שבעת המינים. ויקיפדיה
פרשת השבוע שלנו הינה השנייה מתוך "שבעה דנחמתא"; שבעה שבועות לאחר תענית תשעה באב מוצמדת לכל פרשת שבוע הפטרה שתכניה הינם נחמה וגאולה. ניתן ללמוד מכך על עומק העצב והיגון שעם ישראל היה שרוי בו לאחר החורבן ששבעה שבועות שלמות נדרשו על מנת לנחמו. אבל נדמה שיש כאן יותר מכך – קראו את דבר התורה של הרב קובי וייס.
התהליך שעובר עלי כל שנה במהלך שבועות אלו הוא מדורג. השבת הראשונה לאחר התענית נקראת "שבת נחמו" – על שם ההפטרה הראשונה בסדרה, בשבת זו הצורך בנחמה ברור ומובן, גם כדי לתחום את תקופת האבל המסתיימת למול פגרת הקיץ. לשבתות הבאות כבר לא נותנים שמות נחמה ונדמה שככל שעובר הזמן מתשעה באב אני שוכח בכלל את תקופת האבל, מתקדם במעגל השנה, חוגג את ט"ו באב, נופש עם המשפחה ומופתע מחדש כל שבוע למצוא את ההפטרה המנחמת אותנו. שלושה ארבעה שבועות לאחר מכן כבר מתגנבת מחשבה אפיקורסית בראשי: "אוקי, נוחמתי, נוחמתי, מיותר כבר להתאמץ".
אולם השנה הבנתי את המגמה. כבר שנים מספר שלקראת תשעה באב אני עוסק בנבואת זכריה (פרקים ז-ח) בו מפרט הנביא את ציפיות אלוקים מצום תשעה באב. לאחר תחילת בניית בית המקדש השני נשאל אלוקים על ידי הנביא בשם נציגי ישראל האם יש להמשיך לצום. תשובת אלוקים הייתה שהצום נקבע על ידי חכמים ולא על ידו. דרישת אלוקים הינה צדק ומשפט ודאגה לחלש ולזר: "הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (זכריה ח,טז) בגלל אי מילוי דרישה זו נחרב בית המקדש הראשון ועלול להיחרב גם השני. הצום אינו מעלה או מוריד. לעומת זאת קיום דרישות אלוקים לצדק חברתי יבטלו את הצום והוא: "יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים"(שם יט) נבואות אחרות כמו נבואת ישעיהו בפרק נח הנקראת כהפטרה של יום כיפור משלימה את הרעיון: "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ … הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם." (ישעיהו נח,ו-ח) תפקיד הצום הוא להביא לידי חשבון נפש שבסופו ימלאו דרישות אלוקים לצדק חברתי, אם על ידי הרגשת הרעב שמזכירה לשבע כי יש רעבים רבים בארץ ואם על ידי יצירת מצוקה גופנית משותפת לכל העם על מנת להביא לתהליך של התכנסות ובירור חברתי נוקב.
מתשעה באב לראש השנה ועד עשרת ימי תשובה
לאור כל זאת ברור לי ששבעה השבועות של הנחמה אינם רק תהליך נחמה רגשי, שכן תקופת אבל יהודית הינה שבעה ימים עד חודש. תהליך הנחמה הינו תהליך של חשבון נפש לאומי וחברתי בעקבות החורבן, סיבותיו ותוצאותיו. המסר המרכזי של שבעת שבועות הנחמה בלוח העברי הינו לחבר את תשעה באב לראש השנה ועשרת ימי תשובה.
שבעת השבועות מסתיימות תמיד לקראת ראש השנה והשבת שאחריה כבר נקראת "שבת שובה" על שם ההפטרה העוסקת מחזרה בתשובה לקראת יום כיפור.
תהליך חשבון הנפש שבין האדם לחברו הנעשה בעקבות תשעה באב אמור להוביל אותנו לקראת ימי הדין בהם אנו עושים חשבון נפש שבין אדם למקום.
תפילת כל נדרי, התפילה הפותחת את יום כיפור. ויקיפדיה
המצוות שעם ישראל מחוייב לקיים על מנת לשמור על ארצו
פרשתנו פרשת עקב עוסקת ברובה במחויבות העמוקה הנדרשת מעם ישראל בעקבות ברית הר סיני. הפסוק הפותח את הפרשה מתווה את הלך הרוח הכללי בפרשה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז,יב). גם ארץ ישראל מותנית בקיום המצוות: " כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם" (שם ח,א), ואי קיום המצוות יגרור את הגלות ובעקבותיה את תשעה באב.
ועל אלו מצוות מדובר בפרשה? מהם המצוות שעם ישראל מחויב לקיים על מנת לשמור על ארצו? השאלה נשאלת בתוך הפרשה במפורש: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" (שם י,יב)
ולמי שיש ספק למה מתכוון ה' בתשובה זו וטועה לחשוב שיראת אלוקים ואהבתו הם המצוות שבין האדם למקום, מגיעים מיד הפסוקים הבאים: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ." (שם יז-כ)
פסוקים אלו הם הזיקוק של מעשינו ברבנים למען זכויות אדם. פעילות חברתית למען זכויות האדם באשר הוא אדם ודווקא החלש והמוחלש והזר – האחר באשר הוא. בעזרה להם, אנו מקיימים את "ללכת בכל דרכיו". פסוקים אלו הם הבסיס להבנת הנביאים את משימת עם ישראל, ומכאן שהתרשלות בקיום מצוות אלו יביאו לחורבן, משום כך התחזקות במצוות אלו, בעזרת הצומות ובלעדיהם יביאו לגאולה.
ואכן הפטרת הנחמה המוצמדת לפרשתנו פותחת את דברי הנחמה שלה במילים: :שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי יְהוָה" (ישעיהו נא,א). ומכאן התוצאה המתבקשת: "כִּי-נִחַם יְהוָה צִיּוֹן, נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-יְהוָה; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (שם ג). ובנחמת ציון כזו – ננוחם.
שבת שלום,
הרב קובי וייס
