ציונות, עצמאות ואחריות מוסרית ›

  Israeli Flag By zeevveez | cc: flickr

מהי הציונות בימינו? הרב עידית לב חוזרת אחורה בכדי לנסח את העצמאות בתוך אחריות מוסרית וחברתית.

בשנת 1936 עלו סבא פרץ וסבתא ריטה מוינה. סבא פרץ היה מדריך בתנועת הנוער הציוני, סבתא ריטה הייתה חניכה. שניהם באו מבתים דתיים. סבא שלי למד בגימנסיה העברית בוינה, והגיע לישראל כשהוא דובר עברית. סבא וסבתא  עלו יחד עם קבוצה מוינה לבנות את ארץ ישראל, הם בנו את קרית ביאליק. אני זוכרת זמנים כילדה שסבא היה מספר לי איפה היו חולות, איפה היו ביצות, ועל לילותיו כנוטר.

אבא של אבא, סבא אהרון הגיע מצ'כסלובקיה. הוא גדל במשפחה חרדית, היה יתום, עילוי, מוסמך לרבנות ותלמיד ישיבה בישיבתו של הרבי ממונקטש (ר' חיים אלעזר שפירא). בגיל 20 קם והלך מהישיבה הזו להכשרה, הפך מחרדי לציוני, ובשנת 1933 עלה לישראל. בישראל הוא פגש את סבתי, אסתר, בת הישוב הישן, שנולדה בטבריה ועברה בגיל שמונה לת"א. היא למדה בבי"ס לבנות בנווה צדק (בי”ס עברי ציוני), הייתה בקבוצה הראשונה של הנוער העובד והלומד בת"א. למרות הרקע המשפחתי סבתא גדלה כציונית.

הציונות שלהם – הציונות שלי

מעולם לא ניהלתי איתם שיחה על הציונות שלהם, ומהי דמות המדינה שהם ראו לנגד עיניהם, אבל אני חושבת שהייתה להם דמות ברורה של מהי המדינה שהם רוצים לחיות בה. הם עשו צעדים גדולים מאוד על מנת ליצור מדינה יהודית עצמאית, הם ניתקו את עצמם משלשלת הדורות והמחשבה שקדמה להם (כל אחד ואחת מהם) ובחרו ללכת בדרך חדשה, שאי אפשר היה לדעת לאן תוביל. הם זכו לראות את המדינה קמה, להשתתף במאבק על הקמתה, לחיות בה ולגדל בה ילדים ונכדים. הם אהבו את הארץ והמדינה הזו, והיא הייתה להם יקרה וחשובה. את הערכים הללו ספגתי מהוריי, וספגתי מהם.

והנה מגיע יום העצמאות תשע"ב. מדינת ישראל כבר בת 64, כבר לא ילדה, וגם אני כבר מבוגרת. גם אני קמתי ובחרתי בדרך שונה מזו של קודמיי. ישנם רגעים בהם אני תוהה מה הם היו אומרים על נכדה מוסמכת לרבנות.

ציונות היא מסורת מורכבת המכילה אוקיינוס של עמדות ועקרונות, יש בה הרבה סתירות פנימיות, ואפשרויות מגוונות ליצור סולידריות של קולקטיב לאומי. בן גוריון אמר: "אנו רואים בציונות מאמץ לאומי מתמיד ושיטתי המכוון לשינוי גורלו של העם היהודי, שינוי בשלושה דברים שהם אחד, שינוי מפיזור לריכוז, מנכר למולדת, מתלות לעצמאות". (דוד בן-גוריון, גורם הזמן בציונות, 1944). הדגש שבן גוריון שם בדבריו הוא על העצמאות שלנו. העצמאות שלנו כמדינה הביאה אותנו למחוזות שלא הכרנו באלפיים שנות גלות. לפתע יש לנו אחריות על הפעלת מערכת חינוך, מערכת רווחה ומערכת בריאות, לתושביה היהודיים והלא יהודיים של מדינת ישראל, והחל מ- 1967 יש לנו שטחים שמעמדם הציבורי/משפטי/תרבותי הולך ומסתבך עם כל רגע שקברניטי העם שלנו לא פותרים את הפלונטר הגדול הזה.

ציונות ורווחה

ומתוך האחריות הזו עולה הצורך לקבל הכרעות, שהן הכרעות אידיאולוגיות מוסריות – כמה כסף משקיעים בחינוך ואיך? כמה כסף משקיעים ברווחה ואיך? כמה כסף משקיעים בבריאות ואיך?

את ההכרעות האלו אפשר לתאר במספרים גדולים, תקציב המוסד לביטוח לאומי לשנת 2012 עומד על 66.3 מיליארד ש"ח, מתוכם 65 מיליארד ש"ח לתשלום קצבאות. זהו מספר גדול שמסתיר מספרים קטנים, לדוגמא, קיצבת הבטחת הכנסה חודשית לבודד בגילאי 25-55 עומדל על 1883 ₪ בלבד!

עם השנים נוצרה פה מדינה שחלקנו לא מסכימים עם הבחירות המוסריות שלה, וכתוצאה מכך לא מסכימים עם ההתנהלות שלה בפועל.

