התפייסות: עם עצמנו ועם אחרים: דבר תורה לפרשת "וישלח"

"החלום על הסולם, או שליחי אלוהים העולים ויורדים, הוא ההמשך של פעולת שיפוט העצמי" | חלום סולם יעקב, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691 | cc: ויקיפדיה

עבר פחות משבוע מאז נכנסה הפסקת האש לתוקפה. ההפסקה הייתה יוזמה של קואליציה בינלאומית רחבה. נוכל לראות בהפסקת האש צעד לכיוון של צמצום העוינות, אך אנחנו יודעים שכאן זה המזרח התיכון. ובכל זאת איך נוכל לקרוא את הטרנספורמציה שעבר יעקב. איך נלמד להתפייס עם עצמנו, בכדי לעשות שלום עם האחר (עשו). דבר תורה לפרשת "וישלח".

מאת הרב ד"ר שאול (פול) פיינברג

בפרשת "וישלח" אנו מוצאים את ההסבר הסיפורי לאיבה בין התאומים יעקב ועשו. אנו לומדים מאיפה החלה העוינות בין השניים ועד לפיוס (שאליו כיוונתי בכותרת של דבר התורה). הפיוס מרכיב את המימדים הפנימיים והחיצוניים של חיי יעקב אבינו שהופך לישראל. יחד עם זאת הפרשנות הזו לא תעסוק ב"מאבק" של יעקב עם המלאך (אותו שומר מעורפל שכמה יגידו שהוא קשור לעשו). הפרשה תצעד כמה צעדים מוקדמים בכדי להדגיש את הפיוס שהושג ע"י האחים בפנואל שעל גדת נהר הירבוק.

המלאך הנאבק ביעקב. ציור: Eugène Delacroix. ויקיפדיה

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ… לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל… וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל…" (בראשית ל"ב, כ"ה-ל"ב).

טרנספורמציות, כולל התפייסויות תמיד עובדות בקדמה, ועכשיו בימינו אף יותר מתמיד. הזכרו למשל בדברי יצחק רבין: "שלום עושים עם אויבים ולא עם חברים." ויחד עם זאת כיום אין ערבויות, לא משנה כמה אנשים חתומים על מסמך.

השלבים בטרנספורמציה של יעקב לישראל

אזכיר בקיצור את השלבים שעבר יעקב בדרכו לכיוון שיא המסע שלו – לכיוון הפיכתו לישראל. אף שלדעתי, הוא מעולם לא הגיע ליעדו.

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם… (בראשית כ"ח, י-כ"ב)

יעקב זכה בפעם הראשונה מאז ברח מעשו, להפוגה מתלאות הדרך: כשהוא מתייסר ברגשות אשמה שנולדו כתוצאה מפחד, הוא חונה בלילה. אך מה קרה לו? הרבנים מפרשים פגע כתפילה: הוא התפלל, כמו שכתוב במקורות רבים (למשל, עיטורי תורה, כרך 2 עמוד 248). ובפרשנות זאת, תפילה (שורש פלל) משמעה שיפוט או נכון יותר שיפוט עצמי. שיפוט עצמי מסייע ליעקב בשיא. אלו אותן פעולות ויכולות התורמות לו להגיע לפיוס.

חולם בדרך לחרן

החלום על הסולם, או שליחי אלוהים העולים ויורדים, הוא ההמשך של פעולת שיפוט העצמי. לא משנה עד כמה פעולה זאת יוצאת מן הכלל, עדיין היא מנחמת אותו, כשהוא מתעורר. יעקב מתכונן באמצעות החלום, לקחת מספיק כוח בכדי להמשיך בדרכו לביתו החדש בחרן.

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. (בראשית כ"ח, ט"ז). יעקב היה מלא יראת כבוד ואמר: "מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ציטוט מפנים יפות מעינים של תורה כרך 1 עמוד 149, נכלל בתורה, פרשנות מודרנית נערך ע"י ג. פלאוט).

