.ילדות מחייכות בבית הספר של סוסיא הפלסטינית המועד גם הוא להריסה. צילום: ספיר הוברמן
עמותת "רבנים למען זכויות האדם" תנסה לחשוף ולהפריך את הנחות היסוד באמצעותן הטעה ארגון "רגבים" את בית המשפט, והמדינה שתקה.
ביום רביעי הקרוב יתקיים בבג"צ דיון על עתירת תנועת "רגבים" המבקש למחות מעל פני האדמה את היישוב הפלסטיני סוסיא שמתקיים באזור לפחות מאז המאה ה-19. הכפר ממוקם ברובו בשטח סי בדרום הר חברון. להכרעה בעתירה השלכות נרחבות על כלל היישובים הפלסטינים בשטחים הכבושים.
ביום רביעי ט' בסיוון התשע"ב (ה-6.6) בשעה 9:00 ובנוכחות צפויה של לא מעט דיפלומטים, ידון בג"צ בעתירה של עמותת "רגבים" וההתנחלות סוסיא, הסמוכה ליישוב הפלסטיני בעל השם הדומה שבדרום הר חברון. עניינה של העתירה הוא דרישה מהמדינה להרוס את כל מבני הישוב הפלסטיני סוסיא, מצב שבפועל לא יאפשר ליישוב עני זה להמשיך ולהתקיים.
הטענה העיקרית של העותרים היא שהמבנים האמורים בסוסיא הפלסטנית (רובם מבני פח ואוהלים) נבנו ללא היתרי בנייה, ולכן – למרות שנעשים כעת מאמצים של החברה האזרחית ותושבי הכפר לאשר תוכנית מיתאר לכפר במימון עצמאי – יש להרסם.
- קראו על עשרות תלונות של הפלסטינים שלא טופלו כראוי
- עקיבא אלדר בעיתון "הארץ" בכתבה חשובה ביותר מראה שרוב תיקי הבנייה הלא חוקית בשטח C עומדים נגד פלסטינים. זאת אף שבשטחים אלה מתגוררים פי שניים יהודים מערבים, וחרף ראיות לכך שכמעט בכל ההתנחלויות נעשתה בנייה בלתי חוקית
מראשיתה מתחילה העתירה בנימה מטעה עם טענה שבני חמולת נוואג'עה השתלטו על השטח בעוד שאין מחלוקת על הבעלות הפלסטינית עליו, אלא רק טענה לעבירות תכנון. בנוסף מדגישה עמותת "רגבים" את היותה של סוסיא הפלסטינית סיכון ביטחוני, כיביכול, להתנחלות סוסיא. על בסיס זה תוקפים "רגבים" גם את סדרי העדיפויות של המינהל האזרחי באכיפה, ודורשים הרס מהיר של בתי הכפר.
מצד ההגנה, טוענים תושבי הכפר באמצעות עו"ד קמר משראקי אסעד ואביטל שרון מרבנים למען זכויות האדם כי העותרים הציגו בפני בית המשפט תמונה מטעה של מצב הדברים העובדתי והמשפטי ומכאן שדין העתירה להידחות על הסףובוודאי ללא מתן צו ביניים או צו ארעי. בנוסף יטענו המשיבים כי דין העתירה להידחות לגופה בשל העדר עילה להתערבות בית המשפט הנכבד בשל קיומם של הליכי אכיפה והסדרה שונים המתקיימים במקום.
להל"ן עוד מספר טענות עיקריות של ההגנה לגופו של עניין:
1. תושבי סוסיא הפלסטינית התגוררו בשטח המדובר במתכונת דו-עונתית לפחות מאז המאה ה-19. כשמהמיקום המדוייק של כפרם הוכרז גן לאומי ב-1986 הם גורשו לחלקותיהם החקלאיות הסמוכות. מאז עברו גירוש אלים נוסף ומאבק על עצם הזכות להתקיים באזור, הפעם בתוך החלקות החקלאיות שלהם, במערות ופחונים. זהו המיקום הנוכחי של מקום מושבם.
