הנה סיפור קטן המגלם באבסורדיות שלו מנגנון גדול של סילוף – סילוף למען נישול, דחיקה, ומניעת זכויות. קראו כיצד המתנחלים ניסו להשתלט באלימות על קרקע, תוך הפצת שקרי בעלות לשוטרים והחיילים בשטח. המשטרה כמובן לא ביצעה את תפקידה ולא העמידה את המתנחלים לדין. רק ביום שישי האחרון קיבלנו מידע על אירוע נוסף של השחתת עצי הכפר א-תוואני סמוך לחוות מעון בדרום הר חברון. גם כאן, כמו ברוב המקרים, לא עושה המשטרה מאמצים מינימאליים לעצור את התופעה האלימה.
לאחרונה קרה דבר יוצא דופן: קיבלנו ברבנים למען זכויות אדם הודאה רשמית מהמשטרה שאין לטענות מתנחלים מסוסיא, כי קרקע הסמוכה להתנחלות שייכת להם, שום סימוכין או אחיזה בעובדות. זה לא הפריע לאותם מתנחלים קיצוניים לנסות ולהניס באלימות פלסטינים שמסקו זיתים בקרקע זו בטענה שהפלסטינים הם הפולשים לאדמה, וזאת על אף שהקרקע שייכת לפלסטינים לפי מסמכי בעלות.
כמובן, הדבר היחיד יוצא הדופן באירוע הוא ההכרה הרשמית בעובדות הללו מצד גוף ישראלי ממוסד – המשטרה. והרי התחזות לבעלים של קרקע השייכת לאחרים, לפלסטינים, זה דווקא אקט שאנו מכירים בהתנהלות היומיומית בשטחים. זהו מקרה פרטי של שיטה סדורה לייהוד, דחיקה משטחים נרחבים והפרת זכויות אדם בסיסיות נוספות של הפלסטינים. מאחוריה עומדת מכונה משומנת היטב, ולא פעולות ספונטניות של יחידים, והיא לרוב זוכה לחיבוק או קריצת עין מהמימסד.
במקרה הספציפי סמוך להתנחלות של סוסיא ניסו מתנחלים להניס באלימות חקלאים פלסטינים מחלקת קרקע בטענה שהיא שלהם. בסיכום חקירת המשטרה נכתב כי המתנחלים מסוסיא לא הצליחו להביא מסמכים שמגבים את טענותיהם לבעלות על הקרקע הנידונה בתקרית האלימה. בתיק החקירה כונו הטענות "מופרכות". ולסיום כתבו החוקרים: "מה גם שהפלסטינים הציגו מסמכי בעלות על השטח, [ו]מחוו"ד של פקח הקרקעות עולה כי מדובר בקרקע שאינה אדמות מדינה, דבר המחזק את גרסת הפלסטינים". התקרית שאירעה כבר לפני כשנתיים בכל זאת לא הובילה להעמדה לדין של המתנחלים מסיגי הגבול. התיק נסגר בשל "היעדר ראיות" – ראיות שדווקא נמצאו בתיק עצמו שחור על גבי לבן, אך הודחקו בסיכומו. מהי הסגת גבול אם לא כניסה אלימה לשטח לא שלך?
שיתוף הפעולה של המימסד עם צד אחד בסכסוך, ובפרט עם סילופיו, וזכויות האדם בגדה:
למען הסר ספק, לא הסלפנות השיטתית היא הבעיה העיקרית פה: לאורך כל ההיסטוריה צדדים בסכסוכים לאומיים מתוחים נהגו ונוהגים לכופף את האמת לטובתם; בכך אין חדש, ולמרבה הצער אף מדובר בתופעה טבעית הנוגעת לכל הצדדים בסכסוך. העניין הוא אחר – שיתוף הפעולה של המימסד עם צד אחד, ובפרט עם סילופיו, וההשלכות שיש לכך על זכויות האדם של הפלסטינים בגדה. זכויות אלו נרמסות תחת מכונת הייהוד המשומנת המאיימת על מרבית השטחים הפתוחים בגדה, והנעזרת בשקרים שיטתיים מסוג זה על מנת להשתלט ולנשל עוד ועוד וכך לעורר זעם שמתדלק את הפלגים הקיצוניים (אז גם קל לתרץ את הגזל כמאבק מול קיצוניות איסלמיסטית). מרבית השטחים הנגזלים הללו ממוקמים בשטח סי, תחת שליטה ישראלית מלאה. חלק לא מבוטל מהפלסטינים נאלץ לעזוב את המרחב הזה בשל הצקות ופעולות דיכוי ונישול כאלו או אחרות ולהדחק לשטחי איי ובי הצפופים.
הצהרה על שלטון חוק בשטחים ובפועל אין העמדה לדין בגין הסגת גבול ותקיפה אלימה:
והנה, למרות ההכרה הרשמית בעובדות, המשטרה בכל זאת, אפילו במקרה הזה, מגנה על הצד שניסה לנשל: אין העמדה לדין בגין הסגת גבול של המתנחלים, אין העמדה לדין בגין תקיפה אלימה כולל יידוי אבנים ודקירת צמיגי משאית על ידי רעולי פנים שברחו להתנחלות סוסיא [אחד החיילים מצוטט בחקירה כמי שלא רדף אחריהם כי לא רצה "לעשות בלאגן"]; ואין העמדה לדין של מתנחל שבאופן תמוהה קיבל את כל הזיתים בשטח למשמורת עד שתתברר המחלוקת על הקרקע [ובאופן לא תמוה טען שהזיתים נעלמו כשהתבקש על ידי המשטרה להשיבם לבעליהם הפלסטינים].
הנה סיפור קטן המגלם במלוא האבסורדיות שלו מנגנון גדול של סילוף, אבל לא סתם סילוף – סילוף למען נישול, דחיקה, מניעת זכויות –מהזכות לבעלות על קרקע, דרך הזכות לחיים בכבוד ועד הזכות לשוויון אזרחי שלא עומדת בקנה אחד עם אפלייה שיטתית וממוסדת.
*
עשרה עצי זית בוגרים נוספים הושחתו בשישי (3.8.2012) בערב באדמות א-תוואני, סמוך למאחז "חוות מעון" בדרום הר חברון
צפו: עשרה עצי זית בוגרים נוספים הושחתו בשישי (3.8.2012) בערב באדמות א-תוואני, סמוך למאחז "חוות מעון" בדרום הר חברון.
