אש זרה במאחז "אש קודש": כוחות הביטחון נגד המתנחלים

לא יכולתי לשער בעצמי עד כמה אתרגש כשהטרקטורים הפלסטינים מג'לוד חרשו וזרעו בחסות כוחות הביטחון. ובמיוחד כאשר ראיתי את מיקום כרם הענבים, שאליו היועץ המשפטי לשטחים הכבושים הוציא צו שימוש מפריע בעקבות השתלטות של מתנחלי "אש קודש". כאשר עמדתי שם שבו אלי כל הזיכרונות מהפעם הראשונה בה הייתי במקום הזה, למיטב זיכרוני בשנת 2005. באותו יום באתי עם חקלאי מהכפר קוסרא, שכנראה שכר אדמות מג'לוד, ממש מתחת למאחז "אש קודש." מאותו יום, מתנחלי/ות אש קודש נלחמים באופן בלתי מתפשר נגד כוחות הביטחון ונגד פלסטינים. הם מנסים להרחיב משנה לשנה את ה"תחום האסור". תחום זה הוא האזור שבו כל פלסטיני יודע שאם ייכנס אליו הוא ייסכן את עצמו. הרב אריק אשרמן ברשימה מרחיבה על אירועי "אש קודש".

מאת: הרב אריק אשרמן

אין לי ספק שמתנחלי "אש קודש" מלאים אש, אבל אני תוהה אם זו "אש זרה" ש"ה' לא ציווה ולא חפץ בו" (ויקרא י:א-ב). אין לי ספק שהם מאמינים באמונה שלימה שהם עובדים את ה'. זה אחד מהמקומות שקל מדי למצוא את הסטראוטיפ של המתנחל הדתי, הפנטי והאלים. כמו בסיפור של נדב ואביהו בתורה, לאמונה הכנה אבל הטרגית, שבכך הם עושים רצון ה' יש תוצאות הרסניות.

לקריאה נוספת: הצתות שדות, התנכלויות והפקרת אדמות ג'אלוד: על חלקת תג המחיר סמוך למאחז אש קודש

בחזרה לשנת 2005, בהתחלה הצבא אבטח אותנו, אבל כאשר מתנחלי אש קודש ירדו ותקפו, הצבא גירש אותנו עם רימוני הלם. אחד מהם נפל ממש על יד הרגל שלי. בזמנו הצבא הבטיח להחזיר את החקלאים ביום אחר. בתקופה ההיא טרם הכרתי את אנשי ג'לוד, אבל באותו יום הם חרשו ללא הפרעה את כל האדמות שממערבה לנקודת המריבה. משנה לשנה אחר-כך, מתנחלי אש קודש הרחיבו את ה"תחום האסור" שלהם, שבו פלסטינים הסתכנו במידה וניסו להיכנס אליו. בערך ב-2008 הייתי שם עם קצין בכיר בסיור. מתנחל ירד, ולהתרשמותי הוא איים על הקצין. ב-2010 מתנחל נטע כרם בחלק של האדמות, ולפני חודשיים היועץ המשפטי הוציא צו שימוש מפריע כדי להוציא אותו.

אבדן חופש התנועה לחקלאים הפלסטינים

בעקבות החלטת היועמ"ש, היה צו שסגר את כל השטח לישראלים. פרט לכרם עצמו, היתה לפאוזי זכות להיכנס לכל אדמותיו. אבל זה היה בלתי אפשרי בלי אבטחה, והצבא דחה זאת פעם אחרי פעם. ביום ב' בלילה עמדו לדחות עוד פעם, אבל הבינו שאם פאוזי לא יכנס לפני הגשמים הצפויים, הוא יצטרך לספוג הפסד גדול.

