אילוסטרציה מאת Doron Fishler (נלקח מ"חורים ברשת")
עמותת "קשב" הגישה תלונה למועצת העיתונות כנגד העיתון על מחיקת חלקים ממכתבו של משה סילמן ז"ל שהאשימו את ראש-הממשלה ושר האוצר באחריות למצבו. ועדת האתיקה של המועצה תחליט על המשך הטיפול בתלונה
מאת עדית לב
יום אחרי שמשה סילמן בחר לשרוף את עצמו ולא לגור ברחוב, בחרו בעיתון "ישראל היום" לפרסם את המכתב שבו הסביר משה את המעשה שלו עם הצנזורה שלהם, הם מחקו מהמכתב את ההאשמה הישירה כלפי ראה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר שטייניץ.
עמותת קשב בחרה שלא לשתוק ל"ישראל היום", הם הגישו תלונה למועצת העיתונות כנגד ישראל היום.
בימים אלו התקבלה תשובת המשנה ליועצת המשפטית של מועצת העיתונות שקבע במכתב אותו העביר לעמותת קשב, כי הוא לא מקבל את הטענה של ישראל היום כי הם בחרו למחוק את השמות בגלל שלא יכלו לקבל את התגובה של ראה"מ ושר האוצר בשל השעה המאוחרת.
את הטענה של "ישראל היום" קשה לי מאוד לקבל. אני לא ישנתי כל אותו לילה, המחשבה על כך שאני חיה במדינה שבה אדם שעשה ככל יכולתו לקבל סיוע מהמדינה הגיע לגור ברחוב ולכן בחר להצית את עצמו הדירה שינה מעייני. הייתי רוצה לחשוב שראה"מ ושריו ישבו גם הם ללא יכולת להרדם וניסו למצוא דרכים לתקן את המצב. הייתי רוצה לספר לכם שלאחר ההצתה משהו מטעם ממשלת ישראל מצא לנכון ליצור קשר עם המשפחה ולהשתתף בצערה, אבל אף אחד לא בא. לצערי, מציאות החיים בה אנשים במדינת ישראל חיים ברחוב לאורך זמן מעידה על כך כי נושאים אלו אינם מדירים את שנתם של ראש-הממשלה, שר האוצר, שר השיכון או שר הרווחה, שהרי בידם הכוח לשנות את המצב. גם היום, רגע לפני שמתחיל החורף, חיים אנשים ברחוב ואין להם פתרון מגורים ראוי.
את התשובה של ישראל היום לפיה בתוך הכתבה עצמה נאמר כי זהו לא הנוסח המלא של המכתב אני רואה כהיתממות. אם כך הוא הדבר למה לצרף תמונה של המכתב שלא רואים בה את השינוי, למה לא למחוק את השמות באופן כזה שיהיה ברור מתמונת המכתב שהם בחרו למחוק אותם?
המשנה הוסיף במכתבו כי הוא סבור שכל צנזורה במכתב ממין זה חוטאת לתפקיד העיתונות – "קל וחומר השמטת ביקורת/טענות כלפי אנשים בכירים ורלבנטיים לדיון הציבורי שעל הפרק". והודיע כי ועדת האתיקה תתכנס לדון ולהחליט מה לעשות בתלונה.
תודה לעמותת קשב, ולחברים בשתי"ל שדחפו את התלונה הזו. צריך וראוי לזכור שיש גופים שאליהם אפשר לפנות ולהתלונן, גם בפעם הבאה שיהיה צריך לעשות זאת. אנחנו רואים פה קשר מטריד בין הצורך להסתיר מהציבור את הצד האפל של "כלכלת הצמיחה" שמגיעה בעיקר לשכבה צרה, על ידי פגיעה באתיקה העיתונאית, ובין העוולות הכלכליות עצמן.
המשנה מלמדת אותנו במסכת פאה מלמדת אותנו שלקהילה יש אחריות על העני, גם על מקום הלינה שלו: “לן – נותנין לו פרנסת לינה.” (מסכת פאה, ח, ז'). במשך שנים סבי ז"ל נסמך על הקהילה בה הוא חי בזמן לימודיו בישיבה, ישן בביה"כ ואכל אצל חברי הקהילה. הספסל לא היה נוח, והאוכל היה במשורה, אבל הקהילה דאגה לו למינימום של מחייה בכבוד.
אני מקווה שיבואו ימים שנחייה בחברה שמקבלת על עצמה את האחריות לחלשיה, ימים שבהם אף אדם לא יישן ברחוב. אני מתפללת שבחורף הקרוב נעלה את זעקת מחוסרי הדיור לירושלים ולשמיים, ונצליח לשנות את המציאות הזו שבתוכה אנו חיים.
המאמר התפרסם לראשונה ב"עבודה שחורה"
–
אנא תרמו לנו וחזקו את הקולות היהודיים המקדשים את האדם באשר הוא אדם.
