בלעם, האתון והמלאך, ציור מאת רמברנדט. cc: ויקיפדיה.
העולם הזה מלא עורכי דין שיכולים לעזור לנו למצוא דרך לעקוף את רוח החוק, בזמן שכביכול אנחנו שומרים את החוק כלשונו. הרב אריק אשרמן מחבר בין אקטואליה חברתית לבין פרשת השבוע ומכוון אותנו לדרך הישר.
פרשת בלק מספרת לנו על מלך מואב הפוחד מבני ישראל ורוצה שבלעם יקלל אותם. בלעם אומר שהוא יכול לעשות רק את מה שאלוהים ירשה לו. בתחילה, אלוהים אומר לו לא ללכת, אך אחרי הפצרה שניה הוא מסכים שבלעם ילך, אך יגיד רק מה שאלוהים יאמר לו להגיד. אלוהים שולח מלאך לחסום את דרכו, וכאן בא הסיפור המפורסם של החמור המדבר של בלעם. כאשר בלעם מגיע, בלק כועס מאוד מפני ששבע פעמים ברך בלעם את בני ישראל. חלק המילים שלו מופיעות בתפילות היומיות: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". הפרשה מסתיימת כאשר המואבים / מדיינים מוצאים דרך אחרת ללחום בבני ישראל. נשותיהם מפתות את הגברים של בני ישראל, הן משכנעות אותם לעבוד אלילים ואלוהים מביא מגיפה על העם עד אשר פנחם דוקר בחרב מנהיג מבני ישראל בשעה שהוא מקיים יחסי אישות עם אישה מדיינית.
בעוד שבועיים, יאמרו לנו שאותו בלעם שנראה כל כך צדיק, שסרב לעושר ואמר רק את מה שאלוהים אמר לו להגיד, היה זה שבעצם הציע את הרעיון של שליחת נשים לפתות את בני ישראל: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה… עַל-דְּבַר-פְּעוֹר" (במדבר כ"א, ט"ז). הסיפור מפריע מפני שהוא נכנס לסטריאוטיפים של שנאת נשים. ולמעשה איננו יודעים האם משה ידע שבלעם היה מעורב.
בכל אופן, אם אנחנו מסתכלים על הפשט של הסיפור הזה, בלעם מפגין תכונה אנושית מאוד. אנחנו באמת רוצים לעשות משהו, אך, מכל סיבה שהיא, אנחנו נמנעים מלעשות זאת. לכן אנחנו מחפשים דרך חכמה לעקוף את מה שמונע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות. הפתרון הוא כזה שמפר את רוח החוק, אך איננו מפר את הכתוב בחוק. ילדים בארה"ב, מאמינים שאם הם משלבים את אצבעותיהם מאחורי הגב, הם אינם חייבים לכבד את הבטחתם. אמנם בישראל זה קצת שונה, אך אני חושב שזה היה לוי אשכול שאמר פעם בשעה שנתפס בשקר: "נכון, הבטחתי, אך לא אמרתי מתי אעשה זאת." כאשר הצוות של רבנים למען זכויות אדם הלך לפני כחודש לראות בחאן הירושלמי את ההצגה "אוכלים", תרגום מודרני של הסיפור התנ"כי על כרם נבות, זה לא היה כל כך מצחיק כי זה פגע במציאת היומיומית שלנו.
הפגנה נגד ההריסות בסוסיא הפלסטינית. צילום: Keren Manor/ Activestills.org
בשנת 2001 הצבא סגר את דרום הר חברון לשלושה ימים והחל בפינוי פלסטינים מסוסיא וכפרים אחרים. הוא העביר את התושבים למקום אחר, ואפילו הרס את המערות שלהם. וזאת למרות שהייתה פסיקת בג"צ ממרץ 2000, שהחזירה 700 אנשים נשים וטף לכפרים הסמוכים. ההרס נעצר עם עדות שהבאנו מתוך המקום: ג'ף הלפר ואני הצלחנו להסתנן לתוך האזור הסגור ולתפוס את הצבא בשעה שפגעו במערה של משפחה שנכללה בעתירה של השנה הקודמת . עו"ד שלמה לקר, שסייע לנו דאז, איים על המדינה בביזיון בית המשפט וההרס במקום נפסק.
