אנו רוצים גם את העמדות שלכן/ם – ראו מטה.
בשנים האחרונות השיח הציבורי בישראל גדוש בדיבור שעושה במונח "ציונות" שימוש על מנת להוקיע זרמים אידיאולוגיים מסויימים מחוץ למחנה או מנגד מבקר בלהט את הציונות כפרויקט של אפליה.
רבנים למען זכויות האדם, כארגון ציוני ויהודי, נשאל לא פעם, משני צדדי המתרס, באיזה ציונות הוא תומך. ובפרט מה משמעות תמיכתו בציונות אם הוא מבקש לקדם שיוויון אזרחי ופוליטי מלא בין כל הקהילות החיות בישראל ובתחומי שליטתה?
לפני שנענה, בטקסט שהכינה הרב עדית לב לכבוד יום העצמאות, נסכם תחילה את הפולמוס ונזמין אנשים נוספים ואותכן/ם להשתתף בו. בעיקרון אנו מזהים 3 עמדות לגבי הציונות כמסגרת רחבה של רעיונות:
1. יש ציונות שהיא שיוויונית בתפיסתה:
יש ציונות המכילה בהחלט אידיאות מפורשות של תמיכה בשיוויון אזרחי מלא ללא-יהודים ולשכבות המוחלשות, ולכן היא מסגרת רעיונית שעומדת בקנה אחד עם עקרונות השיוויון או לכל הפחות יכולה להיות כזו אם היא בוחרת להדגיש את הוגיה וצדדיה השיוויוניים.
2. ציונות מטבעה תיהיה מפלה ולפיכך פסולה מוסרית:
הציונות מבוססת על רעיון של דומיננטיות יהודית ושיבה לארץ "ריקה" על חשבון תושביה, וממילא לא הרעיונות אלא הפרקטיקות הן החשובות, וככל שזה נוגע לפרקטיקות הציונות תמיד שאפה לייהד את המרחב ולשמור על דומיננטיות יהודית. זו תפיסה הרואה בציונות חטא קדמון שלא ניתן לתקנו.
3. הציונות מפלה אבל זה בסדר:
הציונות היא תנועה לאומית במסגרת זו זה נורמטיבי להפלות. לכן הציונות אומנם מפלה בהיבטים מסויימים אבל זה עומד ביחס לרעיון שכל קהילה – ובפרט קהילה לאומית במסגרת מדינת לאום – מדירה אחרים ומונעת חלק מזכויותיהם הקבוצתיות בשטח שבשליטתה. לכן זה בסדר גמור להפלות בהיבטים מסויימים במדינה היחידה המיועדת ליהודים. במסגרת זו אפילו עזרה למוחלשים היהודים נתפשת לעיתים כמסכנת את המדינה ואת עוצמתה ולכן בלתי לגיטימית.
הרב עדית לב מרבנים למען זכויות אדם מביאה דרך סיפור אישי של משפחתה טפח מעשייה ציונית ומורשת ציונית-משפחתית שמשולבת ברעיונות של שיוויון לצד חיים יהודיים, ומתרגמת ברבות הימים לעשייה בפועל למען שיוויון אזרחי ופוליטי, ועזרה לשכבות המוחלשות.
נשמח להמשיך את הפולמוס, ולאתגר את העמדה שלנו כי הציונות הדתית והחילונית יכולות, ואף חייבות, לעמוד בקנה אחת עם עקרונות של שיוויון ופרקטיקה של שיוויון למרות יחסי הציבור הרעים לו זוכה המונח צ.י.ו.נ.ו.ת.
נבקש לטעון כי הרעיון של קהילה יהודית מגוונת עם תודעה קולקטיבית המתקיימת לבטח בארץ ישראל איננו רעיון מפלה מטבעו. לטעון כי לפי פרשנות הגיונית ועכשווית של יסודות הציונות, על בסיס הניסיון המצטבר והתנאים החברתיים, השאלה האמיתית היא האם ייתכן בכלל להגן על עמדה של ציונות מפלה?
לא מסכימים? מסכימים אבל חושבים שיש לכם טעמים אחרים להציע לעמדה שהצגנו? אנא כתבו לנו מאמרים מנומקים ואנו נפרסם בכפוף לשיקולים מערכתיים את הטקסטים הללו. dover@rhr.israel.net
