פגז צהלי ליד בית הספר בג'ניבה בדרום הר חברון מצביע על קיום אימוני הצבא בשטח אש. אימונים אלו מתקיימים בניגוד לצו הבינים שהוציא בג"צי.
במשך למעלה מעשור תושביהם של שנים עשר הכפרים הפלסטיניים שנמצאים באזור העיר יטא בדרום הר חברון חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול. צה"ל הכריז על אזור מגוריהם כשטח אש, ובשנת 1999 הוצאו צווי פינוי בהסתמך על הטענה כי התושבים אינם תושבי קבע, ותוך התעלמות מאורח חייהם המיוחד ומתרבותם החקלאית העתיקה. הפינוי נעצר בשנת 2000, בעקבות צו ביניים של בית המשפט העליון, שהוצא לבקשת התושבים בשתי עתירות שהגישו, האחת באמצעות האגודה לזכויות האזרח והשניה באמצעות עו"ד שלמה לקר. מאז שנת 2005, לאחר שניסיונות פשרה בתיק הובילו למבוי סתום, הגישה הפרקליטות בקשות ארכה חוזרות ונשנות לאורך שבע שנים, כך שהעתירות נותרו תלויות ועומדות, וצו הביניים עודנו בתוקף. בשנת 2012, לאחר שנים של קפאון, נקבע דיון מקדמי בעתירה, ולקראתו הודיעה הפרקליטות כי שר הביטחון גיבש את עמדתו בנושא וכי זו תוגש לבית המשפט עד ה-17 במאי 2012.
אם מדינת ישראל תתעקש על פינוי מלא או חלקי של תושבים משטח אש 918, ובית המשפט יתיר זאת, התוצאה עלולה להיות הרסנית עבור כמעט אלפיים בני האדם המתגוררים באזור ומקיימים בו אורח חיים ייחודי, ששרד במשך מאות שנים.
שטח אש 918 – רקע
האזור המוגדר על ידי צה"ל כשטח אש 918 ממוקם בדרום הר חברון, דרום מזרחית לעיר יטא. הוא משתרע על כ-30,000 דונם וכולל שנים עשר כפרים או ח'רבות: טובא, מופקרה, מג'אז, תבאן, ספאיי, פח'ית, מר'איר אל-עביד, חלאווה, מרכז, ג'ינבה, חרובה וסארורה. לפי המידע של המשרד לתיאום עניינים הומניטאריים של האו"ם (OCHA), בשנת 2010 חיו באזור 1,622 בני אדם. התושבים המקומיים אומרים שכיום מספר התושבים עומד על כ-1,800 איש.
תושבי הכפרים מנהלים אורח חיים ייחודי – חלק ניכר מהם חי במערות או בסמוך למערות ועוסק לפרנסתו בחקלאות ורעיית צאן. רוב התושבים נולדו וגדלו באותם כפרים למשפחות שחיות באזור מזה עשורים רבים, הרבה לפני 1967. קיומן ההיסטורי של הח'רבות מתועדת היטב, בין היתר, במחקר מטעם משרד הביטחון [ראו: יעקב חבקוק, חיים במערות הר חברון, 1985,הוצאת משרד הביטחון].
באוגוסט ונובמבר 1999 רוב תושבי שנים עשר הכפרים קיבלו צווי פינוי בשל "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש". ב-16 בנובמבר 1999 פינו כוחות הביטחון בכוח יותר מ-700 תושבים. צה"ל הרס בתים ובורות מים והחרים רכוש. התושבים נושלו מאדמותיהם ומפרנסתם ונותרו חסרי בית.
הליכים משפטיים – כללי
בינואר 2000 עתרה האגודה לזכויות האזרח נגד צווי הפינוי בפני בית המשפט העליון בשם ארבע משפחות (בג"ץ 517/00) וביקשה צו ביניים שיתיר למשפחות להישאר בבתיהן ויורה לצבא להחזיר להן את רכושן או לפצותן על הרכוש שנהרס. בפברואר 2000 עתרו לבג"ץ 82 תושבים נוספים באמצעות עו"ד שלמה לקר (בג"ץ 1199/00), וביולי 2001 הצטרפו לעתירת האגודה לזכויות האזרח עוד 112 תושבים. בסך הכל יותר ממאתיים משקי בית עתרו נגד צווי הפינוי. בית המשפט איחד את שתי העתירות והוציא צו ביניים, שבמסגרתו הורשו התושבים לחזור לבתיהם באופן זמני. לתושבים רבים לא נותר לאן לחזור, ואילו כוחות הביטחון פירשו את צו הביניים באופן הצר ביותר, והותירו רק לעותרים הרשומים לשוב לבתיהם מבלי לאפשר זאת לקרוביהם.
אנשי הכפרים טוענים כי הם תושבי קבע במקום. כוחות הביטחון טוענים מנגד שהם אינם תושבי קבע, ושחלקם הם נוודים עונתיים. לפי החוק החל בשטחים, צה"ל רשאי לפנות אנשים משטח אש או להגביל את תנועתם באזור, אלא אם מדובר בתושבי קבע. במקרה הנוכחי צה"ל מנסה להביא לפינויים של התושבים הפלסטיניים, בהסתמך על הטענה כי הם אינם תושבי קבע. חלק קטן מאנשי הכפרים אכן מעבד את אדמתו במשך חצי שנה ומבלה את שארית השנה מחוץ לאזור, אך כוחות הביטחון מתעלמים במכוון מחשיבות עיבוד האדמה הרצוף במהלך חצי שנה. גישה זו עלולה להביא בסופו של דבר לפינוי בכוח של תושבי הכפרים ששוכנים בשטח אש 918.
