אנו קוראים להצטרף ביום רביעי הקרוב ה-6.6.2012 בשעה 09:00 בבוקר לעמידה סולידרית עם תושבי סוסיא הפלסטינית (מדרום הר חברון) כנגד עתירת "רגבים" בבג"ץ.
מדובר בעתירה של תנועת "רגבים" שדורשת מהמדינה לבצע את צווי ההריסה נגד כל בתי הכפר. רגבים עושה שימוש בסטטיסטיקות מטעות בכדי לטעון לאפליה הפוכה נגד המתנחלים. הם מתעלמים מההבדל בין מתנחלים שמשתתפים בדמוקרטיה הישראלית ופלסטינים שאין להם כל גישה אליה; מתנחלים שיש להם ייצוג בוועדות תכנון אזרחיות ופלסטינים שכנתינים של מישטר צבאי אמור הצבא לתכנון עבורם, ללא השתתפותם, ובפועל כמעט ולא עושה זאת. כל ההחלטות לגבי עתיד סוסיא נעשות, מפורשות ונאכפות ללא ייצוג תושבי סוסיא!
בעתירה הקודמת של עמותת רגבים הקול של הפלסטינים בקושי נשמע. במקרה זה נעמוד בסולידריות (המחלקה המשפטית שלנו התגייסה למאבק משותף עם תושבי סוסיא בדרום הר חברון).
זהו אחד הרגעים חשובים במאבק של רבנים למען זכויות אדם בעד עתיד הכפר סוסיא. ניצחון או הפסד במאבק ישפיע על העתיד של עשרות או מאות כפרים בשטחים הכבושים. עמותת רגבים טוענת לאפלייה הפוכה נגד מתנחלים ודורשת הרס מהיר של בתים פלסטיניים. המדינה ענתה שהיא תהרוס, אך בקצב שלה.
רבנים למען זכויות אדם לא מתכוונים לתת לשקר הזה להמשיך ונקרא למדינה לדחות את העתירה של עמותת רגבים בשל אי חוקיות שלה.
בהר סיני מלמדים אותנו שכולם היו נוכחים כאשר קול אלוהים נשמע בעולם. המדרש אפילו מלמד שכל אדם שמע את קולו של אלוהים בדרכו שלו. בפני שופטים בשר ודם, סולידריות משמעותה להבטיח שכל אדם יוכל לדבר בקולו ולהבטיח שהשופט ישמע.
cc: flickr From Vectorportal
להלן עוד מספר נקודות חשובות לדעת על עתירת "רגבים" להרס סוסיא:
1. תושבי סוסיא הפלסטינית התגוררו בשטח המדובר במתכונת דו-עונתית לפחות מאז המאה ה-19. כשמהמיקום המדוייק של כפרם הוכרז גן לאומי ב-1986 הם גורשו לחלקותיהם החקלאיות הסמוכות. מאז עברו גירוש אלים נוסף ומאבק על עצם הזכות להתקיים באזור, הפעם בתוך החלקות החקלאיות שלהם, במערות ופחונים. זהו המיקום הנוכחי של מקום מושבם.
2. ההעותרים הציגו בפני בית המשפט הנכבד מצג שווא לפיו עניינה של העתירה ב"שמירה על אדמות הלאום". אך הקרקע מוכרת כפרטית. יש לנו תשובה לשאילתא בכנסת של שר הביטחון דהאז, יצחק מרדכי, משנת 1998, המעיד על כך שכל האדמות עד הגדר של ההתנחלות סוסיא הן אדמות פרטיות פלסטיניות. כלומר אין עניין של מחלוקת אמיתית על הבעלות בקרקע. גם המיקום המקורי בו גרו הפלסטינים בסוסיא העתיקה היה בבעלותם: כבר בשנת 1982 בדקה הגב' פליאה אלבק, המזוהה עם הימין, ומצאה כי אדמות סוסיא העתיקה ואלפי דונמים סביבה הן אדמות פרטיות של העותרים. וכך כתבה בחוות דעתה: "בית הכנסת נמצא במקום הנקרא אדמות חירבת סוסיה, וסביבו כפר ערבי בין חורבות עתיקות. על אדמת חירבת סוסיא יש רישום במרשם המקרקעין שלפיהן אדמה זאת, בשטח של כשלושת אלפים דונם, היא בבעלות פרטית של בעלים ערבים רבים. מכאן שהשטח של הסביבה הקרובה לבית הכנסת הוא על כל פנים בבעלות פרטית".
2. המצב באזור אכן מתוח. האלימות באזור קיימת בצורה ממוסדת וחמורה בהרבה כשהיא מכוונת דווקא כלפי סוסיא הפלסטינית ובאה מצד ההתנחלות סוסיא. פעילים ישראלים שבאים ללוות את החקלאות הפלסטינית חווים גם הם אלימות והדברים מתועדים. בכל זאת איש לא חשב שאלימות זו של קיצוניים היא כשלעצמה בסיס לדרוש להעניש קולקטיווית את כל תושבי ההתנחלות סוסיא או למחוק אותה מהמפה.
3. יש אבסורד בכך שבג"צ עצמו קבע כי הגירוש השני של אנשי סוסיא הפלסטינית ממקום מגוריהם הנוכחי באדמותיהם החקלאיות לא היה חוקי והתיר את שיבתם, כאשר אין להם שום אפשרות לחיות בשטח אחרי שצה"ל הרס במהלך הגירוש את המערות שמשו עד אז למגוריהם. הברירה היחידה לשרוד במצב זה היא באמצעות בנייה שפורמאלית איננה חוקית (לכפר אין תוכנית מיתאר וכך מראש לא ניתן לבקש אישור לבנייה).
4. העותרים קובלים על צווים דראקוניים המונעים גישת המתנחלים לאדמות שעיבדו. לגבי מניעת גישה לאדמות יש להעמיד דברים למול העובדות: תושבים מההתנחלות סוסיא ומאחזיה, בסיוע כוחות הביטחון, החלו מאז 2001 למנוע את גישתם של תושבי סוסיא הפלסטינית לאדמותיהם הפרטיות בשטח של כ-3000 דונם סביב ההתנחלות – שטח שהינו פי 10 מהשטח הבנוי של ההתנחלות עצמה. מצב זה החל לאחר דבהוראת בג"צ הוחזרו התושבים הפלסטינים לסוסיא מהגירוש השני.
