תרומת תפישת הביטחון של ישראל לטרור נגד אזרחיה – מחקר ממקום מפתיע ›

"ישנו קשר ישיר בין תחושת ההשפלה לאי-השיוויון, הדיכוי הצבאי והמעמד הנחות שמאפיינים את משטר האפלייה בגדה ובמידה פחותה גם את מעמד הפלסטינים בישראל. גם תת-אכיפה במקרי השפלה מצד חיילים ומתנחלים מעצים מוטיווציה זו." בתמונה: הכפר אמניר בדרום הר חברון שנהרס חמש פעמים בידי הכוחות הישראלים. http://activestills.org ©

שאול קמחי ושמואל אבן הם חוקרים ב"מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים", גוף מחקר ביטחוניסטי ישראלי. מחקרם "מי הם מתאבדי הטרור הפלסטינים" יכול לשפוך אור לא רק על המוטיווציות המניעות את פעילי הטרור, המתאבדים, אלא גם לחשוף את תרומת המדיניות הפוגענית של ממשלות ישראל למגייסי הטרור הפלסטיני: משטר הכיבוש בשטחים, ההתנהלות הביטחונית הכוחנית, היחס לזכויות הקולקטיוויות והפרטיות של הפלסטינים, היחס המקל להשפלות של פלסטינים וכו'. 

יש לציין כי החוקרים הנ"ל אינם מי שניתן להגדיר כחובבים קלאסיים של תנועת זכויות האדם. חלק מהמלצותיהם אף צורם את האוזן למי שאמונים על קידום זכויות אדם. ובכל זאת, ניתוח הגיוני וקשוב של ממצאיהם, מניב תמונת עולם ברורה ומחייב לגזור מסקנות ביקורתיות, ממקום מפתיע, ביחס לתפישת הביטחון הישראלית. נובע ממחקר זה שבמקרים והיבטים רבים הפרת זכויות אדם פוגעת בביטחון, ואילו קידום זכויות אדם תורם באופן ברור לביטחון. 

אז היכן וכיצד פוגעת תפישת הביטחון של ישראל בביטחון של אזרחיה?

ראשית המחקר מציג סיבות עיקריות שנסקרו בספרות מחקרית מרכזית כמוטיווציות לטרור. המחקר מציין כמה סוגים עיקריים של מוטיווציות לטרור, שאת עיקרם נציין וננתח פה:

"פגיעה פסיכולוגית: טראומה, ייאוש ונקמה — טרור המתאבדים, לפי גישה זו, מונע

בעיקר מפגיעה פסיכולוגית שהיא טראומה, בעיות בזהות האישית, רגשות של השפלה ושל

קורבנות היוצרים רצון עז לנקמה בכל מחיר. איאד סרג', פסיכיאטר עזתי, מסביר את פעולתם של המחבלים המתאבדים בראש ובראשונה כתוצאה של פגיעה פסיכולוגית ורצון לנקמה(Dickey, 2002; Miller, 1996; Sarraj, 2002a; 2002b). לפי תפיסתו אלה שביצעו את פעולות ההתאבדות ואלה המתכוונים לבצען היו ילדים באינתיפאדה הראשונה (1991). כילדים הם חוו טראומות רבות. בבגרותם התמזגה זהותם האישית עם הזהות הלאומית של השפלה ותבוסה, והם נוקמים תבוסה זו ברמה האישית והלאומית כאחד. זהו ייאוש הנובע מסיטואציה ההולכת ומחמירה. […]. גם לדעתו של מרגלית (,Margalit 2003) המניע העיקרי לפעולות המתאבדים הוא הרצון לנקמה על מה שעוללו הישראלים, מה גם שנקמה זו תקבל תמיכה ותהודה רבה בעולם האסלאם."

הערה: פה רואים קשר ישיר וברור בין משטר האפלייה הצבאי בגדה לבין אחת ההשערות המחקריות המובילות למוטיווציה של רבים מהטרוריסטים – נקמה, ייאוש, טראומה.

"כבוד — מושג הכבוד מוזכר לא אחת במחקרים העוסקים בטרור בכלל ובטרור .(Ateek, 2002; Post & Denny, 2003; Sarraj, 2002a; 2002b; Telhami, 2002) המתאבדים בפרט. לפי הסבר זה, הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי חשים מושפלים בעוצמה כה גבוהה עד כי השבת מלחמה בדרך של הקרבה עצמית נתפסת כדרך מועדפת להחזיר לעצמם את הכבוד הן ברמה האישית (מבצע הפעולה) והן ברמה החברתית (הפלסטינים כחברה)."

