גם אני זכאי לדיור ציבורי, צילום מהפייסבוק של המעברה
ביום ראשון (13.01) במלאת חצי שנה למותו של משה סילמן, התכנסנו במאהל ארלוזורוב בתל אביב, מחוסרות/י דיור, פעילות/ים ותומכות/ים מרחבי הארץ ודרשנו מהמדינה להציג פתרון מיידי למצב החירום הלאומי בדיור הציבורי. הנה מספר ציטוטים מהאירוע המרגש בליווי סרטונים שצילמה הפעילה החברתית הילי וולטר.
ישראל, דייר עמידר: ישראל, גר 37 שנה בביתו, דירת עמידר, איים לפני מספר חודשים לשרוף עצמו בביטוח הלאומי ומדובב משטרתי הניע אותו מלעשות כן. היום הוא בא לאירוע לזכר משה סילמן ז"ל בכדי להראות סולידריות. ישראל, חי בצריף ליד מה שהיה פעם ביתו, דירת עמידר שנלקחה ממנו, לטענת עמידר מכוח צוואה של בעל הנכס.
לקריאה נוספת:
- חיים שמבקשים נדבה | הרב עידית לב
- עדויות אנשים החיים בעוני על תהליכי ההחלשה הממסדיים: סיכום הכנס "שמים את העוני על סדר היום"
סמדר בן אשר – מהחזית החיפאית – הכרתי את משה סילמן טוב, הייתי במרחק לא גדול ממנו ביום שהוא נשרף, בחלק אחר של ההפגנה, הוא חיפש אותי באותו יום, נתקל בבת שלי ושאל אותה איפה אימא. לא נדע אף פעם אבל ייתכן שהוא חיכה שנלך כדי שלא נראה את זה. הוא די הופתע לראות שבאנו מחיפה.
יומיים אחרי הגעת לבית החולים ונפרדתי ממנו כשהיה חסר הכרה וגוסס. הבטחתי לו שזה לא היה לשווא ואני ייעשה את כל מה שאני אוכל כדי שלא ייקרו דברים כאלו יותר לאנשים. שאנשים לא יגיעו למצב שהם צריכים לאבד את חייהם בגלל מצב כלכלי קשה.
אני חושבת שכשאנו משלמים את הביטוח לאומי והמיסים שלנו אף אחד לא שואל אותנו אם עשינו טעויות או לאוו, לקחת מאיתנו את הכסף. זה מדהים שאנשים לא נעים להם ללכת לדרוש מהמדינה את זכותם לביטוח סוציאלי. בשביל מה משלמים כל חודש?.
הילי וולטר מJ14 – אני חושבת שהוא טעה, אני חושבת שהרבה מהאנשים היותר מבוגרים עדיין תקועים בעולם ישן שאם אין לך בית אין לך כבוד.
יעל אברהם, שהכירה את משה דרך החזית החיפאית: אני סטודנטית לעו"ס, ועושה התמחות בלשכה שטיפלה במשה, ואני נתקלת ככה לפחות פעמיים בשבוע במקרים של הפונים שלי שנתקלים בעקשות, בביורוקרטיה מסועפת, בציניות של הממסד. זו מערכת שלא מתוקצבת לטפל במה שהיא אמורה לטפל. אני חשה את המשה סילמן הבא שייקרה חלילה גם בהתלמדות שלי וגם מעבר לכך.
רחל לוי, שפונתה מדירתה: עוד כשבוע אציין שנה לפינוי שלי מדירת עמידר בה נולדתי וגדלתי. אלו גם הימים של מותו של סילמן. ימים שמציינים שהמדינה זנחה אותנו. שמישהו יגיד לי איפה ההיגיון שבן אדם משתכר בשכר מינימום, משכורת רעב, איך אנו אמורים להתמודד עם שכירות. אני אשמח לעצצת הכלכלנים של שטיניץ איך יוצאים מזה.
באין מענה מהגורמים האחראיים, נשכחנו ברחוב, ביודעין שאין לנו אמצעים אפילו לשכור חדר, והכל בשם הקריטריונים ובחסות החוק. ואני שואלת אם כך מה הקריטריון לחיים. ככה נוצרים חלילה משה סילמנים.
יוסף ברוך, מחיפה – הכרתי את משה בחזית החיפאית. ליוויתי את המשפחה שלו ואותו בביה"ח במעט טיפול שניתן לו עד שהוא מת. היה לי מאוד חשוב להגיע היום, כי דיור ציבורי זו המלחמה של האנשים המוחלשים ביותר, אלו שלא שומעים את הקול שלהם בתשדירי הבחירות, אלו האנשים השקופים באמת. שמו לב למשה כי הוא שרף את עצמו, אבל יש עוד הרבה אנשים באותו מקום. זה לא הרבה כסף, זה רק עניין של החלטה.
אחרי שמשה שרף עצמו הוקם צוות אורות אדומים בהנחיית רא"מ שהסתכם בהקמת קו חם שהוביל לעובדים סוציאליים שלא היה להם שום דבר להציע לאנשים במצוקה. המצוקה הזו קיימת והיא תתעצם אחרי הבחירות אם התקציב שמתכננים להעביר יועבר וזה יתפוצץ באלימות של אדם לא כלפי עצמו אלא כלפי השלטון.
Video streaming by Ustream
ליאת בירון, שפעלה בקרבה לדפני ליף: כולם מדברים עכשיו על בחירות ואנחנו לא שוכחים שלפני חצי שנה קרה פה דבר בישראל, בהפגנה שדפני, אני ועוד כמה חברות, התחלנו הפגנה שלא ידענו ולא יכולנו לתאר לעצמנו איך היא תסתיים, עבר חצי שנה מאז, ומשה כבר לא איתנו, אבל יש עוד הרבה אנשים במצב שלו, אנו שמענו את הקריאה שלו, נושאים אותה איתנו ואנחנו נמשיך להיאבק.
