cc: wikipedia
מה קורה כשרשות השידור מחליטה להעניש אישה על שלא שילמה אגרת טלוויזיה. זאת ולמרות שאותה אישה לא מחזיקה במקלט טלוויזיה. סיפור שיכול היה להיכלל בקלות באגדות חכמי חלם הופך לסיוט יומיומי עבור אזרחית. הרב סיגל אשר מביאה לנו את סיפור של ריטה.
מאת: הרב סיגל אשר
ריטה (שם בדוי) נכנסה למשרדנו בסערה: "מה הם חושבים לעצמם? אני לא מוכנה לוותר להם. לא רוצה לראות אותם בטלוויזיה, לא רוצה לראות אותם בכלל. שיעזבו אותי. לאחר שכעסה שכך מעט, התבררה התמונה: רשות השידור טוענת שיש לה חוב בגין אגרת טלוויזיה שלא שילמה. החוב הלך ותפח, ונוספו עליו קנסות וריבית. למשרדנו היא הגיעה עם מכתב, המודיע לה שבמסגרת הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדה בשל החוב, הוטלו עליה הגבלות בבנק. עד כאן הכל נשמע הגיוני: האגרה לא משולמת, נוצר חוב, נפתחים הליכים כנגד בעל החוב. אלא שכאן יש תפנית בעלילה, כי ריטה טוענת שמעולם לא היה לה מכשיר טלוויזיה! לכן, כמובן, אין לה חוב. פעם, כך סיפרה, אספה מכשיר טלוויזיה ישן שמישהו השליך. היא לקחה אותו לביתה, ולדבריה עוד באותו היום זרקה אותו. בתמימותה סיפרה זאת לרשות השידור כאנקדוטה. לרשות השידור זה הספיק. יש לגברת מכשיר טלוויזיה, הם טענו, והיא לא מוכנה לשלם.
בעבר כבר פנתה ריטה לרשות השידור בעניין זה, ויש תיעוד של מכתב שנשלח אליהם ב-2011, אבל ברשות השידור לא התייחסו לתוכנו. ועכשיו יש גם הליכי הוצאה לפועל. ההגבלות על חשבון הבנק הן ביטוי אחד של ההליכים המתנהלים נגדה, ומה יבוא בהמשך? ריטה היא אישה קשת יום, שחיה על קצבה מביטוח לאומי, ומתקיימת בקושי יחד עם ילדיה. אולם היא איננה אוהבת להשאיר דברים פתוחים, ולכן אינה מוכנה לצבור חובות, לא במכולת ולא לרשות השידור. מיד כשהתבררה לה טענת רשות השידור היא פנתה והסבירה את המצב, אולם דבריה נפלו על אוזניים ערלות.
צפו: קדימון לסרט "המדריך למהפכה" של היוצר דורון צברי שדן בשחיתות הפושה ברשות השידור
השיטה בה עבדה רשות השידור במקרה זה היא שיטה מוכרת בישראל, הלא היא שיטת "מצליח": אם יצליח- רשות השידור הרוויחה. אם לא יצליח- לא נורא, לפחות ניסינו. ואני שואלת: מה עם "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"? (דברים ט"ז 20). ריטה איננה היחידה. כמותה יש רבים, הנדרשים לשלם חובות שכביכול צברו. אלא שההבדל בין ריטה לבין אותם רבים אחרים הוא, שאנשים רבים אינם בודקים את החשבונות שלהם, ואם מגלים טעות – לא תמיד טורחים להתעמת עם הרשויות.
גם על מידת נחיצותו של המס המתקרא "אגרת טלוויזיה" אפשר לדבר. הידעתם שגם אם לא תדליקו את המכשיר ולו פעם אחת, תיאלצו לשלם את האגרה? מכיוון שהאגרה איננה מוטלת על שידורי הטלוויזיה (שעל איכותם אפשר להתווכח, אבל אין זה מענייננו כרגע), אלא על עצם החזקת המכשיר.
במקרה של ריטה שלחנו מכתב למנהל סניף חיפה ברשות השידור, בצירוף תצהיר מעו"ד, האומר שלריטה אין ולא היה מכשיר טלוויזיה. בנוסף לכך שלחנו בקשה להוצאה לפועל, המסבירה שהיא איננה בעלת חוב. עכשיו נמתין לתשובה, ונקווה שההיגיון הבריא של האנשים שנמצאים מאחורי הנהלים יגבר. ועוד שאלה אחת נשארה לי כדי לפתור את התעלומה: מיהם אותם "הם" שריטה איננה רוצה לראות בטלוויזיה? שאלתי את ריטה, והיא ענתה: "אלו ראש הממשלה, השרים וכולם. מה הם חושבים ברשות השידור, שאני צריכה טלוויזיה כדי לראות את ההם?"
