לוחמי גדוד נצח יהודה מתכוננים למבצע לוחמה בשטח בנוי באיו"ש. ויקיפדיה. אילוסטציה: למצולמים אין שום קשר לפתיח.
הרב אריק אשרמן עושה שימוש בפרשת השבוע, בכדי להראות לנו שהמצב החריג הוא היומיומי במציאות הישראלית. החריג מתבטא באלימות מוגברת של כוחות הביטחון בשטחים ובהמשכה של מציאות העוני המתפשטת וגדלה. הרב אשרמן מבקש שנתעורר ונראה את שני צדיו של אותו מטבע.
בשבוע שעבר קיבלתי טלפון ב-11:30 בבוקר מאיש השטח שלנו, זכריא. חיילי צה"ל יצאו מחיפוש בבית בכפרו בסינג'יל, כשהוא היה בדרכו החוצה מהכפר. החיילים הורו לו לחזור לכפר ולא הרשו לו לצאת. הם כוונו את הנשק אליו. זכריא החל לחזור חזרה, ולתדהמתו החיילים זרקו רימון הלם על רכבו. המצב היה מתוח והוא דאג שהיד של החיילים תהיה קלה על ההדק. תושבי הכפר סיפרו לאחר האירוע, כי חיילי צה"ל איימו על בנה, המשיכו למעבה הכפר וזרקו עוד רימוני הלם לכל עבר. החיילים הורו לעסקים מקומיים לסגור את מרכולתם (בחודש הרמאדאן חנויות פתוחות עד אמצע הלילה). החיילים אף הורו למנחמים באוהל אבלים להתפזר. מאז האירועים האלימים הללו, דרשנו הסבר מצה"ל. אך עד כה לא קיבלנו הסבר מספק. אחד הקצינים הכיר שיש במצב הנוכחי נוכחות צבאית גדולה יותר, בעקבות המתחים הגואים באזור. כידוע מתנחלי האזור עושים פרובוקציות בכדי לעצור פרויקט נטיעות עצים שמתואם עם הצבא. מדובר באדמות שהם בבעלות פרטית ופלסטינית והוכרו בידי ישראל. המתנחלים אף נטעו עצים כנגד החוק, באזור שהמנהל האזרחי אסר להיכנס אליו עקב פלישה לא חוקית. הקצין שפנינו אליו בדק בחמ"ל הצבאי אבל החיילים העידו שלא דווח שום אירוע חריג בשעת המשמרת שלהם.
"מישהו פעם סיפר לי שכאשר הבן שלו היה בגיל 7, הוא קנה לו אופניים. זמן קצר אחר כך, חיילים פרצו לביתם (בחיפוש שגרתי) והרסו לו את האופניים. הבן שלו סירב לזרוק אותם ומרגע זה, הדברים היחידים שהוא רצה לקנות בחנויות צעצועים היו רובים ואקדחים" | Watergun warriors By MiikaS cc: flickr
אירועי אלימות צהלית בסינג'יל
הדברים שהתרחשו בסינג'יל ודווחו בידי זכריא אינם חריגים. בעבר, פרשת השבוע ניסתה לדווח על אירועים של ארגונים אחרים כפי שהתרחשו בשטחים. אני מאוד ממליץ להירשם לקבל מחברי עמוס גבירץ את העידכון השבועי של "אל תגידו לא ידענו. עמוס מביא לנו "מעשה שהיה" בשטחים ולא קיבל שום ניראות בתקשורת: amosg@shefayim.org.il.
לצד האירועים הגדולים והאלימים באופן מיוחד, שעליהם אנו מדווחים והכוללים לדוגמה: השתלטויות לא חוקיות על קרקע פלסטינית, הריסות בתים, מניעת גישה וחופש תנועה וכד' – אנו עושים ככל יכולתנו לדווח על אירועים קטנים כמו זה שהתרחש בסינג'יל. לשמחתינו, המידע הגיע אלינו היות וזכריא הוא פעיל זכויות אדם הפועל ומעדכן אותנו מאיזור סינג'יל, ולכן הוא ידע להתקשר עימנו. אירועי סינג'יל הינם חלק מהשגרה היומיומית בשטחים הכבושים. רק שהפרטים הסובלים מהכיבוש הם אלמוניים בפנינו. החברה הישראלית ממשיכה מבלי לחשוב פעמיים על הדרך בה היא פועלת בחצר האחורית שלה. הכוח לשנות ולהשתנות נמצא בידי החברה הישראלית. אך היא ממשיכה לשעתק ולשכפל את האימרה שיש לנו את הצבא הכי מוסרי בעולם, שהרי "מה כל צבא אחר היה עושה במצב שלנו". יחד עם זאת, ישנו גרעין של אמת באמירה הזאת. אך לא יכריעו בשאלה, אומות העולם (שגם הצבאות שלהם לא עומדים בקריטריונים מוסריים) או האמת האלוקית, שכל אדם נברא בצלם אלוקים. וכבר מזכירים לנו בפרשת השבוע: "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצריים." (דברים י:י"ח-י"ט).
