התמונה: אין סימטריה בין ההתנחלות היהודית לבין היישוב הפלסטיני של סוסיא העומד בפני הריסה (סולידריות שייח ג'ארח).
הודעה לעיתונות: תגובת "רבנים למען זכויות האדם" לדו"ח וועדת אדמונד לוי המכשיר למעשה את הבנייה ב"מאחזים הבלתי חוקיים". הדיונים של ועדת לוי התקיימו מעל הראש של הפלסטינים שלא היו שותפים בוועדה. ומכאן נובעים עיוותים וכשלים רבים במסקנות הוועדה.
לקריאה מפורטת: נייר העמדה שהגישו "רבנים למען זכויות האדם" לועדת לוי
עיקר הבעיות שאנו מוצאים בדו"ח וועדת אדמונד לוי:
- גם אם לא מכירים במצב של כיבוש לפי החוק הבין לאומי במקרה שלנו, הזכות השלטונית של מדינה ריבונית להפקיע או לתפוס קרקעות פרטיות היא כדי לדאוג לכלל האוכלוסייה, לא להפר זכויות קניין ותכנון על מנת לקחת מקבוצה אחת ולהעביר לקבוצה אחרת.
- יש להבין כי השאלה איננה רק של תכנון ובנייה או בעלות על קרקע אלא של הפרת זכויות אדם בשלל מישורים.
אלו עיקרי הדברים מתוך נייר העמדה שהגישו "רבנים למען זכויות האדם" לועדת לוי:
כרבנים למען זכויות האדם אנו עומדים על חובתנו המוסרית להצביע על הפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים עקב בניית המאחזים. מהניסיון העשיר שצברנו אנו עדים לכך שהפגיעות הנרחבות ההקשות של המאחזים וההתנחלויות בחייהם בזכויותיהם של הפלסטינים (הנמצאים במעמד נחות של נתינים לעומת תושבי ההתנחלויות הפריווילגיים), חורגות בהרבה מהפגיעה הבולטת של גזילת אדמות פרטיות.
ראשית עולה השאלה הכללית של יחסי כוח ממוסדים בין מי שהם חלק מכוח השלטון ובין קבוצה מוחלשת שאינה מיוצגת במוסדות השלטון. והרי אין נציגות פלסטינית בוועדה, כפי שאין להם נציגות בכנסת, בבתי משפט הישראליים, במנהל אזרחי, ביועמ"ש וברוב הגופים הקובעים את גורלם. במקורות היהדות מזהירים בדבר העוול שקבוצה בעלי כח, ובפרט כוח שלטוני, יכולה לגרום לחלשים בחברה כמו הגר.
ישנן הגבלות חמורות על התנועה של פלסטינים וגישתם לאדמותיהם בתואנה בלתי מידתית של הגנה על הישראלים שבחרו להתיישב במאחזים וההתנחלויות. ההגבלות הללו פוגעות באפשרות להתפרנס.
על פי התורה למדינה יהודית יש חובה לשמור על זכויות הגר, האלמנה והיתום (הקבוצות החלשות) לא פחות מאשר לדאוג לתקומתה של המדינה, שכן רק אמות מוסר גבוהות מצדיקות את זכותנו הדתית על הארץ המובטחת.
לקריאת הדוח המלא שהוגש לועדת לוי מטעם "רבנים למען זכויות האדם"
פנו אלינו דרך האתר לפרטים נוספים.