לשנות את הבחירה

“רבנים למען זכויות אדם" לקחו על עצמם להאיר את החלקים של הציונות שבימינו זוכים להרבה פחות חשיפה, ערכים כמו שיוויון מול המיעוטים בישראל והגנה על החלשים. ערכים אלו בוטאו אפילו על ידי מי שנחשבו סמנים ימניים במסגרת הציונות ובימים אלו אולי היו נחשבים ל"פוסט-ציוניים". עוד פחות מכך טורחים בימינו לעמת את אותם ערכים עם הפרקטיקות המפלות שקיימנו ועודנו מקיימים בישראל. מזה למעלה מעשרים שנים חברי הארגון ועובדיו עמלים כדי לשנות את הבחירות המוסריות הנוכחיות, שלדעתנו עומדות בסתירה למוסר היהודי שלנו. אנחנו פועלים במגוון של תחומים ועם קבוצות שונות – פלסטינים שנמנעת מהם הגישה לאדמות החקלאיות שלהם, עם קבוצות מוחלשות באוכלוסיה החיה בתוך הקו הירוק ואינה מצליחה להתפרנס בכבוד, או שאין לה את היכולת לממן דיור – ומדינת ישראל התנערה מחובתה לספק לה דיור. אנחנו עוסקים גם בחינוך של קבוצות שונות לנושאים של זכויות אדם ויהדות מתוך אמונה שחינוך הוא הדרך להביא לשינוי העמוק בחברה שלנו. פרויקט הדגל שלנו בתחום החינוך הוא מסכת עצמאות. זהו טקסט שבא להחזיר עטרה ליושנה, בהקשר של הציונות ההומניסטית. להראות את החיבור בין הגות ציונית והגות יהודית הומניסטית, בחוברת אחת שמטרתה להוות בסיס לחינוך הדור הבא על בסיס זכויות אדם ויהדות, הבסיס הראוי לציונות לדעתנו.

בשנים שאני פעילה ועובדת ב"רבנים למען זכויות אדם" אני רגילה לראות את הסימנים המדאיגים בחברה הישראלית, מאז הקיץ האחרון יש לנו גם סימנים רבים לתקווה. היציאה של אנשים רבים לרחובות בקיץ האחרון, הדרישה שלהם למדינה שבה צדק חברתי היא חלק מהבסיס המשותף לבית הזה של כולנו – היא הבסיס לתקווה. החורף האחרון שהיה גשום וקר אפשר לנו זמן רגיעה ומחשבה, זמן למידה. עכשיו, הקיץ מתקרב והרחוב הישראלי מתחיל להתעורר יחד עם החום והיובש והתקווה לשינוי משמעותי.

שבת באוהל

בקיץ שעבר במאהלים רבים ברחבי ישראל התנהלו בימי שישי קבלות שבת. חלק מקבלות השבת האלו נוהלו על ידי רבנים שהם חלק מ"רבנים לזכויות אדם", ורואים לעצמם את החובה והזכות להיות חלק מהתנועה החברתית החדשה הזו. עבורי, עצם העובדה שרצו קבלות שבת במאהלים, ושקיבלו שם רבנים מכל הזרמים ללא משוא פנים – זו עובדה מעודדת לעתיד היהדות במדינת ישראל.

אחד הדברים המשמעותיים שקרו כשיצאנו לרחוב הוא שלמדנו להכיר טוב יותר אחד את השני. בכל פעם – בכל פגישה אנחנו לומדים עוד. אנחנו נחשפים לדרכי חשיבה שונות ודומות, ואנשים רבים נחשפים לרעיונות שאינם חלק מהזרם המרכזי השלט במדיה הממוסדת.

הנביא מיכה מלמד אותנו: הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ “ (ו' 8). בשנת העצמאות הקרובה של ישראל אני מאמינה כי תמשיך ותתחזק התנועה שהחלה בשנה שעברה, וככל שהיא תתחזק כך היא תשפיע וביחד כולנו נתקדם למדינה טובה יותר לאזרחיה ולתושביה. התמזל מזלי ואני פעילה בתחום השינוי החברתי  ועובדת ב"רבנים למען זכויות אדם" שנים רבות, והשנה . תחושתי היא שקבוצת המשוגעים שעובדת  לקידום מדינה טובה יותר גדלה באופן משמעותי מאז הקיץ האחרון, יש תשומת לב בציבור הישראלי למסרים שלנו, יש לנו עתיד. עלינו נשאר להמשיך ולעבוד, “לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל. ממנה" (מסכת אבות, ב' טז).

הדרך שלי שונה מזו של הוריי ושל סביי וסבתותיי, אנחנו חולקים על דברים רבים, אבל אני חושבת שאנחנו לא חולקים על החובה המוסרית לגור במדינה ראויה, ועל כך שהמאבק על דמותה של המדינה הזו היא הציונות שלנו.

מי ייתן ותהיה זו שנה של שינוי, פריחה וזכויות אדם לכולם.