רחל לוי-דוידה, מחוסרת דיור מיבנה שפונתה מדירת עמידר בה גדלה, מתכוונת לבנות בעזרת פעילים בית מעץ במקום סוכה בסוכות הקרוב, ולהופכו לבית הקבע שלה. 8 חודשים אחרי הפינוי, אין לה כל מוצא.
רחל לוי-דוידה קוראת לעוד נשים וגברים מחוסרי דיור ללכת בעקבותיה ולהקים "מאחזים" חברתיים כאלו. היא מקווה ליצור לאט לאט מגמה בה האזרחים המוחלשים לוקחים את גורלם בידיים ומקימים לעצמם קורת גג ללא עזרת המדינה: בנה ביתך במקום מה שהמדינה לקחה.
האירוע יתקיים ביבנה בחול המועד סוכות: יום ג', ה-02.10 ב-19:00. נפגשים בתחנה המרכזית של יבנה.
רחל עובדת בשכר מינימום, אך עבודתה לא מצליחה לפרנס אותה בכבוד מינימאלי כך שגם תוכל לשכור לעצמה ולבתה דירה. יותר מ-8 חודשים עברו מאז הפינוי שלה והיא מסתובבת בין משפחה וחברים ללא בית.
רחל סולקה מדירת העמידר בה גדלה משום שלאחר מות אמה לא הכירו בה בעמידר כבת ממשיכה בדיור הציבורי. למרות עוניה והיעדר פיתרון מגורים אחר, העובדה שאין לה מעל ל-3 ילדים עמדה לה לרועץ – היא לא עמדה בקריטריונים הפורמאליים. מאידך הממשלה לא דאגה ששכר המינימום יהיה שכר מקיים ורחל מצאה עצמה במצב שבו ללא ביטחון תעסוקתי ובשכר נמוך יהיה זה לא אחראי מצדה לשכור או לרכוש בית.
יום לאחר בניית ביתה מעץ צפויה רחל להעיד ב"בית הדין העממי לדיור הציבורי" שיפעל בבת-ים כטריבונל עממי. פרטים נוספים: http://www.facebook.com/
יחד עם רחל יפעלו פעילים בסיוע "רבנים למען זכויות האדם" וארגונים נוספים.
רחל: "גם אני ראויה לחלקת אדמה קטנה כמו חוות הבודדים בנגב, כמו מצפים בגליל וכמו כל התיישבות מסוג זה שהשלטון מכשיר חוקית בדיעבד, גם אני רוצה, כשווה בין שווים, לבנות את בייתי על חלקת קרקע פנויה מבלי שייהרס. אין לי כל דרך אחרת להגיע לקורת גג בישראל."
מידע ביוגרפי נוסף על רחל:
זה המכתב ששלחה רחל בנידון לח"כים, שרים ובפרט לשר השיכון:
כבוד שר השיכון – מר אריאל אטיאס
הנידון – מבקשת ליצור לעצמי פתרון דיור באופן עצמאי ובלתי תלוי במדינה.
הבקשה – לאפשר לי כחסרת בית, לקבל אישור לחלקת קרקע קטנה לבנייה עצמית.
המבקשת – רחל לוי דוידה דרת רחוב מכוח המדינה.
שלום רב,
שמי רחל לוי דוידה ומאז שנולדתי חייתי בדירת עמידר ביבנה עד ליום 23/1/12 בו הושלכנו לרחוב ואני ובתי בת ה-24 הפכנו להומלסיות מכוח המדינה.
בשנת 1998 אימי מנוחתה עדן נפטרה , מאז עמידר ומשרד השיכון שלא הכירו בזכותי כבת ממשיכה בדיור הציבורי למרות ועם מצבנו העגום ובידיעה שאין לי פתרון דיור .לפני כחצי שנה,לאחר מאבק משפטי ממושך ופס"ד לפינוי ולכאורה בהסכמה ,פונינו בכוח מביתנו הדל והבטוח ביבנה. באין מקום אני וביתי משוטטות בין בתים לרחוב ואין מענה ואין סיכוי משהפכנו להומלסיות בעל כורחנו.
לצערי הבנתי שהמדינה לא רואה את חובתה לסייע לי במצבי בקורת גג,ויתרה מכך אף מוכנה באופן אקטיבי להפוך אותי לחסרת דיור. וחלפה חצי שנה ועודני מחכה לעזרת המדינה ואין הבטחה לפתרון. לנו אין עוד דלת שנפתחת ואין פינה לשים את הראש. אם כך אני מאמינה שהמדינה לכל הפחות לא תמנע ממני לבנות בעצמי בית, באופן עצמאי שאינו דורש סיוע מהרשויות או את מעורבותן. הייתי רק רוצה לוודא שלא יפנו אותי גם מהבית הזה, שאותו אבנה ולכן אני פונה לקבלת אישור.
כבוד השר,ידוע לי שישנן כל מיני מסגרות בהם ניתנות לאנשים חלקות קרקע מאדמות מדינה כמו במקרה של חוות הבודדים בנגב.אשמח לאותו הדבר, שתאשרו לי חלקת אדמה קטנה בסביבות יבנה עירי שבה אוכל לבנות את בייתי.תהא זו בניה מחומרים ידידותיים לסביבה, כמו כן אעמוד בדרישות בהתאם.
אני פונה אליך ומבקשת את עזרתך האדיבה לתת אישור ולהימנע מפינוי בייתי שוב.
פנייתי זו מתבקשת על מנת שלא תאמרו שלא ביקשתי ובכך תנמקו את הפינוי מבייתי. כבוד השר פונה אליך כדי לבקש היתר מהסוג שמקבלים אזרחים,לכול הפחות דורשת שוויון כשווה בין שווים. שכן אם המדינה לא מסוגלת לסייע לי להשיג קורת גג , שלפחות לא תקשה עליי בבניית בית חדש בכוחות עצמי, שכן קורת גג הינה זכות יסוד ובסיס לחיים בכבוד.
–
אנא תרמו לנו וחזקו את הקולות היהודיים המקדשים את האדם באשר הוא אדם.
פינגבאק: עובדת ולא שורדת • מחאת הדיור
כן צריך לבנות בתים למחוסרי דיור