"המכתבים הפכו לצורת התקשורת שלה מול העולם כולו" | Letter by Gideon Tsang cc: flickr
הבִּירוֹקְרַטְיָה הממשלתית דורשת שליחת מכתבים. אך לאזרחים פשוטים המלאכה של התכתבות עם הממסד אינה קלה. עאישה סידאווי חושפת בינינו את התקוות של האזרחים בדרך לפתרון בעיותיהם ביומיום. אך מעבר לכך, נחשפת התלבטות שמתגבר עליה הפחד מאי יכולת להסתדר, במידה והמכתב לא ייכתב.
א. נכנסה השבוע למרכז הזכויות שרבנים למען זכויות אדם מפעילים בחדרה. היא ביקשה שאסייע לה לכתוב מכתב. היא מאמינה שהמכתבים האלו למנהל הבנק, לצבא ולבית הספר יוכלו להציל אותה. יש לה חיוך מקסים ומשפט ממיס לב: "אני רוצה שתעזרי בבקשה". אני עונה בחיוב, ואז מגיע משפט המחץ: "אני רוצה שתכתבי לי מכתב, הם ביקשו ממני לכתוב כך וכך". אני שואלת אותה: "היכן המכתב ששלחו אליך" ואז מתברר שאין לה מכתב שכזה.
במרכז הזכויות אנו מכירים את א., היא אישה קשת יום, חולה המתקשה להתמודד עם הבִּירוֹקְרַטְיָה. לעיתים היא שוכחת דברים ומבלבלת דברים אחרים. היא מהמבקרות הקבועות במרכז. לפני זמן מה הרב עידית לב סייעה לה בקבלת קצבת נכות. ומאז המכתבים הפכו לצורת התקשורת שלה מול העולם כולו. היא מגיעה לכל מקום מצוידת במכתבים שלנו שמסבירים את הבקשות וההבהרות שלה.
אני מסתכלת על החיוך שלה והלב שלי נשבר. אני מהרהרת במחשבה, איך לומר לה שלא אכתוב עוד מכתב. מצפוני גוער ואומר לי: "מה יש לך? ואולי באמת העזרה עוד תבוא, משום שאת כתבת לה את המכתב". אני נכנעת וכותבת. למרות שבראשי אני חושבת שצריך לשלוח אותה לטפל בבעיה, בלי המכתב. אולי כך היא תעלה על הדרך ונוכל להביא אותה למקום טוב יותר בחייה; מקום שבו תוכל להסתגל בעצמה אל החיים המורכבים האלו.
