הרב אריק אשרמן מביט ולא מצליח לקלוט את ההרס וההתנכלות למטעי הכפר מע'ייר מצפון לרמאללה.
מסע עם הרב אריק אשרמן בין המטעים ההרוסים של הכפר מע'ייר, עלילות השווא של המתנחלים, לבין היסטורית אלטרנטיבית ביחס הצבא לתפקידו בהגנת המסיק הפלסטיני.
ביום רביעי (10.10) יונתן שפע, שעובד עם הרב יחיאל גריינימן ואנוכי נסענו לאיזור שכם. נאלצנו לזוז הצידה מהמסלול המתוכנן, משום שפעיל השטח שלנו קרא להגיע בדחיפות לכפר מע'ייר. המת"ק התקשר לראש הכפר בבוקר בכדי להודיע כי קציני צה"ל גילו כ-130 עצים שבורים, מאה מטר מתחת למאחז עדי עד – עוד אירוע בגל האלימות וההתנכלויות כלפי מסיק 2012.
המאחז עדי עד מתחרה עם חוות גלעד בראש טבלת האזורים המועדים לפורענות. בשנה שעברה מח"ט בנימין אמר לנו: "חבל, אבל אחרי כל ההרעלות ועקירות במשך השנים, כבר אין מה למסוק ואין מה לאבטח." אך מסתבר שעדיין יש גם מה להשחית, וישנם גם חקלאים אמיצים שאינם מוותרים.
הגענו אחרי נסיעה שהפכה לנו את הבטן. דרכי העפר המובילות לכפר קשות לנסיעה. כשהגענו הבטן שלי התהפכה ובחילות תקפו אותי. היה לי קשה מאוד להביט במטה זיתים שלם שנהרס למרגלות של עדי עד. חילול ה'. אין מילים אחרות. השבוע אנו קוראים בפרשת נוח על עלה הזית בפיה של היונה. אותו הדימוי שהפך לסמל של שלום. אבל כאן עלי הזית זעקו אלינו מהמקום. הם נפלו אל האדמה, אל השמיים. ואילו יונה הייתה מגיעה לעת ערב, טעם עלה הזית היה מר מאוד בפיה. היא לא הייתה מוצאת מנוח לכף רגלה ולנפשה: "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו': י"א). אמנם אלוקים מבטיח לנו לשחת את הארץ במבול. אך הוא אינו מבטיח שבני האדם ימנעו מהשחתה.
צפו: גלריית תמונות ממטע מהעצים הכרותים במטע מע'ייר
להגן על החקלאים הפלסטינים: גם מכריתות העצים וגם מעלילות שווא של המתנחלים
בזמן שהחקלאים הפלסטינים הראשונים הגיעו למטע מע'ייר בבוקר, תושב עדי עד ירד והחל לצלם. החקלאים הפלסטינים פחדו מעלילות שווא שייקשרו בשם, שכאילו הם בעצמם גזמו "עמוק". העלילה לא איחרה לבוא, ואף הגיעה עם תוספת. המתנחלים אף טענו שאלו היו העצים שלהם (!) אני בטוח שחלק ממכם מטיל ספק בדבריי. אך זכרו שבתחילת דבריי הזכרתי כי דווקא היו אלו קציני צה"ל שהודיעו לפלסטינים על העצים הכרותים במטע שלהם. ביקשתי מקציני הצבא במקום לאפשר לחקלאים הפלסטינים למסוק את שאריות הזיתים מהעצים במטע. והם אישרו להם לעבוד באדמותיהם.
לצערי טענות המתנחלים הגיעו עד לתקשורת ועד היום לא הצלחנו להכניס תיקון לידיעה. איננו מפריחים שקרים. אנחנו מכירים את דברי השקר, ולא מוכנים לקבל אותם כאמת צרופה. עד היום מאמינים בדרום הר חברון שאני אחראי למותו של דב דריבן ז"ל, על אף שבתי המשפט הכריחו את "נשים בירוק" להוריד חלק מהפרסום שלהם באתר העמותה ואף לשלם לי פיצויים. ובמקרה הזה, אין לי ספק שדבר השקר בדבר הרס מטעי המתנחלים ייכנס לתודעת הציבור, ואף למאגרי הנתונים כעוד "פיגוע של פלסטינים כנגד מתיישבי יהודה ושומרון".
תיקון קטן לקראת סופו של יום
לאור המציאות העגומה הזאת, אירע לי תיקון קטן לקראת סופו של יום. יונתן ואנוכי המשכנו צפונה כי קבענו להפגש עם קצין המת"ק החדש. הקצין אמור לפקח במסיק של חקלאי פרעתה, שנמצא סמוך לחוות גלעד. היינו אמורים לתאם בין המטה הצבאי ובין נכבדי הכפר (למרות שאסור לנו להיראות יחד עם הפלסטינים במפגש שכזה, כי אנחנו מהווים מולם "סדין אדום"). הייתה רק בעיה קטנה, הפלסטינים הגיעו לפגישה לאחר שגילו כי מסקו להם בגניבה את הזיתים מהעצים. נדמה כי חוות גלעד אינה מוותרת לעדי עד במירוץ אחר ההתנכלות. אחד מבעלי המטע בפרעתא נאלץ לעבוד כשכיר. הוא לא שרד את הגנבות השרפות העקירות והנחת הקרוונים על אדמתו. החקלאות לא פרנסה אותו בגילו המבוגר. אך כשתעברו לצד המתנחלים תשמעו סיפור אחר לגמרי. מתנחלי חוות גלעד טוענים מצדם שיש "סכסוך קרקעות" במקום. אני זוכר כיצד בשנת 2004 ישבתי לצד מקים חוות גלעד והתבשרנו ביחד על החלטת המנהל האזרחי, שהאדמה באזור היא פלסטינית ושצריך להתחלק משנה לשנה במסיק (תוכלו לקרוא בהרחבה על יישובים הנבנים על אדמות פרטיות פלסטיניות באתר "שלום עכשיו").