כתבתי תיאור מלא והבאתי תמונות בפייסבוק שלי מאירועי יום ב' (31.12.2012) בג'אלוד. אבל, בקיצור, הדברים לא צלחו. גז המדמיע ורימוני הלם של הצבא לא הספיקו כדי להוציא את המתנחלים (בעיקר מתנחלות) שבנחישות רבה תקפו, חסמו והתיישבו באדמות ג'אלוד. המתנחלים זעמו שכוחות הביטחון נהגו כך כלפי יהודים. בנוסף, גילינו שבלילה הקודם הם עקרו עצי זית בקוסרא (הכפר הסמוך), כולל עצי זית שנטענו שבוע קודם. הם פעלו בטרור כלפי זוג זקנים בפאתי הכפר. הפריעו לאיש בדרכו מג'אלוד לקוסרה, והכו אותו מכות נמרצות ששלחו אותו לבית חולים.

כריתות עצים באדמות ג'אלוד

ביום ד' (2.1) הצבא היה יותר מוכן (ראו תמונות). עם כל הביקורת על חוסר היכולת או הרצון של כוחות הביטחון להתמודד עם אלימות המתנחלים (בעיקר מתנחלות) המתנחלות פשוט התיישבו עם התינוקות על הקרקע וכוחות הביטחון לא הצליחו להוציא אותן. וזאת למרות הכעס על פעולת הנקם באותו לילה ששלחה את פעוט בן ה 4 לבית חולים עם פגיעה בראש, ועם כל הדאגה על תגי המחיר הנוספים הצפויים, ועל כל העבודה שעדיין לפנינו, שום דבר לא משנה את ההישג האדיר, שום דבר לא משנה את העובדה שהודות למחלקה המשפטית שלנו, צדק נעשה.

בסרטון הבא אפשר לראות את קצין מג"ב (יוסף) מתווכח אתנו על המקום בו אנו עומדים (בדרך ציבורית מחוץ לשטח סגור, מקום בו קצינים אחרים אמרו לנו לעמוד) בזמן שמתנחלות חוסמות טרקטורים ואחרים מגלגלים צמידים בוערים אל תוך השדה.

כאשר סיימנו את עבודתנו ביום ד', הודיתי לכוחות הביטחון. אני חושב שרבים מהם היו שותפים לתחושה הטובה. אבל נתקלתי בשוטר מג"ב כועס, אחד משניים. ביום שלפני השניים אמרו לי שאני לא רב, שאני עוזר לאויב, שכל ערבי הוא מחבל ושכל ארץ ישראל שלנו, וכו'. כאשר איחלתי לו "יום טוב," אמר לי שהוא מאחל לי יום גרוע. ניסיתי לומר שאני מבין שהוא כועס ושאינו מבין מדוע הציבו אותו בכדי להגן על פלסטינים. הצעתי לו, בלי להיות נאיבי, לעשות צדק, משום שלכך יש יותר סיכוי לשבור את מעגל האימים ולא ההפך. הצעתי שנוכל ללמוד ביחד מקורות מהיהדות (הוא חבש כיפה). אך שום דבר לא עזר. הזכרתי את כל מה שאנחנו עושים למען זכויות היהודים. לצערי, הקצין שלו (זה אותו הקצין שאיים עלינו בסרטון) אסר עליו לדבר איתי עוד. כן, הוא עוד ימשיך לחשוב שעזרה לפלסטינים זו בגידה.

עזרה לפלסטינים אינה בגידה

יש מכם שיודעים שכאשר אומרים שאנחנו בוגדים/ות או פרובוקטורים/ות, אני נוהג להזכיר את פרשת השבוע של השבוע שעבר (התכוונתי לכתוב ולשלוח את הדברים ביום ו' האחרון, אבל לא הספקתי לפני כניסת השבת) פרשת "שמות". כמו פרעה, במשך כל ההיסטוריה: כל מי שרוצה להמשיך את הדיכוי של האחרים ללא הפרעה רואה באלו שעוזרים למדוכאים לעמוד על שלהם כבוגדים וכפרובוקטורים.

