"כמה אזרחים חיים שם? הבדואים יאמרו לכם כ- 6,000 נפש אחרים יאמרו כ- 9,000, האם זה משנה? במקום חיים בני אדם הרוצים לחיות כשתחת ראשם קורת גג, בני אדם הרוצים להתפרנס בכבוד, לתת חינוך הולם לילדיהם" | בתים בביר הדאג'. cc: ויקיפדיה
הרב נאוה חפץ מביאה את רשמיה מביקור בכפר המוכר ביר הדאג' שבנגב. המפגש מעלה בה זיכרונות ממפגשים קודמים. היא רואה באירועים האחרונים של צווים והריסת בתים בביר הדאג' כנקודת אזהרה לחברה הישראלית. זאת משום שהם מקרבים אלינו את האינתיפאדה הבאה.
מאת: הרב נאוה חפץ
התוודעתי לקהילייה הבדואית אי שם בתחילת שנות ה-60 כשאבי עבד במחלקה הערבית של הועד הפועל. בשנים אלה ירדתי מספר פעמים עם אבי לנגב להתארח אצל מנהיגים שונים. ראיתי את הכבוד שאבי רחש להם והם לו, ולמדתי ממנו ומהם כיצד אפשר לרכוש אימון בין בני אדם גם אם הם מתרבויות ודתות שונות.
בשנת 2004 בני שירת ברפיח כמש"ק קישור לכוחות הבינלאומיים בסיני. באותה התקופה, אירע פיצוץ עז בבסיס בו שהו חיילים מגדוד הסיור הבדואי, אותו גדוד שהחזיק את ציר פילדלפיה ושמר על תושבי גוש קטיף בפרט ותושבי מדינת ישראל בכלל. בעקבות אותו האירוע, כתב לי בני: "אני לא מבין מדוע אין התייחסות והתגייסות למען החיילים הבדואים". עוד כתב לי בני: "אם הדבר היה קורה לגדוד גולני או גבעתי, מיד היו מתגייסים לעזור ולגייס תרומות עבורם". החלטתי להרים את הכפפה על מנת לתת דוגמה אישית לבני. גייסנו סכום נכבד לטובת גדוד הסיור הבדואי וירדנו קבוצה של רבנים לבקר אותם ולהביע בפניהם את הערכתנו הרבה לפועלם.
"התוודעתי לכפר ולחלק מתושביו לפני מספר שנים בעקבות הפעילות החינוכית שאנחנו מקיימים שם בשיתוף עם צעירים ישראלים המתנדבים במקום" | תיכון אורט בביר הדאג' | cc: ויקיפדיה
ביקור הרבנים בכפר ביר הדאג' בנגב
ב-14 בנובמבר 2012 ירדתי שוב לנגב עם קבוצה של רבנים למען זכויות האדם. הפעם לכפר ביר הדאג', שם שבוודאי אינו אומר דבר למרבית אזרחי ואזרחיות ישראל. ביר הדאג', כפר בדואי בנגב שעד לא מזמן היה ידוע ככפר לא מוכר על ידי מדינת ישראל, ולאחרונה קיבל הכרה מהמדינה. התוודעתי לכפר ולחלק מתושביו לפני מספר שנים בעקבות הפעילות החינוכית שאנחנו מקיימים שם בשיתוף עם צעירים ישראלים המתנדבים במקום. הצעירים עוסקים בחינוך לא פורמאלי ואף הקימו במקום מרכז קהילתי המשרת את הילדים אחר הצהריים.
כמה אזרחים חיים שם? הבדואים יאמרו לכם כ- 6,000 נפש אחרים יאמרו כ- 9,000, האם זה משנה? במקום חיים בני אדם הרוצים לחיות כשתחת ראשם קורת גג, בני אדם הרוצים להתפרנס בכבוד, לתת חינוך הולם לילדיהם ולחיות כשאר אזרחיה היהודים של ישראל. לפני כשלושה שבועות סיירתי עם עמית מחו"ל בכפר, הפגשתי אותו עם תושבים במקום, בני אדם כמוני כמוכם, אביו של אחד מהם היה שומר הראש של בן-גוריון ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל והשני, אביו היה קצין בצה"ל שנהרג באחד הפיגועים. אני יכולה להמשיך ולתת רשימה של בני אדם, אזרחי המדינה שתרמו למדינה ושירתו בצבא, אך בסופו של יום חוזרים לכפר לא מוכר, לבית לא חוקי, ללא חשמל, מים ותשתיות.
בית הרוס בביר הדאג'. צילום: פורום דו-קים בנגב
מדוע ירדנו לביר הדאג'
אז מה הביא אותנו, קבוצה של רבנים לרדת לביר הדאג'? יומיים לפני הביקור, קיבלנו ידיעה מרופאים לזכויות האדם שהמשטרה נכנסה לכפר כדי למסור צווי הריסה לבתים שנבנו ללא היתרי בנייה. מספר תושבים שהתעמתו עם המשטרה נכנסו למתחם בית הספר כדי למצוא בו מחסה והשוטרים ללא אבחנה התחילו לרסס בגז ורימוני הלם ילדים שנמצאו במקום. זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה נכנסת לכפר, לפני למעלה מחודש התעמתו תושבי הכפר עם המשטרה שבאה להרוס בתים. אך הפעם נחצה קו אדום-שחור שכן הייתה כאן מתקפה על ילדים כ- 30 מהם נלקחו לבית החולים סורוקה לטיפול.
בכל חברה ניתן למצוא אנשים החיים "על הקצה", אנשים קיצוניים, אנשים שעברו על החוק, וכו'. הבעיה איננה טמונה במיעוט. הבעיה היא רחבה יותר: מדינת ישראל אינה פותרת את בעיית הקהילייה הבדואית בנגב. המצב מורכב שכן בהעדר מדיניות ברורה, בהעדר תוכניות מתאר, בהעדר מתן פיתרון קבע לאוכלוסייה הזו, היא מוצאת פתרונות לעצמה, כאלה שאינם מקובלים על המדינה. מספיק לנסוע לאורך כביש 40 כדי להיווכח באיוולת של השלטונות, עשרות כפרים לא מוכרים פרושים לאורך הכביש ללא כל תשתית. הרצון לכנס אוכלוסייה (Regroupement) אינו תהליך שקורה רק בישראל, הוא קורה במקומות אחרים בעולם, אך הדבר נעשה תוך התחשבות בצרכי האוכלוסייה אותה מבקשים לכנס ובתרבותה. בישראל הדבר לא קורה. גם בכפר שהוכר כ"רשמי" לא מאפשרים לבנות בתים. זוג הרוצה להקים משפחה אינו יכול לבנות בית. אז אפשר לבוא בטענות לקהילייה הבדואית שהיא משתלטת על שטחים, אך אף אחד לא שואל עצמו מדוע זה קורה?
אם לא יימצא פיתרון לסוגיה זו, אם המשטרה תמשיך להגיע לכפרים, נראה לא רק ריסוס של גז אלא הסלמה חמורה של המצב. האינתיפאדה הבאה כבר בדרך והיא עשויה לקרות דווקא בנגב, דווקא בקרב אוכלוסייה שהייתה אוהדת את ישראל.
19.12.2012
