"באותן שנים בבית הכנסת בבאר שבע זכיתי לפגוש באופן יוצא דופן קבוצה גדולה של מנהיגות נשים בכותלי בית הכנסת" | Museum of Italian Jewish Art | מוזיאון יהדות איטליה By RonAlmog | cc: flickr
הרב עדית לב מלמדת אותנו שיעור על מנהיגות נשית באמצעות דמות אחת – סימה לרנר – אותה פגשה בבית הכנסת בבאר שבע. קראו כיצד נפתחו אצל הרב לב דרכי תפילה חדשות אל הטלית, הכיפה והתפילין.
מאת: הרב עידית לב
התרבות שלנו בנויה על סיפור סיפורים. מתוך הסיפורים האלה אנחנו לומדים על הערכים שלנו, ואיך להתמודד עם אתגרים חדשים מתוך מודעות לעבר, אבל גם לעתידיים חלופיים. אני רוצה לספר סיפור על מנהיגה נשית שהכרתי, מנהיגה שלימדה אותי כל כך הרבה, ואני חושבת שהסיפור שלה מלמד על מהי מנהיגות נשית יותר מכל.
את סימה לרנר פגשתי בבית הכנסת בבאר שבע. הייתי צעירה בת 21 שמתחילה את צעדיה בעולם הבוגרים, ומתחילה את ההיכרות העמוקה עם העולם הקונסרבטיבי סימה הייתה האמא של הרב גילה דרור, סבתא "בפנסיה", שלא נחה לרגע. מציירת, כותבת ספרים, עובדת קשה על הקמת ארגון "מנוחה נכונה" למען יצירת אלטרנטיבה לקבורה האורתודוקסית בישראל. שמעתי מסימה איך הייתה ב-1948 חלק מהכוח המגן של הרובע היהודי, על לימודיה לתואר ראשון ושני בהנדסה כימית, ולתואר שלישי במשפטים, בשנים שבהן נשים לא פיתחו קריירות כמו היום. לא היכרתי את סימה בשנים הללו, אבל אני בטוחה שהייתה מנהיגה טבעית.
"אני זוכרת את השבתות שבהן ישבתי או עמדתי ליד סימה בבית הכנסת, והגנבתי את מבטי אליה כדי לראות מתי לקום, מתי לשבת, מתי לקוד, ואיך הייתי גאה יום אחד כשהיא שאלה אותי איפה למדתי להתפלל, ונתנה לי את ההרגשה שהנה, אני כבר שייכת, אני כבר חלק מבית הכנסת הזה."עזרת נשים בבית הכנסת בקורדובה, ספרד | cc: ויקיפדיה
לעמוד ליד סימה
למדתי מסימה שהגיל לא קובע; ראיתי את ההתלהבות שלה בכל דבר שעשתה, וראיתי איך אדם יכול להשפיע על עיצוב חייו שלו ושל סביבתו. למדתי שלכל אחד ואחת מאיתנו יש אפשרות לבחור ויש אפשרות להשפיע. אני זוכרת את השבתות שבהן ישבתי או עמדתי ליד סימה בבית הכנסת, והגנבתי את מבטי אליה כדי לראות מתי לקום, מתי לשבת, מתי לקוד, ואיך הייתי גאה יום אחד כשהיא שאלה אותי איפה למדתי להתפלל, ונתנה לי את ההרגשה שהנה, אני כבר שייכת, אני כבר חלק מבית הכנסת הזה.
לא אשכח את השבת שסימה פתחה את תיק הטלית ונתנה לי כיפה. אני לא יודעת איך היא הבינה שזה הזמן הנכון, אבל זה היה בדיוק בזמן בשבילי – כבר לא מפחיד, וכבר רוצה, אבל לא יודעת איך לעשות את זה. הרי מה פתאום להניח כיפה על הראש. סימה הציעה לי כיפה, בטבעיות, ונתנה לי אותה אחר כך במתנה, ובאותו רגע כל כך הערכתי את הפשטות והטבעיות. ומכאן הדרך לטלית ולתפילין כבר הייתה קלה וברורה עבורי.
כל מה שסימה עשתה, נעשה בדרכי נועם ובשקט. היא ידעת לחזק בי את הביטחון בעצמי ובדרך שבה הלכתי. בפרקי אבות נאמר:
"אמר להם {רבן יוחנן בן זכאי}, צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם.
רבי אליעזר אומר, עין טובה; {מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתרים ואינו מקנא}
רבי יהושע אומר, חבר טוב;
רבי יוסי אומר, שכן טוב;
רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; {צופה ומביט במה שעתיד להיות ומחשב הפסד מצווה כנגד שכר מצווה ושכר עבירה כנגד הפסדה}
רבי אלעזר אומר, לב טוב". (מסכת אבות ב', י"ב)
כדי להיות מנהיג טוב אדם צריך להיות בעל חלק גדול מהתכונות הללו, וסימה לרנר התברכה בכולן. באותן שנים בבית הכנסת בבאר שבע זכיתי לפגוש באופן יוצא דופן קבוצה גדולה של מנהיגות נשים בכותלי בית הכנסת, אין לי ספק שאותן דוגמאות חיות למנהיגות נשית מקצועית ומתנדבת שראיתי באותם ימים, משפיעות עלי עד היום, ואני מודה לכל אחת מהן.
המאמר התפרסם בכתב העת מסתברא – חגי תשרי, תשע"ג, עמוד 5, 2012 | הרב עדית לב היא מנהלת תחום צדק חברתי ב"רבנים למען זכויות אדם", ופעילה בארגון "ילתא"
–
אנא תרמו לנו וחזקו את הקולות היהודיים המקדשים את האדם באשר הוא אדם.