הערה: גם פה ישנו קשר ישיר בין תחושת ההשפלה לאי-השיוויון, הדיכוי הצבאי והמעמד הנחות שמאפיינים את משטר האפלייה בגדה ובמידה פחותה גם את מעמד הפלסטינים בישראל. גם תת-אכיפה במקרי השפלה מצד חיילים ומתנחלים מעצים מוטיווציה זו.

"טרור מתאבדים כסטייה — […] הסבר פסיכולוגי אחר הוא של אוליבר (Oliver, 2001), המכנה את המפגעים במגדלי התאומים "איסלאמיקאזה" וטוען שטרור מתאבדים קשור לשני מצבים של המוח שיש ביניהם חפיפה: דיכאון ותוקפנות המופנית כלפי חוץ. בדומה לכך, מיסלובודסקי (Myslobodsky, 2003) רואה בטרור המתאבדים חלק מהפסיכופתולוגיה הבאה לידי ביטוי בהתאבדויות. לגישתו, הדיכאון — הן ברמה האישית והן ברמה החברתית — מהווה גורם מפתח בניסיון להבין את תופעת טרור המתאבדים […]."

הערה: עד כמה שיש משקל לסיבות פסיכולוגיסטיות כאלו, הרי שבמסגרת משטר אפלייה צבאי וסכסוך מתמשך קל יותר שהפרעות כאלו לא יטופלו ויהוו רקע נוח למגייסי המתאבדים.

 "תהליכים קבוצתיים — טרור המתאבדים מוסבר באמצעות תהליכים קבוצתיים (group process) שבהם הפרט מאבד את עצמאותו האישית לטובת הקבוצה. […]. התוצאה היא שהמועמד נהפך לסוכן של הזהות הקבוצתית — הנתפסת כמאוימת — והוא ינסה לתקן זהות זו לעצמו ולקבוצה. הריגת עצמו ואחרים אינה חשובה. מה שחשוב הוא שהפעולה של ההתפוצצות מביאה הערכה עצמית ותשומת לב לזהות הקבוצתית".

הערה: זהויות קבוצתיות לכידות ונוקשות עד כדי פאתולוגיה כזו סביר יותר שיתפתחו במצב של דיכוי\אפלייה\סכסוך קבוצתי וכן הפרדה מרחבית, תרבותית ותודעתית בין קבוצות אתניות שונות, המובילה להגדרת זהות על דרך ההתבדלות מהאחר.

וישנה הפרשנות הקלאסית המטילה את הסיבה לטרור על האיסלמיזם: "בגישה זו מוצעות דת האסלאם והפרשנות הניתנת למצוות ומילוי רצון האל כהסבר העיקרי לפעולות הטרור, ובכללן טרור המתאבדים. פעולת ההתאבדות אינה נתפסת או מוגדרת התאבדות אלא הקרבה עצמית — איסתשהאד — שהיא פעולת הקרבה בשירות אללה. פעולת ההקרבה מוסברת כחלק מג'יהאד (מלחמת קודש למען האסלאם). בנוסף, למקריב עצמו מחכה מקום בגן העדן עם שבעים בתולות (המכונות "שחורות העין"), והוא מבטיח גם את מקומם של בני משפחתו בגן העדן (סקירה מפורטת על האסלאם ותופעת המרטירולוגיה ראו אצל Israeli, 2003. על הטרור הדתי בעולם ראו: Stern, 2003) […]".

החוקרים אף מציינים מקורות לתמיכה הרבה שאנשי דת מוסלמיים מרכזיים מעניקים לפיגועי ההתאבדות, אך מסייגים באומרם: "עם זאת גם בין אנשי דת בחברה הפלסטינית מתחולל ויכוח בנושא פיגועי התאבדות (ראו לדוגמה: Ateek, 2002)".