בדצמבר 2002 נכנסו הצדדים להליך של בוררות בניסיון לקבוע מהו מעמדם של תושבי האזור ולהגיע להסכמה. במסגרת המשא ומתן הציעה המדינה להעביר את העותרים לאזור אחר. העותרים סירבו. בתחילת 2005, לאחר יותר משנתיים של בוררות, ההליך הופסק מבלי שהושגו הסכמות.
יש להדגיש כי לאורך כל התקופה שבה נמשך ההליך המשפטי, התושבים חיים תחת איום של פינוי. יחד עם זאת, הקהילות ממשיכות לחיות, לעבד את אדמותיהן, להתפתח ולהתרחב.
זאת ועוד, לפי דוח של בצלם משנת 2005 (חרב הגירוש: אלימות, התנכלויות ואי-אכיפת החוק בדרום הר חברון), צה"ל אינו מתאמן יותר באש חיה בשטח אש 918. מלבד זאת, פורקו שני בסיסי הצבא הגדולים שהיו ממוקמים באזור שטח האש – עדשה ואום-דרג'. מכאן שקשה במיוחד להצדיק את הצורך הצבאי להשתלט על האזור ולגרש את תושביו הפלסטינים.
הליכים משפטיים – הכפרים ספאיי, ג'ינבה ומג'אז והפרויקט ההומניטרי של DFID (המחלקה לפיתוח בינלאומי מטעם הממשלה הבריטית)
ב-2005, במקביל להליכי בג"ץ במסגרת התיקים 517/00 ו-1199/00, הגיש ארגון רבנים לזכויות אדם עתירה בשם תושבי הכפרים ספאיי, ג'ינבה ומג'אז נגד הריסתם של 15 בורות אגירה ו-19 תאי שירותים, שכללו בורות שופכין ונבנו במסגרת הפרויקט ההומניטרי של המחלקה לפיתוח בינלאומי מטעם ממשלת בריטניה (DFID). המבנים משמשים 18 בתי אב – כ-320 אנשים, שרובם חיים בכפר ספאיי. העותרים ביקשו צו שיבטל את החלטת ועדת המשנה לוועדת התכנון העליונה במנהל האזרחי להרוס את המבנים ההומניטריים הללו ולהתחיל הליך של תכנון לאזור, שיאפשר, בין השאר, בניית מבנים הומניטריים. העותרים ביקשו, למצער, הוצאת צו בינים שיקרא למפקד הצבאי לשקול את דרישותיהם במסגרת מו"מ בין הצדדים. העותרים ציינו כי המשפט ההומניטרי הבינלאומי מטיל על הכוח הכובש אחריות לדאוג להשכנת סדר ציבורי ולדאוג לאינטרסים של האוכלוסייה הנכבשת.
כוחות הביטחון, המשיבים בתיקים הנ"ל, טוענים כי חפירת בורות האגירה והצבת תאי השירותים נוגדת את החלטת בית המשפט שניתנה ב-29 במרץ 2000 (בג"ץ 517/00 ו-1199/00), וקראה לתושבים הפלסטיניים לשמור על סטטוס קוו בשטח אש 918. המשיבים מפרשים את ההחלטה כאיסור על הצבת מבנים חדשים בשטח האש, לרבות מבנים המשמשים לצרכים הומניטריים. העותרים מצידם עומדים על כך שפירוש זה אינו סביר ואינו מתיישב עם כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי: לא מתקבל על הדעת שכאשר בית המשפט התיר לתושבים לחזור לבתיהם הוא התכוון לשלול מהם את זכויותיהם הבסיסיות ביותר – גישה למים נקיים ותנאים סניטריים. בורות האגירה ובורות השופכין, שנבנו במסגרת הפרויקט ההומניטרי של הממשלה הבריטית, מבטיחים רמה בסיסית של חיים בכבוד לתושבים הפלסטיניים. ללא המבנים הללו משבר הומניטרי היה בלתי נמנע. טענת המשיבים נראית מגוחכת אף יותר בהתחשב בכך שעברו 12 שנים מאז הוצאת צו הביניים. טבעי שבתקופה זו הקהילות הפלסטיניות גדלו וצרכיהן השתנו בהתאם.
התפתחויות אחרונות
ב-17 באפריל 2012 בית המשפט ערך שימוע מקדמי של שתי העתירות העקרוניות (בג"ץ 517/900 ובג"ץ 1199/00, שהוזכרו לעיל) ושל העתירה ההומניטרית הפרטנית של רבים לזכויות אדם (בג"ץ 805/05). המדינה הודיעה לבית המשפט שמשרד הביטחון גיבש עמדה בנוגע לשטח אש 918 ושתשובתה המלאה של המדינה, המבוססת על עמדה זו, תוגש לבית משפט תוך שלושים יום מיום השימוע (עד ה-17 במאי 2012). מעמדת משרד הביטחון תיגזר גם תשובת המדינה לעתירת רבנים לזכויות אדם (בג"ץ 805/05), שתוגש לבית המשפט עד ה-3 ביוני 2012.
דף המידע הוכן בשיתוף העמותות: האגודה לזכויות האזרח, שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם ושוברים שתיקה
דעה של עמירה הס, עיתון הארץ, 20.5.2012
