מסיק בסינג'יל, 2012
באחרונה, עם פתיחת עונת המסיק, אנו עדים לגל חריג של השחתת עצי זית בגדה, המלווה בהאשמות מצד גורמים בקרב המתנחלים כאילו פלסטינים הם האחראים לכך. העובדה שאפילו נציגת ארה"ב במועצת הביטחון של האו"ם נדרשה לאחרונה לנושא הפגיעה בעצי הזית הופכת את הסוגיה, לטוב ולרע, מעניין מקומי לסיפור בינלאומי. בתור מי שמלווה את מסיק הזיתים הפלסטיני, גם בשטח וגם בדיון הציבורי, אנסה לעשות סדר בדברים ולהפריד בין עובדות שאושרו על ידי רשויות אכיפת החוק לבין השערות, טענות וסיפורים. הרב יחיאל גריינימן מביא תשובה רבנית להאשמות המתנחלים.
מאת: הרב יחיאל גריינימן
ראשית, כמו בכל סכסוך מורכב גם בסכסוך באזורנו יש מספר גורמים, בכל הצדדים, שהמאבק למען תפיסת הצדק שלהם חשוב להם מהעובדות. היושרה מחייבת לומר זאת. אבל במסיק הזיתים הפלסטיני אנו רואים תופעה מוזרה יותר. עם תחילת עונת המסיק הנוכחית באוקטובר אירעו תוך שבעה ימים מספר מקרים של התנכלות למטעי זיתים פלסטינים אשר חוללו נזק עצום. למעלה מ-450 עצי זית נכרתו, הוצתו או שזיתיהם נגנבו. עובדות אלו מתועדות היטב. של מי העצים הללו ומי פגע בהם?
הרב אריק אשרמן מביט בתוצאות ההתנכלות במטעי מורייר, שבמהלכה נגדעו עשרות עצים
בקרב המתנחלים יש מגוון של עמדות אידיאולוגיות, ורבים מהם רואים ביהודה ושומרון חלק מישראל תוך הכרה בזכויות הפלסטינים תושבי המקום. גורמים אחרים בקרב המתנחלים רואים בזיקה התנ"כית של היהודים באזור כבסיס להצהרת בעלות על כל הקרקעות. משום כך הם בזים הן לחוקי המדינה והן לבעלות או לחזקה פרטית של הפלסטינים על קרקעותיהם, כמו גם לזכויות האדם והאזרח שלהם. הם אומרים זאת גלויות וישירות. האם לא סביר שיישמו את תפיסת עולמם וינהגו במטע פלסטיני כבשטח שלהם מכוח מה שהם מפרשים בפשטנות כהבטחה אלוהית?
ב-2009 פעלה מערכת הביטחון באופן יוצא דופן והציבה פלוגת מג"ב בין המאחז חוות גלעד, המאכלס לא מעט גורמים קיצוניים, ובין שטחים חקלאיים פלסטיניים. באותה עת ובאופן יוצא דופן כמעט ולא היו באזור אירועי אלימות, השחתה או גניבה בעת המסיק. עובדה זו מדברת בעד עצמה.
אם אנסה להיכנס לראש של פלאח פלסטיני, אזי המחשבה על השחתת עצי הזית שלו כדי להשחיר את המתנחלים בשיח הציבורי בישראל מעניינת אותו כקליפת השום. גם אם אותו חקלאי ירצה לכופף את האמת לטובתו הוא לכל היותר יגזים במספר העצים שהושחתו, אבל לא יעלה על הדעת שהוא יכרות בעצמו את מקור המחייה שלו. יתירה מזאת, מי שמכיר את התרבות הפלסטינית הכפרית יודע עד כמה שמור לעצי הזית מעמד שקרוב לקדושה.
הבעיה היא שהנהגת המתנחלים נוהגת בקיצוני המתנחלים כמו הכלב שהזנב מכשכש בו. במקום שההנהגה, המתיימרת להיות אחראית ומתונה, תבקר בחריפות את הקיצוניים, ועד מתיישבי השומרון מקדם ספין שלפיו הפלסטינים כרתו לעצמם את העצים. בכך הוא למעשה מנסה לגונן על המתנכלים היהודים. סרטון וידאו שבו מצולמים חקלאים פלסטינים גוזמים ענפים לאור יום ובניחותא, לצד חיילי צה"ל, מוצג על ידי דוברי ועד מתיישבי השומרון כראיה לאשמתם של הפלסטינים ולחפותם ותמימותם של המתנחלים. הסתמכות המתנחלים על סרטון זה היא מופרכת. יתר על כן, החלקה שבה בוצע גיזום חקלאי מועיל אינה החלקה שבה נחתכו באופן משחית ענפי העץ המרכזיים. לצופה התמים שלא מבין בחקלאות ההבדל לא ברור.
בו בזמן בני קצובר מקונן על הניסיון לכאורה להסית נגד ציבור המתיישבים. מי שמצייר את ציבור המתנחלים כולו כחבילה אחת היא אותה הנהגה שמפחדת לצאת כנגד הקיצוניים. הנהגה עיוורת למשטר הכיבוש בשטחים במסגרתו הפלסטינים הם נתינים של שלטון צבאי, ושכעת מכחישה מתקפות גזעניות נגד המסיק הפלסטיני. האם יש קשר הכרחי בין עמדה פוליטית על גבולות הארץ ובין הכחשת זכויותיו של האחר או פגיעה בפת לחמו של החקלאי? לא ולא. הרי התורה מצווה עלינו על כבוד הבריות – אין כבוד היכן שלא מכבדים את הזולת וזכויותיו.
הרב יחיאל גריינימן הוא מנהל מחלקת זכויות בשטחים הכבושים של רבנים למען זכויות האדם ופעיל בקואליציית המסיק
המאמר התפרסם לראשונה בהעוקץ