בשבועות הקרובים ייתכן שדברים יהיו יותר חמורים לפני שיהיו יותר טובים. כולנו מבינים שהעקירות והמכות של הימים האחרונים עלולים להיות כאין וכאפס לעומת מה שעוד מחכה לנו. מתנחלים יעשו את הכל בכדי להשתלט על אדמות לא שלהם. בשבת מתנחלים תקפו בקוסרא. לאחר מכן פלסטינים ניסו להיכנס לכרמי המתנחלים על אדמותיו של פאוזי, ואף התחילו לדרדר את הגדר של אש קודש עצמה. אין ספק שלאחר שנים של אלימות, השפלה, נזק לעצים, שריפת מסגד וכו', כל האזור נמצא על סף בעירה. אנו קוראים גם לישראלים וגם לפלסטינים להתרחק מאלימות.

לקריאה נוספת: מח"ט עציון: "האינתיפאדה השלישית כבר כאן"

ולבסוף, הסיקור הנרחב של האירועים בכלי התקשורת (ראו למטה) התרכזו בקרבות שבין מתנחלים ובין כוחות הביטחון ופלסטינים. זה סיפור ענק. ישנם עקירות, אלימות, תג מחיר וחסימת טרקטורים. לא כל יום רואים את כוחות הביטחון יורים גז מדמיע ורימוני הלם על מתנחלים. אמרתי לכמה פלסטינים ברגע מסוים: "99.9% מהזמן אתם סופגים, היום זה כוחות הביטחון נגד המתנחלים."

הסיפור האמיתי: הפלסטינים סרבו לוותר על התקווה

אבל, זה מפספס את הנקודה החשובה. כאשר אנו מספרים על יציאת מצרים לילדים, הם מתלהבים מהמכות ומהנסים. כאשר אנו מתבגרים, אנו מבינים שזה סיפור על תקווה כנגד כל הסיכויים, ועל הניצחון של צדק וחרות. אולי אנחנו אפילו שואלים האם המצרים היו צריכים לסבול כל כך. יש מאתנו שקוראים את המדרש משיר השירים רבא, שכאשר מלאכי השרת התחילו לשיר, אלוקים אומר "מעשה ידיי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?" הסיפור האמיתי אינו הקרבות או ש"המתנחלים הנוראים" חסמו ותקפו. אנו לא צריכים לשמוח לאיד על כך שירו גז מדמיע על מתנחלים, ולספור כמה מהם קיבלו מכות או נעצרו.

הפלסטינים סרבו לוותר על התקווה

הסיפור האמיתי כאן הוא שפלסטינים נחושים סרבו לוותר על התקווה שהצדק הוא בר השגה. המדרש שואל מה אלוקים עושה מאז קריעת ים סוף (לפי המדרש, אלוקים עושה שידוכים). עם קצת אמונה ונחישות, יש סיכוי לנסים קטנים. ועבודתנו בעזרת ה' תכריע באיזה מידה יהיו בעמק השילה התנחלויות או מאחזים מבודדים כאשר מסביבם פלסטינים ינסו לממש את זכויותיהם. ובאיזו מידה הפלסטינים באותם איים מבודדים יוכלו לצאת ולהיכנס כשהם מוקפים בים של השתלטויות.

אין לי מילים לומר עד כמה שאני גאה בצוות המשפטי המדהים של שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם, שפעלו ביחד עם הפלסטינים בכדי להגיע להישג הזה. תודה לתנועת תאעיוש, שבדרך כלל אינו עובד באזור הזה. בהתחלה הייתי לבד בשטח, אבל הם ענו לקריאתי. אני רוצה לציין גם שהאירועים הללו התרחשו בזמן שמשפחת וורשבסקי יושבים שבע עבור יהודית ז"ל, שפעלה כל חייה למען צדק ודו קיום (ביתו של אחד ממייסדי שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם, הרב מקס ורשבסקי ז"ל). אני רוצה להאמין שכרגע היא מחייכת.