וועדת קלפי במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות בישראל. cc: ויקיפדיה
עקרון חשוב בדמוקרטיה הוא שתהיה הקשבה לאזרחים, מעבר לדמוקרטיה פורמלית כלומר שנבחרי הציבור יקשיבו, ולו במידת מה, לסדרי העדיפויות של הציבור. הרי ידוע שממשלות בישראל מקבלות מנדט מהעם לא פעם בגלל נושא עיקרי שמעסיק את הישראלים במיוחד, לעתים קרובות זהו הנושא הביטחוני ו\או המדיני. מצב זה מביא לכך שבתחומים אחרים, ובפרט בתחום הכלכלי-חברתי, הישראלים לא הצביעו בהכרח למדיניות ולנציגים בהם הם מאמינים. פוליטיקאים יכולים לנצל זאת כדי לזלזל בהעדפותיהם הכלכליות-חברתיות של האזרחים או להבין את האחריות שלהם ולפעול כך שלא יישבר האמון בין האזרח למערכת הפוליטית.
מאת: הרב עידית לב
והנה הודיעה הממשלה לאחרונה כי היא מוציאה שני מכרזים חדשים בשתי התנחלויות – גבעת התמר וקריית ארבע. זאת בנוסף לתכניות הבנייה ב-E1. המתקפות העיקריות על ההחלטה הזו באו מכיוון השמאל המדיני, המבקש פתרון של שתי מדינות לשני עמים. כחברה בארגון זכויות אדם אין לי עמדה לגבי איזה הסדר צריך להיות, אבל יש גם סוג אחר של ביקורת להעביר על ההחלטה, ביקורת שעברה לחלוטין מתחת לרדאר הביקורת הזו נוגעת לכך שמדובר בצפצוף מוחלט מצד הממשלה על סדר העדיפויות התקציבי של רוב מוחץ בקרב הציבור הישראלי – כן, גם בקרב מצביעי הימין המדיני.
סקר חדש של "פורום בוחרים תקציב חברתי", בו אני חברה, בחן באילו סעיפים תקציביים היו הישראלים מקצצים לנוכח הגירעון, ומהו סדר העדיפויות המדוקדק שלהם לקיצוץ ראוי. הסקר שנעשה באמצעות מכון פאנלס מצא כי מעל 60% מהישראלים קבעו שאת הקיצוץ הגדל ביותר יש לעשות בתקציב הבנייה בהתנחלויות. וכ-81% מהישראלים חשבו שיש לעשות בסעיף הבנייה מעבר לקו הירוק קיצוץ משמעותי – הגדול ביותר או השני בגודלו מכלל הקיצוצים. אפילו בקרב מצביעי הימין המדיני נשמרה המגמה של תמיכה בהטלת הקיצוצים העיקריים על הבנייה מעבר לקו הירוק. כיצד זה ייתכן? אין לנו אלא לשער שאין קשר הכרחי בין התנגדות לנסיגה מהגדה, שמביעים מצביעי הימין, לבין התמיכה של רובם בקיצוץ בבנייה חדשה בשטחים. כשראש הממשלה מהימין אומר כי מדובר בשטחים במחלוקת ישראלים רבים לא רוצים שנשקיע שם בטרם תפתר המחלוקת. עניין של שכל ישר יותר מאשר אידיאולוגיה סדורה.
במה כן תומכים הישראלים? סדר העדיפויות לפי הסקר מלמד שהישראלים רוצים לגונן יותר מכל על תקציבי הרווחה והבריאות – שם הם רוצים לראות את הקיצוץ הקטן ביותר. האמירה ברורה: לא לבנייה בשטחים שעתידם לוט בערפל; כן להשקעה ברווחה ובבריאות של כולנו. אמירה חברתית. אבל ממשלת ישראל, באופן מסורתי למדיי יש לציין, נוטה להתחשב רק בסקרים שבוחנים איזה פתק הולך לקלפי. כשקול ציבורי צלול בנושאי סדר עדיפויות תקציבי עולה, אין הממשלה קשובה לאזרחים.
דווקא במקומות שהרוב מבקש לרמוס זכויות יסודיות של המיעוט – מקומות בהם הממשלה צריכה להזכיר לעם שרודנות הרוב אינה דמוקרטיה – הממשלה "מקשיבה" לעם – למשל בדרישה לפסול מפלגות ערביות. ואילו בהקשר של סדר עדיפויות חברתי שלא פוגע בזכויות יסודיות של איש, אלא להפך – נותן מענה לזכויות אלו – דווקא שם הממשלה מצפצפת על העם. המסר לעם הוא ברור: אנו אתכם במקומות בהם אתם נופלים לפחד המותמר לשנאה, אבל אנחנו לא סופרים אותכם בכל הקשור לבטחון הסוציאלי.
הרב עדית לב היא מנהלת תחום צדק חברתי ברבנים למען זכויות האדם
האם הממשלה מתעלמת מרצון הציבור?
