Vinoth Chandar / CC BY 2.0
לוח השנה היהודי מציין ימים מיוחדים רבים וביניהם את ראש השנה לאילנות, שהפך בשנים האחרונות יום דאגה לסביבה. הרבה דליה מרקס מחברת בין פרשת "ראה" לבין זכויות בע"ח.
אבל אין בו יום המוקדש לבעלי החיים. מדוע אין אנו מציינים בלוח השנה שלנו את שותפינו בעולם ההולכים על ארבע המלווים אותנו בבדידותנו, השומרים על בתינו, משמיעי הזמר המנעים את בקרינו, אלה שאנו ניזונים מחלבם ומתוצרתם ואשר מבשרם חלקנו ניזונים? כיצד זה שאנו מציינים את ראש השנה לאילן ברוב הדר אבל שותקים לגבי בעלי החיים, זנים הדומים לנו אף יותר?
הבשר מותר, הדם אסור
הבה נביט בפרשתנו, פרשת "ראה" העוסקת בין היתר בדיני כשרות. משה מתיר לישראל לאכול בשר ואוסר עליהם לאכול את הדם (דברים יב, 23-20). בהמשך עוסקת התורה בבעלי חיים המותרים למאכל, ראשית בבהמות טהורות ובקריטריונים של בהמה טהורה: "וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה" (יד, 6) ובקריטריונים לבעלי חיים החיים במים, בסוף נמסרת רשימה של עופות טהורים למאכל. פרשת בעלי החיים הטהורים מסתיימת באיסור: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (יד, 21).
איסור זה שונה באופיו מן האיסורים הקודמים – כאן אין מדובר בבעל חיים שהוא כשלעצמו אסור, הן גדי והן חלב העז טהורים הם, אבל לא כאשר הם נצרכים ביחד. אין ספור פירושים ניתנו לאיסור זה. הקריאה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" מופיעה שלוש פעמים בתורה והיא הורחבה מאד, כך שבהלכה היא עומדת בבסיס של האיסור על אכילת בשר וחלב ביחד. כאן אעסוק רק בממד אחד של הדברים: השילוב בין הצד התכליתי של התורה, המבינה שבני אדם רבים מעוניינים לאכול בשר ובין ההבנה שהעונג של בני האדם מבשר כרוך בפגיעה בחיים. נוגעת ללב במיוחד האמפתיה כלפי בעלי החיים, וההבנה שגם הם אוהבים את צאצאיהם וכואבים על אובדנם. ומכאן האיסור על צריכתם של החלב, נוזל המזין ומחיה עם הבשר, הכרוך בהמתת חיים.
תיקון יחסינו עם הצומח
ספר דברים שבהמשכו ידרוש מאיתנו לשמור על הצומח (כ, 19) ותובע שנאפשר גם לבהמות ביתנו לנוח בשבת (דברים ה, 14), פותח עוד פתח לראייה חומלת על בעלי החיים, כשהוא דורש מאיתנו להכיר בכך שהנאתנו מבשר כרוכה בפגיעה הכרחית בבעלי חיים.
אולי כשם שמקובלי צפת קבעו את ט"ו בשבט כיום המוקדש לתיקון יחסינו עם הצומח ובאמצעות זאת לתיקון העולם כולו, כך אנחנו צריכים לייחד יום לתיקון יחסינו עם בעלי החיים החולקים אתנו את עולמנו? אולי בימינו, כשרבים שואלים את עצמם מה ראוי לאכול וכיצד ראוי להזין את גופינו, עלינו ליחד זמן לדרך שבה אנו מתייחסים לחיות (חיות בית, חיות בר וחיות חווה)?
והנה אותה מִשנה שמתוכה עיצבו קדמונינו את ט"ו בשבט, חג האילנות, שלבש ופשט מאז צורות רבות, נותנת לנו פתח לייסודו של יום כזה:
ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי; באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. (משנה, ראש השנה, א, א)
ראש השנה לאילנות
מתוך השוואה עם ט"ו בשבט שהפך עם הדורות לראש השנה לאילנות, הוצע לאחרונה להפוך את א' באלול, ראש השנה למעשר בהמה, לראש השנה לבעלי החיים. אמנם במשנה אין זה יום חגיגי במיוחד אלא יום הקובע את מניין הבהמות לצרכי מעשר, מעין יום מס הכנסה, אמנם מדובר במניין לצורך הקרבת קרבנות ולא לצורך שמירה על החי ואמנם מדובר רק בבהמה ולא בשאר בעלי החיים. אבל זוהי דרכה של היהדות, לחדש וליצור על פי מתכונות העבר (וכך היה גם במקרה של ט"ו בשבט). אכן, בעבר היה ראש השנה לבהמה יום ציון לקרבנות שיש להפריש מרכושו של אדם, אבל כיום יכול היום הזה לציין דווקא חמלה ואחריות כלפי בעלי החיים. והדבר עולה בקנה אחד עם האיסור "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", שיכול להיות מובן לא רק בדרך שהלכה בה ההלכה היהודית אלא גם כקריאה כללית להיזהר באכילת בשר בעלי חיים.
ביום ראשון הקרוב, א' באלול (19.8.12) נציין בפעם הראשונה את ראש השנה לבעלי החיים. אתם מוזמנים להצטרף אלינו לראש חודש באלול: ראש השנה לבעלי החיים, שיתקיים בגינת אור זמנהוף, בירושלים בשעה 17:00 (פרטים בהזמנה שבקישורית).
