכינות קדם צבאיות בדרום תל אביב, במטרה לחשוף אותם למציאות במקום, ללמוד על המצב השורר בחצר האחורית של העיר העברית הראשונה. בגינת לוינסקי, אפריקנים מסתובבים, על מתקני הילדים נערמים מזרנים  וציוד ארוז בשקיות פלסטיק. פה ושם אנשים ישנים על הדשא. לצד הכביש חונות מחולות ענקיות בהן מאוחסן ציוד דל של בני אדם שברחו והגיעו לכאן לקבל מקלט. נפגשים עם אייל פדר מנהל הספרייה הציבורית בגינת לוינסקי, נפגשים עם אזרחים ואזרחיות המפעילים את מרק לוינסקי, מסיירים ברחוב נווה שאנן שידע ימים טובים מאלה, ומשוחחים עם מבקשי מקלט, חוצים את רחוב פין על חדריו הרבים בהן נשים נותנות שירותי מין למזדמנים במקום, מבקרים בבית כנסת שהפך לבר ובמקומות  מפגש מאולתרים עטויי בדי פלסטיק בהם בני אדם שהגיעו מאפריקה מצטופפים. אנחנו נפגשים עם תושביה היהודים של שכונת שפירא הקובלים על מצב השכונה שהורע עוד יותר מאז הגיעו האפריקנים למקום. המצוקה זועקת מכל קיר, מכל רחוב, מכל בית, מכל מקלט.

ג'נבה דצמבר 2012

אני נוסעת בשליחות רבנים למען זכויות אדם יחד עם המשלחת של היא"ס –  ארגון הפליטים היהודי, לכנס בין דתי באו"ם על מנת לדון בסוגיה ולנסות למצוא פתרונות לאתגר אתו העולם מתמודד, סוגיית הפליטים ומבקשי המקלט. אלא ששם, בשוויץ לא ניתן לראות ולו פליט אחד או מבקש מקלט. במסדרונות הארוכים כולם מעונבים, מאוד מנומסים מאוד מבינים את מצבם הביש של למעלה ה- 40 מיליון בני אדם שברחו מארצם, מולדתם ובית הוריהם מסיבות שונות.

כולם מדברים על מסתננים, חלק מדברים על פליטים ומבקשי מקלט, אף אחד לא מדבר על בני אדם.

סוגיית מבקשי המקלט היא תפוח אדמה לוהט בעולם בכלל ובציבוריות הישראלית בפרט. בישראל 2013 שוהים כ- 60.000 בני אדם שהגיעו מאפריקה. אף אחד לא יודע את המספר המדויק של בני אדם שחצו את הגבול. בהעדר מדיניות של משרד הפנים לגבי קליטתם ובדיקת זכאותם למעמד של פליט או מבקש מקלט, הרי הם חיים בננו ללא כל מעמד, משוללי זכויות אדם בסיסיות המגיעות להם על פי המוסר היהודי, אמנת הפליטים ומבקשי המקלט של האו"ם. מן הראוי לציין, שמדינת ישראל הייתה מיוזמות אמנת הפליטים של האו"ם, ובין המדינות הראשונות שחתמו עליה.

 בקשת עזרה: שלחו מכתב לרשות ההגירה ומנעו את הגירוש!

 בחודש פברואר, 2013, ירדתי יחד עם צוות מרבנים למען זכויות אדם לנגב, לבקר בפנימייה לנערים שהגיעו בגפם מאריתריאה וסודן ובמתקן הכליאה סהרונים. בניצנה פגשנו  כ-50 נערים מאפריקה בגיל 15 – 18, אשר חצו חצי יבשת כדי להגיע לחוף מבטחים. נערים שהשאירו הכל מאחוריהם: בית, כפר, משפחה וחברים, רק כדי לברוח ממשטר רודני אכזר. שם, בערבות הנגב ראינו את ישראל היפה, את ארץ ישראל מלאת החמלה בדמותם של צעירים ישראלים. מיטב הנוער. צעירים אלה מגיעים מדי שבוע לעבוד עם הצעירים מאפריקה. נכנסנו לשיעור באזרחיות אותו העביר יאיר מנהל הפנימייה. נושא השיעור: גזענות. הצעירים מאפריקה כבר שולטים בשפה העברית, אך הם חסרי סבלנות, רבים מהם עם בעיות של קשב וריכוז, רבים מהם עברו התעללות בדרך ל"ארץ המובטחת", רבים מהם סוחבים אתם חובות, ומופעל עליהם לחץ רב מהבית להחזיר אותם.

 אנחנו שואלים את הצעירים הישראלים מדוע בחרו להגיע לפעילות תורמת דווקא כאן לניצנה, הם עונים: "מבחינתנו זהו אתגר". כאן הם מרגישים שהם עושים עבודה אמיתית ובתרומתם הם נתרמים. גם עליהם מופעל לחץ מהחברים והמשפחה בבית. מה פתאום לעבוד עם האנשים האלה? הלא הם מסתננים. "גם אנחנו חשבנו כך לפני שהגענו לניצנה, אבל כשמכירים מקרוב את הנערים, שומעים את הסיפורים שלהם, כאשר מאחורי כל סיפור אפשר להדביק פנים מוכרות, המצב משתנה. אנחנו מצליחים לקשור קשר עמוק עם בני הנוער מאפריקה ומבחינתנו הם לא איזה גורם עלום אלא בני אדם ממש".