גם אם נראה לנו שאין רישום בחמ"ל לאירועים אלימים בגדה, תאמינו לי שהדברים הללו אכן נרשמים. ראשית כמו שאנו לומדים בפרקי אבות (שמבקשים מאיתנו): "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך, אין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." (אבות ב:א) אבל לא רק למעלה נכתבים הדברים. מישהו פעם סיפר לי שכאשר הבן שלו היה בגיל 7, הוא קנה לו אופניים. זמן קצר אחר כך, חיילים פרצו לביתם (בחיפוש שגרתי) והרסו לו את האופניים. הבן שלו סירב לזרוק אותם ומרגע זה, הדברים היחידים שהוא רצה לקנות בחנויות צעצועים היו רובים ואקדחים.
זה לא מעשה חריג, זה הכיבוש.
המעברה מציגה: הסיפור של עשירה והדיור הציבורי
במישור החברתי, שוב ספגנו העלאת מיסים רגרסיבים וקיצוצים בתחום הרווחה. הרב סיגל אשר כתבה על הקיצוצים בהרחבה בדעה שפירסמה ב"מאקו" ביום רביעי האחרון. הרב אשר קישרה את המצב החברתי גם לערכי היהדות. אלפים בישראל חיים מציאות יומיומית של דיכוי, עוני מחפיר והציבוריות הישראלית לא רואה בכך דבר חריג! העוני נצרב למעלה בשמיים, וגם בתודעה ובנשמה של הילדים הרעבים ההולכים לישון ללא מזון בפיהם.
תמיד מדהים אותי שכל אחד במדינה הזאת הופך למומחה בביטחון ומסביר לנו כיצד לנהוג בשטחים, אבל איכשהו יראת הכבוד מהכלכלנים מאחדת את כל "הביטחוניסטים" הללו. כלכלה זהו דבר שלכאורה אין לנו הבנה בו, שאנו לא מסוגלים להבין אותו ואנו חייבים להותיר אותו לשיח של מומחים. אני תמיד טוען שיש כלכלת מאקרו וכלכלת מיקרו. אבל גם אם נשאיר לכלכלנים את שאלת האיזון בין הכנסות והוצאות, עדיין ישנן שאלות אחרות שאסור להשמיט ושאנו חייבים להתייחס אליהם. לדוגמא: האם כדאי לנו להטיל מס שפוגע בעיקר בשכבות המוחלשות? האם עלינו להטיל מיסים מיוחדים על בעלי הון? האם לקצץ בתקציבי ההתנחלויות או לקצץ בתקציבי רווחה? מהי הדרך לעשות משפט (צדק) ליתום, ולאלמנה ולגר?
הטייקונים מבקשים להביא לפתרון שאלות אלו, ובו בזמן לשמור על מעמדם השליט. לכן הם איימו שבמידה ויתקבלו החלטות סוציאליות הם ימשכו את כספם ויפקידו אותם מחוץ לישראל. קל להבין מדוע הטייקונים תומכים בגזירות הכלכליות. אך מדוע שאר העם הולך אחרי המדיניות הזאת? ובכן, הציבור פוחד ועל כך כתבתי בעבר. אך אני רוצה להביא בפניכם סיבה נוספת לפחד המרתיע והמקפיא השורר בעם אל מול הלחץ שמפעיל השלטון. משה מזהיר את העם השבע. העם אוכל טוב, יושב בבתים טובים. אך דווקא בגלל הבטן המלאה, העם עלול לשכוח את ה' ולחשוב שהם השיגו את כל העושר בעצמם (וללא עזרת בורא עולם): "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה, וישבת… ורע לבבך ושכחת את-ה' אלוהיך..ואמרת בלבבך חוחי ועשותם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח:י | ב י"ד, י"ז) ידוע בכל העולם שבעלי המזל יטענו שאם "הם הצליחו, אז כל אחד יכול". ולכן הם תומכים במדיניות ניאו-ליברלית – מדיניות שמרנית שכזאת מחלישה ומפריטה את כוחה של המדינה ומתנערת מאוכלוסיות המוחלשות ומעבירה את ההון לידיה.
כאשר נניח את ה"לא חריגים" (המדינה והחברתי שתוארו) בתוך הלב שלנו, נוכל לנסות ולהכיר את הרבבות הנסתרים מאיתנו בחיי היומיום. משפט הצדק יהיה ליומיומי. ובהזדמנות זאת אאחל עבור כל תושבי הארץ הזאת שיתגשם החזון של הפרשה וברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח"י).
שבת שלום,
אריק