הערה: ייתכן ולקיצוניות דתית חלק מכריע בהנעת הטרור. מאידך עובדות אחרות מלמדות שגם עצם הנטייה לקיצוניות דתית קשורה באופנים רבים לסוג המשטר תחתיו חיים: לשם המחשה, בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל הבחירות האחרונות הביאו 7 מנדטים חילוניים לעומת 3 למפלגה איסלמיסטית מתונה יחסית. וזה החישוב: התנועות החילוניות חד"ש ובל"ד (אם מורידים כמנדט יהודי לחד"ש) מקבלות יחד 6 מנדטים; רע"ם-תע"ל – מקבלת 4 מנדטים, כשבשותפות זו כוחה של רע"ם האיסלמית מוערך ב-3 מנדטים מתוך כך (תע"ל החילונית זכתה בעבר במנדט אחד כמפלגה עצמאית). כלומר הפלסטינים אזרחי ישראל מעניקים כ-30% מהקולות למפלגה איסלמית מתונה. הפלסטינים העניקו ב-2006 כ-43% מהקולות למפלגה איסלמיסטית קיצונית, החמאס – כך לפי ויקיפדיה.

הסבר נוסף שנמצא בספרות הוא הטרור ככלי מדיניות יעיל: "פאפ (Pape, 2003) חקר את כל פיגועי ההתאבדות שהיו בעולם משנת 1980 עד שנת 2001. לדעתו, ההסברים הקיימים לתופעה אינם עונים על השאלה המרכזית: מדוע? לדוגמה, ההסברים הדתיים–האסלאמיים אינם מסבירים מדוע המובילים בעולם בטרור המתאבדים הם הטמילים, שהם קבוצה הדוגלת באידיאולוגיה מרקסיסטית/לניניסטית (ואינם מוסלמים). גם ההסברים הפסיכולוגיים נסתרים על ידי הטווח הרחב של רקע סוציו–אקונומי של המחבלים המתאבדים. לדעתו של פאפ, בשונה מההסברים הקיימים, טרור מתאבדים פועל על–פי אסטרטגיה לוגית של מנהיגי ארגונים, המתוכננת לאלץ דמוקרטיות ליברליות מודרניות לוותר ויתורים טריטוריאליים משמעותיים. יותר מכך, בעשרים השנים האחרונות יש עלייה בשימוש בטרור מתאבדים משום שהטרוריסטים למדו שטרור המתאבדים משתלם. [לטענתו] הצלחתו של טרור המתאבדים להשיג מטרות פוליטיות הוא הסיבה העיקרית להתרחבות השימוש בטרור זה".

 הערה: אם החוקר צודק, עולה פה החשיבות למדיניות של "הוגנות קשוחה", דהיינו תמיכה בזכויות אדם וזכויות קבוצתיות מתוך חשיבותן העצמית, מעצם היותן קריטיות כבסיס מוסרי ליחסים אנושיים ראויים. ומאידך הימנעות נחרצת מהיגררות למדיניות בשל לחצי טרור. תפישת הצדק ולא לחץ הטרור צריכה להיות – ולהיתפס – כסיבה המרכזית למתן זכויות ולדיאלוג פוליטי.

"בלום (Bloom, 2004) מדגישה שני גורמים התומכים ומעודדים טרור מתאבדים בישראל:

תחרות בין הארגונים השונים על יוקרה ופופולאריות, ותמיכה רחבה של הציבור הפלסטיני. טרור המתאבדים, עבור הארגונים הפלסטינים, הוא הצורה האולטימטיבית של התנגדות לכיבוש. הכיבוש ותוצאותיו השליליות מהווים חלק בלתי נפרד מהמוטיבציה לטרור המתאבדים. מסקנת המחברת היא שאין לבעיה זו פתרון צבאי אלא רק פתרון מדיני, ועד לפתרון היא מנבאת שהשימוש בטרור המתאבדים ילך ויגדל".

הערה: מעבר למסקנותיה של החוקרת על אודות הצורך בפיתרון מדיני, נדמה שניתן לראות כאן את החשיבות המכרעת של חלופות לטרור; של דפוסי התנגדות למשטר האפלייה הצבאי בגדה שלא באמצעות אלימות – דהיינו אמצעים יעילים ומוכחים של התנגדות אזרחית בלתי אלימה, ורצוי בשיתוף פעולה של פלסטינים, ישראלים, פעילים בינלאומיים ותקשורת לוחמת. ערוץ פעולה יעיל כזה מהווה תחרות אמיתית לפתרון שמציעים מגייסי הטרור. בסרט "בודרוס" המלווה את המאבק האזרחי של כפר פלסטיני זה, ניתן לראות איש חמאס מקומי המעיד על השינוי שחוללה הפעולה האזרחית המשותפת בתפישת עולמו.

