מפת ערי המקלט. cc: ויקיפדיה
המעבר מחיי נדודים דורשים גבולות מחודשים. הרב בנג'י גרובר רואה במדינה את המרכז החדש של היהדות, אך במדינה נזדקק לערי מקלט. דבר תורה לפרשת "מטות – מסעי".
פרשות מטות-מסעי הן פרשה כפולה כמו כמעט כל שנה. אני מבקש לעסוק בפרשת מסעי, במסעות או בעצם בסיום של מסע שהיא היא התחלה. בפרשה זו מסתיים לו התיאור של המסע [ועל כן כשמה כן היא 'מסעי' – תיאור המסעות] של עם ישראל במדבר ויש בו מעין סיכום של המסע. כמו כן מסתיים לו חומש\ספר במדבר ובפרשה הבאה אנו נכנסים אל תוך ספר הסיכומים, ספר דברים.
יש בפרשה שלנו רשימה של התחנות במסע הארוך [במדבר, פרק לג, פסוקים א-מט]. כמעט ואין ברשימת המכולת הזו תיאור מה קרה בכל מקום ובכל תחנה. יש מן השמות של התחנות שמספרים לנו סיפור על מה היה שם [מרה, קברות התאוה] והנה חלק מן התיאור בדילוגים:
א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. ב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. ג וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי, כָּל-מִצְרָיִם. ד וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים, אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם כָּל-בְּכוֹר; וּבֵאלֹהֵיהֶם, עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים. ה וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵרַעְמְסֵס; וַיַּחֲנוּ, בְּסֻכֹּת. ו וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. ז וַיִּסְעוּ, מֵאֵתָם, וַיָּשָׁב עַל-פִּי הַחִירֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן; וַיַּחֲנוּ, לִפְנֵי מִגְדֹּל. ח וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ-הַיָּם הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה. ט וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ-שָׁם. י וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם; וַיַּחֲנוּ, עַל-יַם-סוּף. יא וַיִּסְעוּ, מִיַּם-סוּף; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר-סִין. יב וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר-סִין; וַיַּחֲנוּ, בְּדָפְקָה. יג וַיִּסְעוּ, מִדָּפְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּאָלוּשׁ. יד וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת. טו וַיִּסְעוּ, מֵרְפִידִם; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר סִינָי. טז וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיַּחֲנוּ, בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה. יז וַיִּסְעוּ, מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲצֵרֹת….
לג וַיִּסְעוּ, מֵחֹר הַגִּדְגָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּיָטְבָתָה. לד וַיִּסְעוּ, מִיָּטְבָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעַבְרֹנָה…
וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. לח וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה–וַיָּמָת שָׁם: בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ…
וַיִּסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. מט וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב.
פרעה מרנפתח: , חוקרים מסוימים סברו כי בימיו התרחשה יציאת מצרים. cc: ויקיפדיה
ממשפחה לעם
כאשר אני קורא את הפסוקים אני כמעט יכול לראות את העם הזה [אותנו?] עובר ממקום למקום במדבר במשך ארבעים שנה. חונים, מסדרים את האוהלים ואז שוב יוצאים לדרך. אני קורא את שמות המקומות השונים: רעמסס, אלוש, יטבתה [אני גר ביהל, זה ממש קרוב לפה], ומצליח כמעט לראות את זה בעיניים.
פרשת מסעי היא פרשת סיכום והכנה לקראת האירוע לו העם הזה מחכה לא רק ארבעים שנה אלא אולי מאז שנכנסו למצרים עוד בימי יוסף לא כעם אלא כמשפחה, שבט.
אני יכול רק לדמיין לי את הפרצופים של העם בשלב זה של המסע. האם יש כאן ציפייה דרוכה לבאות? האם יש כאן התלהבות אדירה מסיום של מסע אדיר? האם יש כאן צער על כל מי שאיבדנו בדרך וכן על הבשורה מפרשת מטות הסמוכה שמשה לא ימשיך איתנו אל תוך הארץ? אני מניח כי רגש המעורב מכל זה ועוד. בהמשך הפרשה יש ציוויים והכנות לפני הכניסה: מה יש לעשות כשנגיע, מה גבולות הארץ, מינוי נשיאים לכל שבט וכן לסיום הכנת ערי מקלט וסגירת עניין בנות צלפחד. אני מבקש לגעת מעט בערי המקלט.
עיר מקלט זו עיר אליה בורח אדם אשר הרג בטעות, בשוגג. עיר המקלט אמורה לשמור על הרוצח בשגגה מבני המשפחה של הנרצח שאולי רוצים לנקום אך עיר הכניסה אל עיר המקלט אינה נתונה לשיקולו של הרוצח כי היא לא רק מקום משמר אלא היא מעין בית כלא על המעשה שעשה, אמנם בשוגג.
מעם נודד לעם יושב קבע
אלה עניינים בהם צריך לעסוק לפני כניסה לארץ: גבולות, הכנות, ערי מקלט ועוד. במדבר עם כל הקושי היה יותר קל. החיים במדינה מסודרת מציבים לנו את החיים כפי שהם דינמיים, מורכבים ומלאים יותר מאשר חיים כעם נודד במדבר, באירופה או במרוקו. אנחנו כבר כאן אך לפעמים אני חש שאנו רק בתחילת הדרך כמו העם בפרשה שעומד על גבול הארץ לקראת כניסה. אנו בוודאי במקום אחר, כבר יש לנו מדינה ומוסדות וכו' וכו'. אך גם אנו עוסקים בשאלות הגבול, לא רק הפיסי, שאלות של גבולות הדמוקרטיה, שאלות של יחסים בין בני אדם ושבטים שונים במדינה.
מפתה אולי לחזור למדבר, אך החיים במלואם יכולים להתממש רק במדינה עם כל מה שזה דורש מאיתנו וכאשר אנו טועים עלינו לדעת לקחת פסק זמן ולהיכנס לעיר מקלט גם כי טעינו וגם לשמור על עצמנו.
שבת שלום,
הרב בנג'י גרובר
בפרשת מסעי מוזכרים גבולות ארץ ישראל שנתנו לנו ע"י הקב"ה
האם מותר לפי ההלכה למסור חבלי ארץ לעם אחר?
האם לעתיד לבוא עם ישראל יישב את ארץ ישראל כולה כחזון הנביאים?
אודה לתשובה מבוארת ,
בתודה
נועם