תמונה מתוך הצתת המסגד בקוסרא, 2011
למשך כמה חודשים ב-2008 הוצב מעגל של עמדות מג"ב סביב חוות גלעד ואכן האירועים האלימים באזור המועד לפורענות ירדו כמעט לאפס. כך שהיכולת קיימת, הבעייה היא הנכונות להשקיע משאבים גם בביטחונם של הפלסטינים. מזה שלוש שנים, מאז תחילת התופעה המכוערת של "תג מחיר", אנו מתריעים בפני כוחות הביטחון שהם צריכים לקחת צעדים ייזומים נגד התופעה, בעיקר בזמנים מועדים לפורענות כמו בעת פינויים של מאחזים או בתים בהתנחלויות. ניתן לזהות את המקומות שסטטיסטית חוזרים ונשנים בתחומן מקרים אלו, כמו סביב בת עין. כשיש מאבק כוח, כמו סביב האולפנה, ברור שמשהו כזה צפוי לקרות.
בג"צ קבע כבר ב-2006 (בבג"צ מוראר) שכוחות הביטחון לא עושים די על מנת למלא את חובתם למנוע פגיעות בתושבים פלסטינים, ובכך לשמור גם על הביטחון של ישראלים שעלולים להיפגע מהסלמה בסכסוך. מדרשו של המגיד ממזריטש סביב תפילת "אבינו מלכנו" מלמד אותנו כי יש מחיר למאווים והחלטות. אם החליטו ממשלות ישראל להמשיך את המשטר הצבאי על עם אחר בגדה, יש לכך לכל הפחות מחיר של אחריות לביטחון הפלסטינים, שנדחקו לעמדת נתינים שגורלם לא בידם, לא פחות מלהגן על ישראלים. כשקצין בכיר בצה"ל אומר לנו בהקשר הזה 'אני צבא הגנה לישראל, תפקידי לא להגן על הפלסטינים אלא אם כן מכריחים אותי' אז כנראה שהמסר לא הובן בדרגות הכי גבוהות.
