לא היו ימים טובים לישראל
כחמשה עשר באב ויום הכיפורים
שבהם בנות ירושלים יוצאות
בכלי לבן שאולין שלא לבייש
את מי שאין לו…
ומה היום מה, לאן יצאו אלה
שאין להן כלי לבן שאולין,
ומה מחירו בשוק החופשי של בגד לבן שאול,
והבושה שוב אינה מסתירה את פניה,
ואיך תצאנה הבנות לכרמים
בבגדים שאולין ולמי כבר אכפת
שיתבייש לכל הרוחות מי שאין לו בגדים שאולין
ומה היום מה, לאן כבר יצאו הבחורים
לחפש את הבנות שאין להן כלי לבן שאולין,
שידן אינה משגת לשאול, ושוויו של בחור
כשוויו של עובד זר כי אין ארוחות חינם,
רק השנאה היא חינם והאלימות
והלבנת הפנים והעבודה הזרה.
לא היו ימים טובים לישראל
כחמשה עשר באב ויום הכיפורים
שבהם בנות ירושלים יוצאות
בכלי לבן שאולין שלא לבייש
את מי שאין לו…
השבעתי אתכם בנות ירושלים
אם תמצאו את דודי מה תגידו לו?
שאין לי בגדי לבן שאולין?
שידי ריקות מפרנסה?
שאני עובדת ולא גומרת את החודש?
שהחודש גומר אותי?
שהשליכו אותי לרחוב?
שחרא המדינה הזאת שנמכרה לבעלי ההון
שרוחצים את התחת בשמפניה
ביחד עם אנשי שררה?
שלא היו ימים טובים לישראל
כחמשה עשר באב ויום הכיפורים?
ולמי היום יש בכלל חשק לצאת לכרמים בבגדי לבן
כאשר בני האדם קורסים תחת עומס המיסים
שאין עבודה, שאין כסף ואנשים נזרקים לרחוב
ככלי מבויש, ריק, רמוס ומושפל שאין בו חפץ עוד
והאהבה, האהבה מתה כבר מזמן בהוצאה לפועל.
