הפגנת סולידריות בין ניצולי שואה למבקשי מקלט ופליטים.
הרב אריק אשרמן מביא לנו את הדברים שנשא בעצרת חשבון נפש מול הבית של השר ישי ביום ה' (20.9)
מאת: הרב אריק אשרמן
כבוד השר ישי, אני קצת נרגש וסוער כשאני כותב דברים אלו אחרי שיחה שהייתה לי עם חבר שהחזרת לדרום סודאן וכרגע חולה במלריה ונמצא בסכנת חיים. מפליט שהוחזר על ידיך, כמו מאחרים, שמעתי על הפחד, החטיפות והרדיפות נגד מי שאומרים משהו רע על המשטר. אולי גם אני חשבתי שהבעיה בדרום סודאן היא "רק" מלריה ורעב, אבל מסתבר שלא.
אני מבקש שתצפה הערב בסרט "מסע הארורים"- על המדינות שסגרו את שעריהן ליהודים שברחו מגרמניה הנאצית בספינה "סנט לואיס", עניין שכבר חזר על עצמו פעם אחר פעם בזמנים הכי חשוכים בהיסטוריה שלנו. להציל אנשים הנמלטים על חייהם זה לא רק מצווה מדאורייתא, כבוד השר, זה גם צו ההיסטוריה של עם שאמור לדעת את נפש הגר – כי היינו גרים בארץ מצריים, ובגרמניה, ובמורוקו ובסלוניקי ובספרד ובפולין ובעירק. מהיסטוריה ארוכה של שערים סגורים בעת שהיינו זקוקים להם, אנו יודעים היטב את נפש הפליט. אומנם אתה לא שר החינוך אלא שר הפנים, אבל אשאלך אותך בכל זאת: ברגע שאנו בונים גדר כדי לא לאפשר לפליטים ומבקשי מקלט להגיע אפילו לבירור מעמדם, איך נוכל להמשיך לגנות בבתי הספר שלנו את אומות העולם שלא נקפו אצבע להציל יהודים? איך נמשיך ללמד בישיבות את "לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו. עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו" (דברים כ"ג: י"ח"). כאשר אנו אוכפים "החזרה חמה", כאשר אנחנו מלבים שנאה נגד פליטים, מכנים אותם "מסתננים", וכולאים אותם או מונעים מהם אישורי עבודה, גם אם על פי החוק הישראלי יש להם זכות להישאר כאן, איך זה עולה בקנה אחד עם הפסוק: "וכי יגור אתך גר בארצכם, לא תונו אתו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵּר הגָּר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים […]." (ויקרא י"ט: ל"ג-ל"ד) איך נבקש מבורא העולם לדון אותנו במידת הרחמים ביום הכיפורים כאשר אנחנו לא נותנים הזדמנות הוגנת למבקשי מקלט לטעון את טעונתיהם, ומאיימים אליהם במעצר או גירוש?
נכון שבימים אלו של חשבון נפש, אסור לנו רק להפנות אצבע מאשימה ולנקות את עצמנו. אני יודע שגם אני חטאתי: גם לי היה קל יותר להאמין שלא כל כך נורא אם הדרום סודאנים יוחזרו. גם בית המשפט הישראלי וגם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים אישרו שאומנם יש אזורי מלחמה ומלריה ועוני מחפיר ורעב, אבל אין רדיפה פוליטית גורפת שמצדיקה הגנה גורפת – זאת אומרת, שלא דובר על עבירה על האמנות הבינלאומיות להחזיר פליטים לדרום סודאן, כל עוד שיש להם הזדמנות לבקש מעמד של פליט באופן פרטני. אבל כפי שאמרתי יש לי כבר חבר חולה מאוד ושמעתי על הרדיפות, שלא לדבר על לפחות 8 דרום סודאנים שכבר מתו שם אחרי שגורשו מכאן. רציתי גם להאמין שאומנם החזרת את הדרום סודאנים, אבל שלפחות "לא תונו אותו" – כלומר את האיריתראים והצפון סודאנים שעליהם עדיין חל איסור לגרשם לארצם. אבל, עם הבטחתך לכלוא את אותם פליטים שנותרו בארצנו, אני מבין שגם בזה טעיתי. חטאתי אף כשהבנתי שגם הישראלים בדרום ת"א במצוקה וזקוקים לעזרתי, אבל לא עשיתי הרבה. היה לי קל מדי לפתור את עצמי מאחריות ב"יהיה בסדר", אבל לא בסדר.
