התורה שניתנה מתוך החושך: דבר תורה לפרשת "כי תבוא" ›

האור הגדול הנבואי של אחרית הימים שמור למי שהשכיל למצוא את האור בתוך החושך של הקיום שלנו, בתוך מאהלי מחאה עלובים, בפריפריה, בחלשים ומוחלשים, ומי שלא ויתר על האור למרות החושך והמשיך לחפש אותו כפי שהתרנגול מצפה לזריחה. הרב קובי וייס בדבר תורה לפרשת "כי תבוא".

לפרשה שלנו אני מעדיף לגשת דרך ההפטרה. הפטרת השבוע הינה השישית מתוך "שבעה דנחמתא". הפטרה שתוכנה הינו תנחומים ועידוד עם ישראל לאחר החורבן. המוטיב המרכזי של ההפטרה הינו האור: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח.   כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.   וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ישעיהו ס').

הגאולה והתחייה מתוארות כאור גדול שיזרח על עם ישראל וכל העמים ילכו לאורו. גם לקראת סוף ההפטרה המוטיב חוזר: "לֹא-יִהְיֶה-לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא-יָאִיר לָךְ וְהָיָה-לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ.   לֹא-יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף  כִּי ה' יִהְיֶה-לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ" (שם).

פסוקים אלו מתכתבים היטב עם הפסוקים בפרשתינו המדברות על עם ישראל כעם סגולה שתפקידו הוא: "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל-מִצְו‍ֹתָיו.  וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (דברים כו').

אור המנהיגות

העליונות של עם ישראל מתבטאת במנהיגות והובלה רוחנית שמסומלת על ידי האור. במידה מסוימת מצב מיוחד זה של אחרית הימים מזכיר את מצב בני ישראל במדבר טרם כניסתם לארץ, כפי שמתואר גם כן בפרשתנו: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא-בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא-בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ" (שם כט). כך שבני ישראל במדבר הלכו לאור עמוד האש ועמוד הענן. כעת, באחרית הימים, אור אלוקים ישרה בתוך עם ישראל והם יהיו עמוד האש של העולם. אלא שבחז"ל אנו מוצאים התיחסות מעניינת להפטרה ולסמלו של האור: "אומות העולם שלא קיבלו את התורה שניתנה מתוך החושך, עליהם הוא אומר: "כי הנה החושך יכסה ארץ". אבל ישראל שקיבלו את התורה שניתנה מתוך החושך דכתיב: "כשמעכם את הקול מתוך החושך", עליהם הוא אומר: "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה" (ויקרא רבא פרק ו').

המדרש מפנה את תשומת ליבנו לכך שהתורה ניתנה מתוך החושך. התיאורים היפים של ההפטרה אינם המציאות בה אנו חיים אלא להיפך. במצב הבסיסי לפני החורבן ולפני הגאולה הדרמטית דווקא החושך היה הפלטפורמה הראויה לתורה. דברים אלו של המדרש מזכירים את שירה המפורסם של לאה גולדברג "סליחות":

בּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ,

וְגוּפְךָ לִי מַבּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,

בּאתָ כּלּיְלָה הַבּא אֶל הָאֹחַ

      לְהַרְאוֹת לוֹ בּחֹשׁךְ אֶת כּל הַדְּבָרִים.

 

דווקא החושך לימד את הדוברת את כל הדברים. האם על כך גולדברג מבקשת סליחה? מדרש נוסף על ההפטרה מחדד את הדברים: "דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חשך ולא אור. משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, אמר ליה תרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה?" (סנהדרין צח ע"ב). על פי המשל עם ישראל הינו התרנגול, למרות שהעטלף לימד את עצמו להסתדר בחושך. האם מדרש זה אינו סותר את המדרש הקודם בו נאמר במפורש שהתורה ניתנה בחושך.

הרעיון המרכזי של אור וחושך ומשמעותם נמצא גם הוא בפרשת השבוע. באמצע תיאור הקללות אנו מוצאים את הפסוק : "יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב.  וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶיךָ". האור והחושך בפסוק הינם פנימיים ולא חיצוניים , מי שהוא ב"תמהון לבב" הרי גם בצהרים הוא ממשש את דרכו. ומי שהוא בלב שלו ורגוע גם בחושך רואה את כל הדברים.

האור הגדול הנבואי של אחרית הימים שמור למי שהשכיל למצוא את האור בתוך החושך של הקיום שלנו, ומי שלא ויתר על האור למרות החושך והמשיך לחפש אותו כפי שהתרנגול מצפה לזריחה קיום המצוות ובוודאי אלו שבין אדם לחברו אינם בהכרח רצופי תהילה. היצירה של עם סגולה שכפי שאנו בשומרי משפט מאמינים עוברת דרך יצירת חברת מופת המשמשת דוגמה לכל העמים – כל אלו עוברים לעיתים בחשיכה גדולה. 

התורה נמצאת בחושך

אולם התורה האמיתית ניתנת דווקא בחושך. מי שמשכיל להבין זאת מי שלא מוותר על המקומות החשוכים בטענה שתפקיד הרב אינו שם, וחושב שתפקיד הרב הינו רק במלבושי כבוד בדרשה של "כל נדרי" מפספס את המשמעות העמוקה של עם סגולה. התורה האנושית, התורה של העולם הזה נמצאת בחושך, במאהלי מחאה עלובים, בפריפריה, בחלשים ומוחלשים שאור לא נמצא שם. תפקיד המנהיג והמוביל הוא לא להתייאש ודווקא שם למצוא את התורה. הגאולה, במשמעות גילוי אלוקים, תוציא את האור ותגלה את הנוגה שבפעולות אלו לעתיד לבוא, אולם עד אז אנו צריכים להאמין באור הגנוז לא להחמיץ אותו, לא לוותר במקומות חשוכים על הצורך לראות כפי שעשה העטלף. מי שמאמין שגם כאשר הוא ממשש בצהרים את דרכו כי האור שם יזכה לראות את עם ישראל מוביל את כל העולם כולו ובקיום  הפסוק " וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".

שבת שלום