"בתמונה המצורפת חנין אל-לחסה ואני (דבי). חנין היא אישה בולטת בפעילותה בתחום הבריאות, מנהיגה מלידה, בעלת חכמה עמוקה ופועלת רבות להטבת מצבו של העם הפלסטיני." | מימין לשמאל: חנין אל לחסה, דבי שועה-חיים בסמינר דיאלוג בין נשים ישראליות לפלסטיניות.
דבי שועה-חיים, עוזרת למנהלת מחלקת חינוך ברבנים למען זכויות אדם חוזרת מסמינר דיאלוג בין נשים ישראליות לפלסטיניות, וחולקת איתנו את התובנות המגדריות שלה לגבי אפשרויות חדשות לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
במסגרת עבודתי בשומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם" זכיתי להשתתף בסמינר בן עשרה ימים של דיאלוג בין נשים ישראליות לפלסטיניות. הסמינר הוא חלק מיוזמה בשם 'Breaking Barriers' הנתמכת על ידי ארגון זכויות אדם בגרמניה בשם Committee for basic rights and Democracy כחלק מפרויקט גדול יותר שהם מפעילים בשם 'vacation from war. Breaking Barriers' שפעילים כבר 11 שנים. הם החלו במרוצת השנים לקיים סמינר נשים במקביל לסמינר המעורב מתוך הבנה שבמצבי קונפליקט נשים נפגעות יותר מגברים ובמטרה לאפשר גם שיח מגדרי בנוסף לשיח על הקונפליקט.
סיפור אישי כנקודת התחלה לדון בסכסוך
בסמינר לקחו חלק 18 נשים צעירות (גילאי 19- 31) מכל צד וכן מנחות משתי הצדדים, סך הכל 42 נשים כשהנשים הפלסטיניות היו בעיקר מהגדה וכמה ממזרח ירושלים . אני הגעתי לסמינר בציפייה לפגוש נשים צעירות כמוני ולשמוע את סיפוריהן האישיים והדרך בה סיפורים אלו משפיעים על זהותן הדתית, הלאומית והמגדרית. מטרה זו הושגה מבחינתי בצורה מעמיקה ביותר. בסמינר זה השיח המרכזי הוא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אך דרכו נחשפות גם המורכבויות של החיים והחברות של שני הצדדים.
ביום השני, בו עסקנו בסיפורים האישיים אחת של השנייה, צפו על פני השטח כאבים עמוקים של נשים משני הצדדים, כאבים של חיי יום יום, של פחד ושל אבדן. על אף שידעתי על הפרות זכויות אדם של האוכלוסייה הפלסטינית, היה זה מאוד עצמתי לשמוע על כך מהנשים עצמן שחוו וחוות כל יום את הכיבוש.
"באחד מערבי הסמינר הצגתי את פעילות הארגון על מחלקותיו השונות. חלק מהנשים הופתעו לגלות שיש ארגון כזה, שמחד משמיע קול יהודי, המחובר לאדמה ומאידך לא מוותר על זכויות אדם."
לחזור לאירופה, בכדי לחזור למזרח התיכון
ביום השלישי שיתפנו אחת את השנייה בסיפורים המשפחתיים שלנו וציירנו מפות של העולם ושל ישראל/פלסטין כדי להראות מאין באו משפחותינו. או אז עלתה שאלתה של פטמה, אחת המשתתפות הפלסטיניות: "מה אתם עושים פה? תחזרו לאירופה!" זה היה אז שהבנתי שהרבה מהנשים הפלסטיניות כלל לא ידעו שיש קשר אמיץ וארוך שנים לעם היהודי עם ארץ ישראל. מצאתי את עצמי מספרת את הסיפור של העם היהודי מימי אברהם ועד ימינו אנו. בנוסף, באחד מערבי הסמינר הצגתי את פעילות הארגון על מחלקותיו השונות. חלק מהנשים הופתעו לגלות שיש ארגון כזה, שמחד משמיע קול יהודי, המחובר לאדמה ומאידך לא מוותר על זכויות אדם.
האינטנסיביות של הסמינר יחד עם היותו מורכב מנשים בלבד אפשרו לי לפרק את הזהויות שלי, לשאול עליהן שאלות ולבנות מחדש. למדתי המון על מורכבויות בתוך החברה הפלסטינית ועל החיים היומיומיים הקשים של חלק גדול מהפלסטינים בגדה, בעזה וגם במזרח ירושלים.
בסוף הסמינר, בפעילות הסיכום, קיבלתי משובים חיוביים מנשים פלסטיניות וישראליות כאחת. "אנחנו גאות בך על פעילותך", "למדנו ממך הרבה על יהדות אחרת", "הראית לנו שיש ישראלים שאיכפת להם ממנו". אני כמובן הייתי רק קול אחד בסמינר הזה אך לשמחתי הקול הזה נשמע ברור וחד: אין לעם היהודי ארץ אחרת אך אין זה אומר שאנחנו מתעלמים מיושבי הארץ שהיו כאן כשאנחנו הגענו לכאן.
יותר מכל פגשתי בסמינר הזה נשים מעוררות השראה וחזקות משני הצדדים שאני יודעת שיהיו שותפות שלי בכל פעילות שארצה לעשות בתחום של הסכסוך. בתמונה המצורפת חנין אל-לחסה ואני. חנין היא אישה בולטת בפעילותה בתחום הבריאות, מנהיגה מלידה, בעלת חכמה עמוקה ופועלת רבות להטבת מצבו של העם הפלסטיני.
האם האספקט המגדרי יכול לסייע לסיום הסכסוך?
