"קצרה היריעה מלתאר את כל השאלות שעלו בסדנא, ולקראת סיום, ציינתי שכל השאלות החשובות הללו כגון: "אם אני מגיעה לקוטב הדרומי, סוף העולם, האם אוכל לראות את החלל שמחוץ / מתחת לכדור הארץ?" | בתמונה: הקוטב הדרומי, cc: ויקיפדיה
ביום חמישי האחרון (7.2) דבי שועה-חיים זכתה ללוות תלמידים מכיתה י"א מתיכון 'מאיר' בקריית גת ביום החשיפה לאקדמיה. יום זה מתקיים בשיתוף פעולה עם קרן רש"י (המפעילה בבתי הספר את תכנית 'אקדמיה תיכונית'), המכון לחקר הטיפוח בחינוך באוניברסיטה העברית, בית הלל ורבנים למען זכויות אדם.
מאת: דבי שועה-חיים
את ימי החשיפה מתאמות ומדריכות סטודנטיות מבית המדרש לזכויות אדם ובראשן, בת-אל אוחנה. במהלך ימים אלו מגיעים תלמידים מבתי ספר בפריפריה החברתית / כלכלית / גאוגרפית של מדינת ישראל לאוניברסיטה העברית.
את היום פתחנו בהעלאת שאלות המעניינות את התלמידים לגבי האוניברסיטה העברית בפרט ולימודים במוסדות להשכלה גבוהה בכלל. על שאלות אלו ניסינו לענות במהלך היום. לאחר מכן פגשו התלמידים דוקטורנט צעיר בשם יוסי דוד שסיפר את סיפורו האישי. סיפר על מחקרו בנושא המחאה החברתית וכן דעתו על חשיבות הלימודים באקדמיה. במקרה, או שלא במקרה, יוסי עובד ביחידה למעורבות חברתית בתחום של שוויון הזדמנויות לסטודנטים מהפריפריה. בתור אדם שבעצמו מגיע מהפריפריה, סיפר יוסי שהתוודע לפערים בחינוך שקיימים במדינה שלנו בין פריפריה למרכז רק כאשר הגיע ללימודי המכינה באוניברסיטה ומאז פועל במסגרות שונות, בין היתר במחקר, לצמצום פערים בחברה הישראלית. לאחר מכן עברו התלמידים סדנא עם גלעד, מדריך בנוער שוחר מדע. בסדנא ערכו התלמידים ניסוי המדמה את תופעת הרי הגעש, למדו על הרי געש בעולם ועל תרבויות קדומות שהושפעו מהתפרצות הרי געש. השיח בנושאים אלו העלה בקרב התלמידים שאלות רבות על סדרי עולם ועל המתח שבין דת ומדע.
טקס הכרזת האוניברסיטה בציורו של האמן ליאופולד פיליכובסקי, 1925. מוצג במבואת בניין המנהלה בהר הצופים
מה קורה בקוטב הדרומי
קצרה היריעה מלתאר את כל השאלות שעלו בסדנא, ולקראת סיום, ציינתי שכל השאלות החשובות הללו כגון: "אם אני מגיעה לקוטב הדרומי, סוף העולם, האם אוכל לראות את החלל שמחוץ / מתחת לכדור הארץ?" הן רק עוד סיבות להגיע ללמוד באקדמיה. אחרי הסדנא המרתקת, נפגשו התלמידים עם מנהלת בית הלל ירושלים, הגב' חלי טביבי-ברקת. חלי שיתפה את קבוצת התלמידים בסיפורה האישי המעורר השראה. היא דברה עם התלמידים בגובה העיניים וחשפה אותם לכל הקשיים והאתגרים שהיא עברה בדרך לאקדמיה תוך שהיא מדגישה את חשיבות הלימודים כגורם המאפשר לפתוח דלתות ואפשרויות בחיים.
התלמידים אכלו ארוחת צהריים בקפטריה בקמפוס ולאחר מכן יצאנו לסיור קצר באוניברסיטה. הם ראו בין השאר את הבניין הראשון בקמפוס והסיפור ההיסטורי שמאחוריו, את האמפיתאטרון מקום טקס הנחת אבן הפינה של האוניברסיטה וכן את הציור המתאר את הטקס בבניין המנהלה. בציור, המתאר את המעמד המרגש של הקמת אוניברסיטה עברית בארץ ישראל (1925) ניתן לראות דמויות שונות ומגוונות מכל קבוצות האוכלוסייה שהיו אז בארץ ישראל. כמו בתמונה, כך בחיים, אמרתי להם, האוניברסיטה פתוחה לכולן/ם.
התלמידים התעניינו, למדו, התרגשו וסיימו את היום בתחושה שהאקדמיה קרובה יותר, פחות מפחידה ובעיקר נגישה להם יותר. אנו מצפים כבר לקבוצה הבאה.
מה דעתכם/ן על תוכנית חשיפה לאקדמיה?