2. ההעותרים הציגו בפני בית המשפט הנכבד מצג שווא לפיו עניינה של העתירה ב"שמירה על אדמות הלאום". אך הקרקע מוכרת כפרטית. יש לנו תשובה לשאילתא בכנסת של שר הביטחון דהאז, יצחק מרדכי, משנת 1998, המעיד על כך שכל האדמות עד הגדר של ההתנחלות סוסיא הן אדמות פרטיות פלסטיניות. כלומר אין עניין של מחלוקת אמיתית על הבעלות בקרקע.
גם המיקום המקורי בו גרו הפלסטינים בסוסיא העתיקה היה בבעלותם: כבר בשנת 1982 בדקה הגב' פליאה אלבק, המזוהה עם הימין, ומצאה כי אדמות סוסיא העתיקה ואלפי דונמים סביבה הן אדמות פרטיות של העותרים. וכך כתבה בחוות דעתה: "בית הכנסת נמצא במקום הנקרא אדמות חירבת סוסיה, וסביבו כפר ערבי בין חורבות עתיקות. על אדמת חירבת סוסיא יש רישום במרשם המקרקעין שלפיהן אדמה זאת, בשטח של כשלושת אלפים דונם, היא בבעלות פרטית של בעלים ערבים רבים. מכאן שהשטח של הסביבה הקרובה לבית הכנסת הוא על כל פנים בבעלות פרטית".
2. המצב באזור אכן מתוח. האלימות באזור קיימת בצורה ממוסדת וחמורה בהרבה כשהיא מכוונת דווקא כלפי סוסיא הפלסטינית ובאה מצד ההתנחלות סוסיא. פעילים ישראלים שבאים ללוות את החקלאות הפלסטינית חווים גם הם אלימות והדברים מתועדים. בכל זאת איש לא חשב שאלימות זו של קיצוניים היא כשלעצמה בסיס לדרוש להעניש קולקטיווית את כל תושבי ההתנחלות סוסיא או למחוק אותה מהמפה. [מסמך נתונים מדוייקים על האלימות לפי בקשה].
3. יש אבסורד בכך שבג"צ עצמו קבע כי הגירוש השני של אנשי סוסיא הפלסטינית ממקום מגוריהם הנוכחי באדמותיהם החקלאיות לא היה חוקי והתיר את שיבתם, כאשר אין להם שום אפשרות לחיות בשטח אחרי שצה"ל הרס במהלך הגירוש את המערות ששמשו למגוריהם. הברירה היחידה לשרוד במצב זה היא באמצעות בנייה שפורמאלית איננה חוקית (לכפר אין תוכנית מיתאר וכך מראש לא ניתן לבקש אישור לבנייה).
4. העותרים קובלים על צווים דראקוניים המונעים גישת המתנחלים לאדמות שעיבדו. לגבי מניעת גישה לאדמות יש להעמיד דברים למול העובדות: תושבים מההתנחלות סוסיא ומאחזיה, בסיוע כוחות הביטחון, החלו מאז 2001 למנוע את גישתם של תושבי סוסיא הפלסטינית לאדמותיהם הפרטיות בשטח של כ-3000 דונם סביב ההתנחלות – שטח שהינו פי 10 מהשטח הבנוי של ההתנחלות עצמה. מצב זה החל לאחר שבהוראת בג"צ הוחזרו התושבים הפלסטינים לסוסיא מהגירוש השני.
5. העותרים מנסים לייצר מצג שווא של סימטריה המאפשרת השוואה של עבירות תיכנון בין תושבי ההתנחלות סוסיא לתושבי סוסיא הפלסטינית. בעוד שהמתנחלים הם אזרחים של המדינה הכובשת והשולטת בשטח, ויש להם ייצוג בועדות תיכנון אזרחיות, הפלסטינים הם נתינים של משטר צבאי לא דמוקרטי, וזרוע של הצבא (המינהל האזרחי) אחראית על התכנון עבורם, ללא כל ייצוג שלהם בתהליך. ואכן בכפרים פלסטינים נדיר שמאשרים בנייה או שיש בכלל תוכנית מיתאר המאפשרת הגשת בקשות להיתרי בנייה.
לקבלת מסמך התגובה המקדמית הרשמי והמלא מצד המשיבים, לקבל העתירה, למידע נוסף על העתירה והאזור וכדי לדבר עם עורכות הדין ותושבי סוסיא, פנו אלינו. פייסבוק
פינגבאק: אם משטר צבאי, אז לכולם | העוקץ