מי ימליך מלך : דבר תורה לפרשת שופטים ›

crown of the empress  By mararie cc: flickr

הדיון על כינון המשטר מעלה שאלה חשובה שנעמדת בין הצורך במלך, ושיטה מלוכנית, ובין השיטה של שופטים ושוטרים. הרב סיגל אשר בוחנת את מימוש הצדק בשיטה המלוכנית כחלק מדבר תורה לפרשת שופטים.

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק" (דברים ט"ז 18).

הפרשה פותחת בציווי למנות שופטים ושוטרים. השופטים פוסקים דין, השוטרים מוציאים לפועל את פסקי הדין (ונזכרים בהמשך בהקשר של יציאה למלחמה). לגבי התנהלות השופטים יש כללים מעטים: "לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (ט"ז 19-20).

בתחילת הפרשה, כאמור, יש התייחסות למערכת המשפט. רק בהמשך הפרשה יש התייחסות למערכת השלטונית. יש כאן אמירה חשובה: הצדק הוא החשוב ביותר, בהיותו הבסיס לכל חיי קהילה. ללא צדק אי אפשר לדבר על שלטון.

הצדק הוא החשוב ביותר, בהיותו הבסיס לכל חיי קהילה. ללא צדק אי אפשר לדבר על שלטון | הפגנה נגד גזענות ואלימות בכיכר ציון, ירושלים, 19.8.2012. cc: flickr, photo by JC/Activestills.org

הצורך במלך, לצד השופטים והשוטרים

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ: אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (י"ז 14-15).

בניגוד לשופטים ושוטרים, שאותם חובה למנות, יש מחלוקת באשר לשאלה האם יש ציווי להמליך מלך, או שזהו מעשה הנובע מרצון העם בלבד. היו פרשנים שראו באמירה "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" מצווה מחייבת. אחרים התייחסו ל"וְאָמַרְתָּ", ואמרו כי זוהי איננה חובה אלא רשות, התלויה בהחלטת העם: אם העם ירצה, ימליך מלך.

מעניינת, אגב, תפיסתו של דון יצחק אברבנאל, שחי במאה ה-15, בעניין השלטון הרצוי: הוא סבור שנכון יותר יהיה דווקא שלטון נבחר, המורכב מכמה אנשים, ומתחלף בפרקי זמן שייקבעו. כך יהיו מעשיהם של השליטים כפופים לפיקוח. עוד הוא אומר, שיש בכוחה של קבוצת שליטים למתן נטייה של שליט יחיד לפשוע ולחטוא.

בניגוד להתייחסות הקצרה למערכת המשפט הראוייה, המקרא מרחיב בהתייחסו להתנהלותו של המלך, שממונה ברצון העם, וקובע כללים מאוד ברורים:

• "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא" (י"ז 15) – המלך חייב להיות "מקרב אחיך" ולא אדם נוכרי. אסור "לייבא" מלך מוצלח ממקום אחר. המטרה היא שלא יבוא מלך זר, אשר יגרום לאנשים לעבוד עבודה זרה. בנוסף לכך נשמע הגיוני שהשליט צריך להכיר את התרבות והמבנה החברתי במקום שלטונו.

• "רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים… וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד" (י"ז 16-17) – אסור למלך להרבות ברכוש: סוסים, נשים, כסף וזהב: ריבוי סוסים מעיד על כוח ועל עצמה צבאית (ואין לו צורך בעוצמה צבאית. בהמשך הפרשה, כשמדובר על יציאה למלחמה, המלך איננו נזכר שם כלל. מוזכרים שם שופטים, שוטרים וכהנים). ריבוי נשים מעיד על תענוגות חושים. כסף וזהב מעידים על עושרו של בעליהם.

ניתן לשאול, למשל, האם ראוי לקנות מכוניות פאר לשרים, בעת שבה הנטל על השכבות החלשות הולך וגובר

עושר רע בפני עצמו

אפשר לשאול: מה רע בעושר? ובאמת, להיות עשיר איננו דבר רע לכשעצמו, ואין כאן אמירה גורפת שהעושר באשר הוא הינו רע. אלא שיש דברים שאדם פרטי יכול לעשות, ואיש ציבור ראוי לו שיימנע מהם. הדגש הוא על המילה "ראוי".

ניתן לשאול, למשל, האם ראוי לקנות מכוניות פאר לשרים, בעת שבה הנטל על השכבות החלשות הולך וגובר. ניתן לשאול גם האם ראוי לאדם הנושא משרה ציבורית לסעוד במסעדות פאר בכל יום. אין רע בעושר, אולם אדם הנושא משרה ציבורית ראוי שישית על עצמו כללי התנהגות מחמירים יותר, ויזכור שהוא מְשרתו של הציבור שבחר בו.

• מה מותר למלך לעשות? "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת… וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו… לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (י"ז 18-20) – המלך צריך ללמוד ולהזכיר לעצמו מהם הכללים שעליהם מבוססת החברה, אותם כללים שגם נתיניו כפופים אליהם. למלך אסור לנצל את מעמדו לרעה, הוא חייב לשמור על ענווה: "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו".

ואחרי כל האיסורים האלה, מה יהיו תפקידיו של המלך? מהכתוב (ובעיקר ממה שלא כתוב) אפשר להבין שתפקיד המלך הוא בעיקר ייצוגי. הוא לא יעסוק בשפיטה (כי לשם כך יש שופטים ושוטרים). הוא לא יעסוק במלחמה (כי בהמשך הפרשה, כשמדובר על יציאה למלחמה, מוזכרים שופטים, שוטרים וכוהנים. המלך איננו נזכר שם כלל). התורה לא מתארת את תפקידיו של המלך. אפשר להסיק מכאן כי המלך שהעם רוצה הוא מלך ייצוגי, ואולי חסר סמכויות לחלוטין.

ואם אלה הכללים החלים על מלך שאין לו תפקידים ממשיים בהנהגת הקהילה, ניתן רק לדמיין אילו כללים צריכים לחול על נבחרי ציבור שבידיהם היכולת לקבל החלטות בשם העם.

שבת שלום

חשבתן\ם שהסיפור הזה חשוב\מזעזע\מרגש? רוצים לעזור לנו לשפר את המצב עוד? אנא תרמו לנו פה וחזקו את הקולות היהודיים המקדשים את האדם באשר הוא אדם.