לשלב את הגר ולכבד את זכויותיו: דבר תורה לפרשת "כי תצא" ›

לפני מספר שנים שמעתי מעט על דרפור וניסיתי לבחון כיצד יש לדבר על סוגיית דרפור מבחינה יהודית. ראוי לציין שבישראל הקול של דרפור התפשט לאט, בעוד שבקהילה היהודית בארה"ב הוא היה נושא משמעותי כמה שנים קודם לכן כאשר ארגוני חסד יהודים בינלאומיים התערבו וסייעו ליושבי דרום סודן. הסיוע ניתן בעניינים שונים וביניהם: נתינת משטחים לבישול בשמש כדי לצמצם את סכנות המגע ביניהם לפורעי הג'נג'וויד. פעולתם של הארגונים נשענה על החובה הדתית לפעול להציל כל נפש.  בישראל הנושא נכנס למודעות בעיקר כאשר פליטי דרום סודן מצאו את נתיב הבריחה מדרום סודן לישראל, והעמידו את ישראל בפני דילמות  חדשות. במידת מה ההתמודדות בישראל הייתה בדיעבד ולא מתוך יוזמה לפעול כלפי מי שנמצא בסכנת חיים. הרב אבי נוביס-דויטש  מאתגר את גבולות מדיניות ההגירה ומעמד הפליטים בישראל.

השבוע כשנגשתי לכתוב את דבר התורה לפרשה ידעתי שנושא מעמד הפליטים הוא זה שייכתב בתוך הדברים. לא יכולתי לשבת בשקט לאור הכותרות המכאיבות המעידות על מותם של פליטים בשובם לדרום סודן, ועל כך שציוד הסיוע שלהם נותר בישראל. אך לא זכרתי כי הדין בו השתמשתי מופיע בלב פרשתנו. הפרשה (כג,טז) מספרת על עבד שברח מאדונו והגיע אליך, ובאופן מפתיע במקצת היא קובעת כי אסור לך להסגירו לאדוניו , אלא עליך להושיבו בקרבך, איפה שירצה , בטוב לו. הציווי מסיים במילים ולא תוננו, דהיינו התורה כבר מודעת לפוטנציאל הגדול של ניצול חולשתו של העבד הבורח ומזהירה לא תוננו – אל תרמה אותו.

האם עבד בורח ופליט הם היינו הך , לא בדיוק, אך יסודה של הפליטות היא בריחה משעבוד, ממש כמו העבד הבורח, שנמלט מעול אדוניו. למעשה בניגוד לעבד שיש מקום לחשוב שבעולם בו עבדות היא לגיטימית תהיה חובה להשיבו לאדוניו , הפליט משועבד מאונס ולכן בקל וחומר יש להושיבו במחניך (your camp) במקום בו יבחר.

למעשה הנחת העבודה של התורה, וודאי של המדרש היא, כי העבד הבורח ייקלט בקרבך וישתלב בחברה. המדרש מחדד שהמקום אשר יבחר הוא מקום בו יוכל למצוא את פרנסתו, וכי העיר שבה הוא ישתלב אינה עיר גבול או עיר שיוצרת בעיות אחרות, אלא דווקא עיר נוחה וראוייה לקליטה. אם נרצה לנסח זאת במונחים מודרניים תפקידנו לקלוט את הפליטים באזורים בעלי מעמד סוציו אקונומי גבוה ושם גם לאפשר להם למצוא את פרנסתם.

אסור לך להסגירו לאדוניו , אלא עליך להושיבו בקרבך | בתמונה: גירוש של פליטה סודנית. נמל תעופה בן גוריון, 8.8.2012. צולם בידי שירז גרינבאום, CC: Activestills.org

מה קורה אם מעמד הפליטות משתנה? שאלה זו אינה רלוונטית לגבי העבד הבורח, אך היא שאלה רלבנטית לגבי פליטים. נדמה כי מימוש ראוי של שלב א' היה פוטר אותנו משלב ב' כי העבד היה משתלב באופן מלא בחברה, ואף ממלא בתוכה תפקיד כלכלי חשוב, אך מה יש לעשות אם מעמד הפליטות השתנה והעבד טרם נקלט? במקרה זה אין הדין שלפנינו מספק את התשובה, אך הפרשה מציעה לנו מספר דינים הנוגעים לדינו הבסיסי של הגר: לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.: בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ; וְלֹא-יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. (דברים כ"ד, י"ד-ט"ו).

הגר מופיע באותה רשימה עם העני והאביון ולא במקרה, כולם שייכים לאוכלוסיות שניתן לנצל את מצוקתן, הפרשה מדגישה – אסור לעשות כן , יש חובה לתת לו את שכרו על מנת שלא תשא עליו חטא.

שילוב הגר בתוך החברה

הפרשה מוסיפה: "לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם; וְלֹא תַחֲבֹל, בֶּגֶד אַלְמָנָה.: וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִשָּׁם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-הַדָּבָר, הַזֶּה" (דברים כ"ד, י"ז-י"ח). יש לנהוג כראוי בגר ולא לפגוע בזכויותיו, וראוי לעשות על בסיס הזיכרון ההיסטורי שלך , וזכרת כי עבד היית. עם כללים אלו אנו יכולים לשוב לסוגיית יושבי דרום סודן , שבמהלך שנותיהם פה יצאו ממעמד של פליטות וזכו לארץ חדשה. מצב השעבוד של העבד הבורח בטל, והוא יכול לשוב לארצו. כלל לא ברור אם יש מקום לחייבו לעשות כן, ורצוי היה שבמשך השנים ישתלב הפליט בסביבת מגורים טובה ובמקום עבודה, לצערי הסיבה שאין הדברים כן קשורה יותר במדיניותה של ישראל מאשר בפליטים , אך זו המציאות נכון לשלב ההחלטה.

האם ראוי לחייבם לחזור? ייתכן שהצורך במדיניות הגירה. אך ברור כי יש להחזיר את הפליטים באופן ראוי, עם כל הסיוע הרפואי והכלכלי הנדרש על מנת לאפשר שהמעבר יאפשר קליטה ראוייה ומחודשת בארצם. הדבר נובע הן מהחובה הבסיסית כלפי כל אדם ועוד יותר מכך מהציוויים החוזרים ונשנים לגבי הגר, ומן הזיכרון ההיסטורי שלנו כעם שמתחיל מחווית מצרים שלנו וממשיך מנסיוננו בגלויות השונות. ולכן מן הראוי לקרוא כאן לממשלת ישראל להטיס לאלתר את הציוד של הפליטים שתקוע עתה בנתב"ג ואף להתערב מעבר לכך בדרום סודן בחיסונים נגד מלריה ובאמצעים אחרים כדי לצמצם את הסכנות הבריאותיות האורבות שם למי שהיו גרים בארצנו.