לא היה טעם להיפגש עם המת"ק החדש במקום שקבענו. ואני עשיתי טעות גדולה. הצעתי שניפגש בתחנת הדלק בכניסה להתנחלות קדומים. יהודי עם כיפה גדולה ישב על ידינו. כתבתי פתק לרב יחיאל גריינימן ולקצין המת"ק: "הוא מקליט אותנו". ובכל זאת הזמנתי אותו לשבת איתנו ולהסביר את כוונותיו, בכדי שכולנו נוכל לכבד את החוק על פי קביעת בג"ץ ונמנע את גנבות הזיתים, השחתת העצים ועוד סוגים נוספים של חילולי ה'. אך הוא וחבריו העדיפו לצלם אותנו ולצעוק כיצד איש צבא יושב עמנו. לקראת סוף הפגישה הגיע מתנחל נוסף. הוא זיהה אותנו וגם הוא החל לצעוק. לאחר שקצין המת"ק עזב, היהודי עם הכיפה הגדולה קיבל את ההזמנה שלי לשבת ולדבר בדרך ארץ. אמנם לא הסכמנו כמעט על כלום, אך לפחות הוא שמע ממני שגם אנחנו גינינו את רצח משפחת פוגל. הסברנו לו מדוע אין שחר לטענות כי הרוצחים (של משפחת פוגל) הצליחו במשימתם, בגלל המודיעין שהם אספו במסיק. בנוסף, נימקנו מדוע אסור היה להעניש את המשפחה המורחבת וכיצד העבודה שלנו תרמה רבות לביטחון באזור שמענו ממנו שהוא בעד המסיק הפלסטיני, אך מתנגד שהמסיק יוביל לרציחות. אנחנו לא נפסיק להגן על זכויות האדם של הפלסטינים ועל צלם האנוש שלנו. והוא טען כי לא יפסיק להתנחל. אבל כבר למדתי שאפילו פסיקת בית משפט, או כל קביעה עובדתית לא ישנו את האמת הפנימית של אדם, במידה והוא לא רואה את המקור כאמין. לעתים אנו נאלצים לכבד את פסיקות בית המשפט, אפילו יותר מאלו הקיצוניים, למרות שאנו בטוחים שבית המשפט טעה בהחלטותיו). קשה יהיה למצוא את קו הפשרה בנוגע להתנכלות במטע של מע'ייר, או לגבי אירועים אחרים. אבל אין מנוס מקשר ישיר עם אלו שסומכים על התקשורת השקרית. חשוב לנו לאתגר את האמת שלנו, בכדי שיהיה סיכוי, ולא רק סיכוי קטן, שיסייע לנו להגיע לעמק השווה.
בעולם שלאחר נפילת מגדל בבל, איננו מדברים/ות בשפה אחת. אבל המדרש אומר שהחטא האמיתי של בוני המגדל הוא שהמגדל היה חשוב מהאדם והאישה. כולי תקווה שיום אחד נסכים לפחות על קדושת האדם הנובעת מהאל האחד שברא את כולנו.
שבת שלום,
אריק
נ.ב. רבנים למען זכויות אדם וארגוני זכויות האדם אחרים (ביניהם: בצלם ויש דין) נמצאים כרגע במצב חירום לנוכח גל חסר תקדים של השחתת עצי זית וגנבות מהמסיק הפלסטיני. אסור שכוחות הביטחון יעמדו מהצד בחוסר מעש. עליהם לאבטח את הלו"ז של הפלסטינים. אבל משום מה הם לא ממלאים את חובת על פי פסיקת בג"ץ ולמנוע כריתות, עקירות וגנבות באישון לילה. קל וחומר שאינם מרתיעים מתקיפות כנגד פלסטינים, כשאלו מנסים ממש את זכותם למסוק במטעים שלא דורשים אישור מצה"ל. בפרשת השבוע תמצאו את המכתב ששלחנו לשר הביטחון וגורמי צבא נוספים. בנוסף, תמצאו קישורים לכמה אזכורים בתקשורת (מעט מדי, לטעמי) בין השאר הופענו בוואלה וב-YNET (דו"ח מיוחד של "יש דין" שמוכיח כי מתוך 162 חקירות על התנכלויות למסיק הוגש רק כתב אישום אחד). הזהרתי ברשת ב' רגע לפני שהחל המסיק וטענתי כי צה"ל לא מוכן לאבטח את החקלאים הפלסטיניים. אני שואל את עצמי מדוע לא מגיעה צעקה מראש הממשלה שתרד מטה ותחלחל לכל דרגי הצבא. נזיפה שכזאת ראינו בשנת 2005, כשאריק שרון היה ראש הממשלה ושאול מופז תיפקד כשר הביטחון. באותה התקופה המאחזים של קריות הפכו להיות חלק מרשימת המאחזים העומדים בפני פינוי וההתנכלויות הפסיקו במיידי. בשנת 2009 הצבא הקיף במבנה דמוי טבעת שהורכבה מיחידות מג"ב מג"ב את המאחז של חוות גלעד (זה קרה חודש לפני המסיק). וכך כמעט לא היו אירועים חריגים.
–
אנא תרמו לנו וחזקו את הקולות היהודיים המקדשים את האדם באשר הוא אדם.
