photo by chanchan222 on Flickr- Ghost Rider – Mighty Muggs cc: flickr
הרב בנג'י גרובר קורא את פרשת השבוע "בא" בשאלת הנקמה. מדוע חזרו בני ישראל לנקום במצרים. מהו המרחב התאולוגי של נקמה ביחסים שבין האל לבין צֹאן מַרְעִיתו וההפך. קראו את דבר התורה לפרשת "בא".
מאת: הרב בנג'י גרובר
בפרשת השבוע "בא" אנו רואים סוף, סוף את הקֵץ של עבדות מצרים ותחילת יציאת מצרים. זה מרגש, זה מעודד, זה חשוב. אבל, יש ברגע הזה גם צדדים לא פשוטים מבחינתי. אני מבקש להתעכב על שלוש מילים ב'שמות' פרק יב פסוק לו. פרעה והמצרים מבינים כי הם בעיצומה של מכת בכורות וכי לא כדאי יותר להסתבך עם משה, העם שלו והאלוהים שלהם. לכן הם ממהרים לשלח את העם ממצרים, אך לבני ובנות ישראל יש זמן לעוד משהו קטן:
"לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים. לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם. לה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם." ('שמות' פרק יב פסוק לג-לו)
"וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם"
לטעמי זהו אינו לא המשפט הכי מחמיא לעם שלנו. את זה אנחנו לא מזכירים בהגדה של פסח כגאווה גדולה. עוד הייתי יכול לומר שאני מבין כי אחרי כל מה שהם עברו, ברגע האחרון הם רצו להחזיר לעצמם משהו. אבל, מסתבר שזה לא היה ספונטני, אלא מתוכנן. בפרק ג בשמות כאשר אלוהים מודיע על התוכנית של יציאת מצרים נאמר:
"כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. כא וְנָתַתִּי אֶת-חֵן הָעָם-הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם."
סולם יעקב, הרב ד"ר יעקב כהן ובנג'י גרובר, עורך: הרב פרופסור יהוידע עמיר, כרמל, ירושלים 2012.
מה זה הניצול הזה?
אני מריח בדברים ריח של נקמה. ואני מבקש לומר משהו על נקמה. מהי נקמה? מורי ורבי הרב ד"ר יעקב כהן זיכרו לברכה, חבר ב"שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם" שהלך לעולמו לפני כמה חודשים לימד אותי על מהות הנקמה. בספר האחרון שלו 'סולם יעקב', אשר זכיתי להיות שותף בו, הוא אומר [עמוד 182]:
"אלוהים במקרא הוא גם נקמן. האם זו מידה שאני רוצה לאמץ? מובן שלא, גם אם אל הנקמות הוא גם אלוהי הנחמות, החסד והרחמים. ברם, השאלה גלויה – האם יש מקום בכלל לנקמה בין המידות האלוהיות?"
אם כן, היינו צריכים להסיק את המסקנה – מה הוא נוקם, אף אתה נוקם. אם הנקמה היא מידה עצמית של הקדוש ברוך הוא, מן הדין שגם האדם יראה בה לא רק חלק מתורשתו הטבעית אלא גם ערך רצוי. לצערי, רק פעם אחת במקרא יש ביטוי ישיר ליחס שלילי מוחלט לנקמה ("לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" [ויקרא יט, יח ]). האמירה הנועזת הזאת צריכה לשמש לנו דחף חזק לשינוי ערכים בתאולוגיה ובאנתרופולוגיה המסורתיות. פני המתנקם אינן מודעות לתוצאות החברתיות של התנהגותו. אין הוא חושב עמוקות על טובת הכלל, כי המניע אותו הוא הרצון להכאיב, ככל האפשר למי שפגע בו. הניתוח המקוצר הזה על מהות הנקמה מתגלם בהתנסות האנושית. בני אדם מתנהגים באופן אינסטינקטיבי כשהם מותקפים.
התאולוגיה המעניקה לגיטימיות לתופעת הנקמה
הם ממהרים לנקום באויב. אני סבור שתגובה טבעית זו אופיינית לאנושות, וכי כל זמן שתאוות הנקמה תמשיך לכבוש את לב העמים, לא ישרור שלום ביניהם. חשוב אפוא שנבדוק מחדש גם את התאולוגיה המעניקה לגיטימיות לתופעת הנקמה. כל עוד אנו מדמים אלוהים ככוח מתנקם קנאי, כזקוק להַכְאָבָה לפושע ולא לתיקונו, נמשיך לחזק את הנטיות ההרסניות בין הבריות, בקרב כל אחד מאִתנו.
אני מתפלל ומקווה כי נדע לא לנצל ולא לנקום ושסיפור יציאת מצרים ישמש לנו השראה לעזור לעצמינו לצאת מן המיצרים שלנו וכן לאחרים הזקוקים לכך.
בנג'י גרובר, רב קהילת יהל ועוסק בהתחדשות יהודית בערבה ובאילת
אימרו לנו מה דעתכם על הימצאות הנקמה המתכוננת בפרשת "בא"?