חיים בלתי אפשריים במתקן הכליאה "סהרונים"

מניצנה אנחנו יוצאים עם הצעירים של מכינת הנגב למתקן הכליאה סהרונים ונפגשים עם צעירים נוספים מהמכינה הנמצאים מהבוקר במתקן. מהכביש המוביל למתקן סהרונים אנו מבחינים בגדרות תיל למכביר, עמדות תצפית של צוות השב"ס, עמודי תאורה הפזורים לאורכו ולרוחבו של המתקן. המראה קשה ומעורר אסוציאציות קשות וכואבות מן העבר היהודי שלנו.

במתקן הכליאה מתגוררים כ- 2,000 בני אדם.  40 ילדים מגיל שנה עד 18, הקטינים עד גיל 12 מתגוררים עם אמהותיהם באגף המיוחד להם. במתקן חיות 250 נשים מגיל 20 ומעלה המאוכלסות בשני אגפים ובנוסף יש 7 אגפים בהם שוהים 1,600 גברים. במתקן פתחו גן לילדים מגיל 3 עד 6 וכיתת לימוד לילדים מגיל 7 עד 12.

2 מורות וגננת מטעם משרד החינוך מלמדות 25 שעות שבועיות. רוב תושבי המקום הגיעו למתקן היישר מהגבול.

אנחנו פוגשים את מנהל המתקן וקצין האסירים שמסיירים אתנו במקום. הצוות במקום עושה את המיטב והמרב שביכולתו למען רווחת האנשים במקום. הם מתמודדים עם סוגיות מורכבות ועם תקציב דל, על מנת שהשהות במתקן תהיה קלה ככל האפשר. אין ספק שפגשנו שם צוות מיומן ומקצועי, אנשים טובים ומלאי חמלה.

 לקריאה נוספת: מה עשינו שמצדיק את כליאתנו? 

אנחנו נכנסים עם הצעירים מהמכינה לאגף הילדים והנשים. ברגע שנפתח השער והצעירים מהמכינה נכנסים פנימה, שועטים לקראתם עדת תינוקות וילדים. קבלת הפנים לחניכי המכינה היא כל כך חמה, אוהבת עוטפת ומכילה שקשה לנו לעצור בעד הדמעות. כל צעיר/ה נושא על ידיו ילד/ה. האולם באגף הסגור מתמלא בבד אחת צחוק פיהם של ילדים, המולה, ריצות, וקריאות שמחה. הצעירים הישראלים מהמכינה הם כמו משב רוח רענן, משב של שפיות שנכנס לתוך מערבולת אי השפיות במקום.

 מעינוי במדבר סיני לכליאה בישראל

משם אנו עוברים לאגף הנשים. שוב אולם ארוך סגור מכל הצדדים, בקומה השנייה חדרי שינה, בהם יש בין 8-10 חדרי שינה, אך לפי הדיווח שאנחנו מקבלים, אין יותר מ- 6 נשים בחדר. לאורך האולם, עמדות טלפון אותן מאיישות הנשים המשוחחות עם בני משפחתן אי שם באפריקה. חלקן יושבות על הרצפה ומשוחחות, חלקן בוכות, חלקן מתכנסות בתוך צעיפים רחבים על מנת לזכות במעט פרטיות. רובן עברו אונס והתעללות בסיני לפני שהגיעו לארץ. 7 עובדות סוציאליות עובדות אתן במקום ומנסות להקל על הזיכרונות המרים שהם מנת חלקן.

אנחנו יוצאים עם קצין במקום לעבר מתחם האוהלים שם מתגוררים גברים צעירים. שורות של אוהלים מוצבים במקום ומזכירים בסיס צבאי לכל מי  שחי כאן בארץ ועבר טירונות. אין ספק ששומרים כאן על היגיינה וניקיון למרות המראה העלוב של המתחם. ברחבת החצר, קבוצת של גברים צעירים משחקים כדורסל ובאוהל מרכזי צופים במשחק כדורגל. האוהלים עמידים בפני גשם, וארוחות חמות מוגשות להם בדיוק כמו לשאר הצוות במתקן.

השאלה העולה ומציפה אותי ואת עמיתי היא: האם אפשר אחרת? תקין ככל שיהיה המתקן, הרי זהו מתקן כליאה. המושג כליאה מזכיר באיזה שהוא מקום את המושג מכלאה בקיבוצים. האם זו הדרך היחידה לפתרון הסוגיה? האם אי אפשר להקים ערי מקלט לאותם מבקשי מקלט? האם צריך לכלוא אנשים, לא להעניק להם מקלט במקום שאינו מתקן כליאה? האם לא ניתן לאפשר לילד לראות אור יום וטבע. לרוץ בטבע, לחוש את קרני השמש את האדמה, ולראות את הצמחייה באזור?

שבנו איש ואישה לביתו/ה עם שאלות למכביר. ישראל של שנת 2013 חייבת מתוקף ההיסטוריה של עם ישראל למצוא פתרונות אחרים לבני אדם המבקשים למצוא בה מקלט, בין אם הם מבקשי מקלט פוליטי, כלכלי או אחר. אנחנו מצווים להעלות למודעות הציבורית את מצבם של בני אדם שברחו מסיבות שונות ומבקשים לעצמם חיים טובים יותר, הוגנים יותר, באשר הם נבראו כמונו בצלם.

 (פברואר 2013)