אז השר ישי, אני יודע שאולי גם אתה שמעת מה שרצית לשמוע. אני גם מבין שאתה פוליטיקאי, קורא סקרים וחש מה קורה בציבור הבוחרים שלך. בצדק, אתה מרגיש את המצוקה של תושבי דרום תל אביב. אבל אמר הרב ישראל מסלנט שרב שהקהילה שלו תמיד מסכימה איתו אינו רב. יש לך אחריות כמנהיג לא רק לרדוף אחרי הקהל שלך ולעשות את הדבר הפופולארי, אלא להוביל. כאשר אתה דואג בצדק לתושבי דרום תל אביב, הפיתרון הוא לא הפיתרון הדמגוגי – לגרום לקבוצה מוחלשת אחת ללחם נגד קבוצה מוחלשת אחרת. אתה לא צריך ללבות את שנאת הזר; אתה לא צריך ללבות את הדבר מגונה ביותר בכל בדתות: הכפירה לפיה האל של כל היקום ורוח כל בשר ואיש דואג רק לעם אחד; שמצוות בין אדם לחברו שלנו מורות לנו רק לגבי היחס ליהודים. היית יכול להשתמש בסמכות שלך לעזור גם לתושבי דרום תל אביב וגם לפליטים כאחד. היית יכול לשמש בסמכותך כדי לפזר את אוכלוסיית הפליטים-ולא לבתי מעצר, אלא ברחבי הארץ, בקרב בית ישראל – "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם." (הפטרה ביום הכיפורים, ישעיהו נ"ח: ז') אדוני השר, בשרך הוא לא רק העם היהודי, אלא כל אדם כי כל אדם נברא בצלם אלוקים.
ואם אתה סבור, בצדק מסוים, שגם כלכלית וגם תרבותית, ישראל לא יכולה לקלוט את כל הרבבות שהיו מגיעים לפתחנו אילו היינו מאפשרים זאת, אז כבר התחלתי בניסיון, שכמובן אתה יכול להצליח בו הרבה יותר ממני – לשכנע את מדינות העולם לאפשר לישראל לשמש תחנת מעבר, ושהן יעזרו לקלוט את הפליטים שמגיעים אלינו. אפשר היה גם לבקש מיהודי התפוצות לתת כתף ולאמץ פליטים שמגיעים מישראל, כמו שפעם נתנו כתף לאחינו ואחיותנו מברית המועצות לשעבר. ואז, כאשר מדינות העולם ידעו שהפליטים הללו לא יהפכו להיות עול כלכלי, הן היו יותר מוכנות להתגמש בנוגע להגירה.
השר ישי, אני מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת שאתה יודע איך להשתנות. באת לחדרה בשנת 2005 משוכנע שתוכנית ויסקונסין היתה הדבר הכי טוב על עלי האדמות. אבל לזכותך יאמר שבמקום להימלט, אתה טרחת לדבר עם המפגינים שחיכו לך והושפעת ממה ששמעת עד כדי כך שחזרת בך ושינית את התוכנית.
מתוך מקרה זה אני יודע שאתה מסוגל לעשות מה שלא כל פוליטיקאי מסוגל לעשות – להאזין לאלו ש"עיניהם אליך", לעשות רגע של חשבון נפש, לשנות כיוון, לשוב לערכי יסוד של תורתנו ועמינו, ולהשיב לקריאת המצוקה. אני לא אומר שזה יהיה קל, אבל הלא לזה נועדו הימים האלו?
גמר חתימה טובה,
הרב אריק אשרמן
שומרי משפט-רבנים למען זכויות האדם
–
חשבתן\ם שהסיפור הזה חשוב \ מזעזע \ מרגש? רוצים לעזור לנו לשפר את המצב עוד? אנא תרמו לנו וחזקו את הקולות היהודיים המקדשים את האדם באשר הוא אדם.