מעבר לסקירת ספרות מחקרית קודמת, במחקרם שלהם על הפלסטינים מזהים החוקרים סוג של מוטיווציה לטרור אותה הם מכנים בשם: האב–טיפוס הנוקם. מוטיווציה זו מאפיינת לפי ממצאיהם כחמישית מהטרוריסטים הפלסטינים שנכשלו במשימתם ונחקרו. וכך הם מתארים את האב-טיפוס הנוקם:

"אב–טיפוס זה מייצג מחבלים מתאבדים שהמניע הבולט לפעולתם הוא פסיכולוגי ביסודו: הרצון לנקמה. הנקמה יכולה להיות ברמה האישית (על בן משפחה/חבר שנהרג) או נקמה כללית בישראל על מעשיה כלפי הפלסטינים). יש מקרים שהמקור לרצון לנקמה הוא טראומה אישית שעבר הפרט (עקב פגיעה אישית או כתוצאה של פגיעה באדם קרוב), ובמקרים אחרים המקור לרצון לנקמה הוא פגיעה באנשים שהפרט לא הכיר (מותה של תינוקת מסוימת) או רצון כללי להעניש את הכובש הישראלי על הכיבוש ועל ההשפלות של הפלסטינים.

התנאים ההכרחיים לאב–טיפוס זה הם רצון לנקמה על רקע אחד או יותר מהאירועים האלה: (א) מוות או פציעה קשה של בן משפחה או של אדם קרוב אחר. (ב) טראומה הקשורה לכיבוש הישראלי (השפלה אישית או עדות להשפלה של בן משפחה). (ג) אירוע קשה (או פיזי או פסיכולוגי) שעבר על הפרט במהלך השנים והקשור לסכסוך הישראלי–פלסטיני".

הערה: ברור כי הפרת זכויות אדם תורמת רבות ליצירת המוטיווציה הישירה מסוג זה, שבמחקר נמצאה כמוטיווציה המרכזית בקרב כחמישית מהמחבלים המתאבדים [הכושלים] שנחקרו. יש לזכור שמעבר לטיפוס הנוקם הישיר, כפי שכבר ציון מעלה, יש מקום לשער, בהסתמך על השוואת נתונים, כי צורת המשטר הדכאנית בגדה תורמת בעקיפין לטרור בצורה מקיפה יותר – בכך שהיא תורמת לתפישות הדתיות והלאומניות הקיצוניות.

לסיכום מציינים החוקרים: "היקף בעיית טרור המחבלים המתאבדים בסכסוך הישראלי–פלסטיני, והאפשרות שמדובר בטיפוסי–אב שונים שמסלול גיוסם והתנאים ההכרחיים לפעולתם שונים, מחזקים את הדעה שאין פתרון יחיד לבעיה. אפשר לשער שהפסקת טרור המתאבדים מותנית בגורמים רבים, ומה שמתאים לאב–טיפוס אחד אינו מתאים בהכרח לאחר. לדוגמה, אפשר לטעון התקדמות לפתרון מדיני והפסקת התמיכה הגלויה של הרשות הפלסטינית בפעולות ההתאבדות יקטינו את פעולת המחבלים מהטיפוס הלאומי–הפנאטי — ובמידת–מה גם מהטיפוס המנוצל — אך לא תמנע בהכרח את המשך פעילותם של המחבלים המתאבדים מהטיפוס הדתי– הפנאטי […].

אפשר לחשוב על צעדים שיכוונו לעבר מחבלים מאב–טיפוס מסוים כדי להקטין את השימוש בטרור המתאבדים. לדוגמה, אפשר לשער שהקטנת החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית (מחסומים, עוצר, חסימת צירים וכו') תביא בטווח הארוך להקטנת מספר המועמדים להתאבדות מהאב–טיפוס הנוקם. […] צעדים כאלה מחייבים להציג תנאים שיתנו לפלסטינים תקווה לפתרון מדיני בעתיד מחד גיסא, והרגשה שאין כל סיכוי להישגים באמצעות המשך השימוש בטרור המתאבדים מאידך גיסא". [הדגשה שלי – י.מ].

השכל הישר לא מאפשר לחמוק מהפרשנות הסבירה כי לפי מחקר זה רבים מפעילויות מערכת הביטחון למעשה פוגעות בביטחון ותורמות לטרור. ואילו רבות מהפעילויות האקטיביסטיות מציעות ערוץ התנגדות חלופי לזה שמציע הטרור, ומכניסות אתוס אזרחי למאבק במשטר הצבאי בגדה.