ב-17 ביולי השנה יתקיים בכנסת יום הדיור הציבורי שנתמך ע"י הפורום שלנו לדיור ציבורי. חוקים שאנחנו ניסחנו (בכדי להפוך את המגמה ולהחזיר את הדיור הציבורי) יוגשו לכנסת ע"י ח"כים שונים. אני מקווה שרבים מכם/ן ישתתפו בדיונים של הועדות בבוקר ובכנס אחה"צ (אנא צרו איתנו קשר בכדי שנשיג לכם/ן אישור כניסה). חוק הדיור ציבורי של רן כהן היה אמור לפתור בעיות רבות. אך, למעלה מעשר שנים, סעיף בחוק ההסדרים מונע מהחוק להיכנס לתוקף. העקיפה הזאת של הדמוקרטיה היא חוקית מבחינה טכנית.
השבוע סוף סוף הגשנו את נייר העמדה לוועדת השופט בדימוס אדמונד לוי. מועד ההגשה עמד על חודש אפריל, ואומרים שהוועדה הגישה כבר את המלצותיה. כך, בנקודה זו ההגשה שלנו היא סוג של מחווה סמלית. בכל אופן, מהי ועדת אדמונד לוי? הממשלה הנוכחית רוצה מאוד להסדיר את מעמדם של מאחזים בלתי חוקיים, אפילו אם הם נבנו על אדמות שהממשלה מכירה בהן כאדמות פלסטיניות פרטיות. אך, יש להם כמה בעיות. ישראל התחייבה בהסכמי אוסלו וגם לממשל האמריקאי לא לבנות התנחלויות חדשות. היועץ המשפטי של הממשלה אמר להם שאם הם לא יפנו את שכונת האולפנה, אפשר יהיה לתבוע אנשים בבית הדין הבינלאומי. כך שהוועדה הזו הוקמה, ככל הנראה, כדי למצוא פתרון "חוקי" שיאפשר לקחת אדמות פרטיות מאנשים נגד רצונם. אחת מהנקודות העיקריות שהבאנו היתה איך אבן עזרא ורבי שמשון רפאל הירש הזהירו נגד העוולות העלולות לקרות אם נשתמש בכוח של המדינה בכדי להחליט על גורלם של אלה שאינם מיוצגים בפניה (אלו שאין להם קול והם מיעוט מוחלש). איכשהו אנחנו תמיד יכולים למצוא את ההצדקה "החוקית" כדי לעשות עוול.
תשובה פשוטה לבלעמים
בפשטות ההפטרה שלנו מביאה לנו תשובה פשוטה לבלעמים (מלשון בלעם) של עולם זה. כמובן, כמעט תמיד ישנה דרך של שילוב אצבעות מאחורי הגב. העולם הזה מלא עורכי דין שיכולים לעזור לנו למצוא דרך לעקוף את רוח החוק, בזמן שכביכול אנחנו שומרים את החוק כלשונו. ברם, בתנ"ך, צדקה ומשפט חד הם. יותר מכך, הנביא מיכה מספר לנו שכדי להצניע עם אלוהינו, אנחנו צריכים לשלב את המשפט עם חסד. חסד בלי משפט זה תוהו ובוהו. אך, החוקים הטובים ביותר האפשריים יהפכו לסיוט בלי חסד. החסד הוא זה שמזכיר לנו את האמיתות הפשוטות והבסיסיות ביותר, כדי שחוק יהיה צודק, הוא חייב לשרת את בני האדם ואת צלם אלוהים שבתוכם,
"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ." (מיכה ו, ח').
שבת שלום,
אריק
