הזדמנות לנטוע צדק: פתיח לפרשת "וישלח" ›

המלחמה שעברה, מחזירה את הרב אריק אשרמן אל החיפוש הרוחני בעבור משמעות. כיצד ניתן להבין את העבודה האזרחית בעד זכויות כשנופלים טילים והעורף הופך לשדה קרב. קראו את הפתיח של הרב אשרמן לפרשת "וישלח".

מאת: אריק אשרמן

ההפגזות על ישראל ועזה, הזכירו לי כיצד בפרשת "תולדות" יעקב ועשו רואים את עצמם כקורבן. בפרשת השבוע, שני אנשים מבוגרים ונבונים יותר מוצאים את אלוקים אחד בשני. הישות עמה נאבק יעקב בלילה לפני שפגש את אחיו, הייתה אותו החלק של עצמו, שהוא השליך על עשו.  לבסוף יעקב היה צריך לקבל את אותו חלק, כחלק ממנו. עשו אמר את אחד מהמשפטים הרוחניים ביותר בכל התורה: "יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי" (בראשית ל"ג, ט') ויעקב בתשובה ענה לו: "כִי יֶשׁ-לִי-כֹל" (ל"ג, י"א). אף אחד מהם לא ביטל את עצמו, אך שניהם זכו ליכולת לראות מעבר לעצמם.

"רבים מאיתנו מרגישים כאילו שענן כבד הוסר מעליהם" | פיגוע באוטובוס בת"א, 21.11.2012, צילום: אקטיבסטילס cc: פליקר

להמשיך את החיים אחרי המלחמה

עברנו עכשיו עוד מבצע צבאי. רבים מאיתנו מרגישים כאילו ענן כבד הוסר מעל ראשם. עלינו מהמקלטים הפיזיים והמנטאליים, וזכינו לראות שוב את השמש. כמובן, עבור אותם ישראלים ופלסטינים שאיבדו את יקיריהם או בתיהם, השמש איננה כל כך זוהרת.

בכל זאת, אנו צריכים לאסוף את חיינו ולהמשיך. עבור אלו מאיתנו בקהילת זכויות האדם, זה אומר חזרה לעבוד בעד דיור ציבורי, נגד הריסות בתים, בעד חיסול עוני ונגד השתלטות לא חוקית על אדמות. בצד החיובי, אנחנו יכולים לחייך כשעוד עונת נטיעות מתחילה. יש לנו הזדמנות לנטוע צדק. מבלי לאבד את עצמנו ואת הייחודיות שלנו, אנחנו חייבים לראות את התמונה השלמה יותר. אנחנו חייבים להתחבר עם האחד המאחד את כולנו. כמו יעקב, עלינו להיות מסוגלים לומר: "כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים"  (ל"ג, י').

"מניין של רבנים למען זכויות אדם התפללו ביום חמישי האחרון בבאר שבע למען ישראלים ופלסטינים"

לפגוש את הבורא

כשמניין של רבנים למען זכויות אדם התפללו ביום חמישי האחרון בבאר שבע למען ישראלים ופלסטינים, חשבתי על דברי יעקב מפרשת השבוע שעבר: כאשר יעקב מתעורר מהחלום של הסולם שראשו בשמיים: "אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי." (כ"ח, ט"ז). הרב אברהם יהושע השל אמר שמעשים קדושים הם המקום בו אנחנו פוגשים את אלוהים בזמן ובמרחב. מבלי להעיז להלל את הסבל, המקומות האפלים שבהם ביקרנו, הנחמה והתקווה שאנחנו יכולים להביא, והזכות שיש לנו מפעם לפעם למנוע, או לתקן הפרות של זכויות אדם, הם כולם מצבים בהם אנחנו פוגשים את אלוקים. כמו שאנחנו מטפסים ויוצאים מהמקלטים הפיזיים הפסיכולוגיים והרוחניים שלנו, ממשיכים בחיינו ומקווים לפגוש את אלוקים ברגעים של שותפות קדושה, הלוואי שנקיץ מִשְּׁנָתֵנוּ ונראה שאנחנו גם חווינו את אלוקים במקלטים, אפילו אם לא ידענו זאת באותו רגע.

שבת שלום,

אריק