מתי חווה אדם את קירבת אלוהים? רק כאשר הוא סובל ואומר שאיננו יודע, כאשר הוא עצמו יודע שאיננו יודע ואיננו מעמיד פנים שיש לו את התובנה או החשיבה (פלאוט עמ' 197). הוא מתפלל, ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהוא מכיר את דרכו, ומתקדם בשלבים, בזמן שאופיו מתעדן הוא שולח מלאכים.

בקריאה שלי בין השורות אני רוצה לראות במלאכים את אותם שליחים שיעקב ראה בחלומו עולים ויורדים בסולם. היו אלו יצורים שמיימיים שנקראו בכדי לאכוף את הסמכות בינו לבין מצפונו. (רש"י, בהיה, קמחי, כמצוטט בא. מונק, הקריאה של התורה כרך 2 פלדהיים עמ' 702).

איך לגדול, כמו יעקב אבינו, בשעת סכנה: בפרשנות לימינו

הטרנספורמציה של יעקב מהדהדת במצב העכשווי שלנו מול הפלסטינים (אני מודה שקריאה כזאת של הטקסט איננה אובייקטיבית). יעקב היה שרוי תחת יִרְאָה (הוא חווה פחד אמיתי על חייו ומשפחתו). הוא פחד שמא הוא יהרג בקרב, או יצטרך להרוג את עצמו ובשרו: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לו" (בראשית ל"ב, ח'). ובכל זאת הוא המשיך לפתוח את עצמו אל עולם שהיה גדול ממנו. אני בוחר להאמין שיעקב לא סתם התפלל, בזמן שחייו היו בסכנה.

בנקודה זאת אני מבקש להביא את התובנות של חבר קרוב ויקר שלי, עמיתי הרב רוג'ר קליין, מבית כנסת בקליבלנד אוהיו. הרב קליין חלק את התובנה להלן המבוססת על ההגות של הרולד בלום: אנחנו פוגשים את יעקב שנעזב לבדו ונישאר עם עצמו. בלום קורא "למאבק עם האדם המסתורי" הדבר הנשגב של התורה במובן של ללמוד משהו עוצמתי על יעקב/ישראל. יעקב זוכה בשם חדש והדגשה של זהות המשלימה אותו. זאת משום שהוא מעולם לא עזב את 'יעקב' כאשר נוסף לשמו השם 'ישראל'. כשהפסוק מסתיים, הירך שלו פצועה: "וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ, עַל-יְרֵכוֹ." יעקב עומד בפני העתיד והוא פצוע וחופשי. אך הוא מוכן תמיד לעמוד בפני אתגרי היום החדש, ופני אלוהים מלווים אותו (הרב ד"ר קליין), יעקב הוא באמת ישראל.

הצל הרוחני, אופי הרוחני האהוד, הוא האגו הגדול של יעקב – הידוע כעשו – אשר איתו הוא התפייס בתהליך היחודי הזה. גדילה, בחשיבה של יאנג, לפי אסתר שפיצר (ראה פלאוט עמ' 223) לעולם איננה לגדול להיות מישהו ששרה עם אלוהים ולא עם אנשים. אלא כמו שכתוב: "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל." כלומר יעקב הוסיף לעצמו כח חיצוני ופנימי בכדי להמשיך בשליחותו.

ואנחנו, עמו, עם ישראל , כמו ציין ליאו בק. ולכן פרשת הפיוס בין יעקב לעשו, הינו קודם כל סיפור של "התחזקות" ושל "החלשות" – והוא שלנו. כיום בזמן המלחמה, עלינו ללמוד ממנו ואף לנהוג על פיו, לפי סיוון רהב-מאיר (ראה פרשנות לפרשת "ויצא" ב"הארץ").

לפי מורשתנו, אנחנו מתפללים לא רק לימי צרה, אלא גם לימים של עליה (מהמקלטים). עלינו מן המקלטים באותה הדרך שיעקב אבינו נעשה ישראל, עוד כשהיה רק יעקב. מי יתן וחולשותינו יהפכו לחוזק. הלוואי והחוזק שלנו תמיד יראה בהקשר ל"אני" הבלתי מושלם שלנו, וכך יביא להתפייסותנו עם עצמנו ועם אחרים.