"קידושים, השם בו נקראים טקסי האירוסין והנישואין, נובע מהמילה קדושה" | חופה בבית כנסת בוושינגטון, cc: ויקיפדיה
הרב יהושע אנגלמן מתחקה אחר הביאורים למושג קדושה אצל פרשני התורה. דבר התורה שלו לפרשות אחרי מות וקדושים הוא מסע מרתק אחר ההתייחסות דווקא ליחסים האסורים. מה מפחיד בחושניות ובגוף בתוך גלגוליהם בתורה.
קידושים, השם בו נקראים טקסי האירוסין והנישואין, נובע מהמילה קדושה. אנשים לעתים קרובות מגלים שברגע הרומנטי ביותר, שברכת הלל לאלוהים "המקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין", מתחיל במילים: "ברוך אתה ה'… שצווינו על העריות…" כאילו זה דבר מהותי ועיקרי לתפיסת הקדושה.
לשתי פרשות אלו "אחרי מות" ו"קדושים" שלעתים קרובות נקראות יחד, יש נושא משותף. מדובר ברשימה מפורטת של יחסים אסורים שנמצאת בסוף הפרשה הראשונה וגם בסוף פרשת קדושים, אך בסדר אחר; הרשימה הראשונה מפרטת יחסים אסורים והשניה מפרטת את העונשים לאלו שלא מקיימים את האיסורים האלו. נראה שלרוב התרבויות ישנם איסורים וטאבו על יחסים.
סיבות שונות ליחסים אסורים
הרמב"ם המתנגד לחושניות, מסביר שהתורה אוסרת את רוב היחסים הזמינים. הרב הירש גם הוא חושב שזמינות וקרבה של קרובים היא סיבה לאיסור, לטאבו, אך מסביר זאת שדרך של התורה להבטיח שאנשים יתאמצו להרחיב ולמתוח את יכולתם לאהוב, יצרו יחסים חדשים, במקום לסמוך על האהבה המשפחתית הקיימת.
פרשת קדושים פותחת במילים המפורסמות: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא יט, ב'). אפילו אחרי שכל כך הרבה נכתב על הנושא, קשה להגדיר 'קדוש', אך זו, ללא ספק, אחת מהתפיסות שבלעדיה אי אפשר להעלות על הדעת את היהדות. הפרק ממשיך במניית חלק מהמצוות העיקריות: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר… לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם… לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ… לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר… לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ… לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ… לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה." (ויקרא י"ט, ט'-י"ח). כל אלו הינם חוקים למען חברה הגונה צודקת וטובה.
גבולות הכרחיים
רבים שואלים מה משמעות המילים הפותחות "קדושים תהיו" במובנים מעשיים. הרמב"ם איננו מונה את זה בין תרי"ג המצוות, אולי מפני שזה נחשב יותר מה שנקרא 'מצווה כללית', מאשר אחת מתרי"ג המצוות הספציפיות. אך זה יכול להיות מפני שקדושה דורשת יותר מאשר יכול להיות מצווה, אולי אי אפשר לצוות על כך בכלל. רק גבולות הכרחיים יכולים להיווצר. רש"י מצטט הערה מספרה (פרשנות מהמאה השניה לספר ויקרא) ש"כל מקום אתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה" (י"ט, ב'), זה כאילו לומר שגבולות מספיקות כדי להבטיח קדושה.
הרמב"ם כידוע, כותב שזה איננו מספיק, מפני שאדם למלא את כל המצוות ולהישאר "נבל ברשות התורה". "קדושים תהיו" זו הוראה כדי להתקדש (אפילו) עם מה שמותר". מצוות התורה לבד אינן עושות קדוש ולמלא אותן לא מספיק כדי לעשות אותנו קדושים.
בית יעקב אומר לנו שאפילו אם זה קשה ואפילו בלתי אפשרי לאתר במדוייק ולהגדיר 'קדוש', מפני שכל הגדרה תהיה באופן בלתי נמנע לא שלמה, אי אפשר להגדיר קדוש, אך בכל זאת אנחנו מכירים בהשפעתו. כשהוא מעיר על כך ששתי רשימות של אותן יחסים איסורים זה מיותר, הוא אומר שזה הבהיר שיחסים מיניים אלו הם אסורים, הוא מסביר ששתי הרשימות מציינות שתי דרכים לחוות יחסים אלו, כאיסורים או כעונשים. ברשימה הראשונה מסבירים שזה אסור ורומזים שאם לא היינו אוסרים יחסים כאלו, היינו מתמכרים להם.
הרשימה השניה בפרשה הפותחת במילים "קדושים תהיו", מתארת איך אדם קדוש יחווה זאת, כעונש, ובכלל לא רצוי. אדם לא בריא יראה באי אכילת קמח לבן וסוכר הגבלה. אדם בריא לא יתעניין בהם בכלל. ולא יהיה צריך להגביל אותו, מפני שהוא יראה זאת כמרעיל וקטלני. אותו הדבר, העונשים ברשימה השנייה מתארים את החוויה של מי שהוא (כבר) קדוש. אין כאן ביקורת, רק הערה שמי שחושק ביחסים עם קרובים חסר קדושה.
כולנו קדושים בשל מה שאינו קדוש
הקריאה של בית יעקב מתרגמת את הפתיחה כ"קדושים תהיו" ולא כציווי "קדושים תהיו!". זו הצהרה על עובדה ולא ציווי. כולנו, בדרגות שונות, קדושים. לרובנו אין נטיה ליחסים כמו אלו הנמצאים ברשימת היחסים האסורים, דבר המרמז שזה לא עניין של הכל או שום דבר; כולנו קדושים בדרגות שונות, אך אנחנו יודעים זאת רק דרך הדברים שאיננו נמשכים אליהם. אפשר לדעת מי הוא קדוש דרך זה שאיננו נמשכים למה שאסור. שניהם, רש"י והרמב"ן מסכימים שקדושה נודעת גם דרך ההימנעות, ואיך שרומז הרמב"ן, דרך לא לחשוק במה שאסור.
אך, אף אחד איננו יכול לדעת האם איננו חושק במה שאסור או הוא מדכא ומכחיש את החשק, בדיוק כמו שהקדושה עצמה היא לא ידועה. לעולם אדם איננו יכול לדעת האם "קדושים תהיו" זה ציווי או אתם קדושים. בהקשר לשאלה בתלמוד (ברכות, 10, א), "איך ידעה האשה השונמית לומר על אלישע שהוא "איש אלוקים קדוש?" (מלכים ב' ד', ט') הרב ישראל ליפקין מסלנט (ידוע כ"סלנטר", מייסד תנועת האתיקה באמצע המאה ה-19) הסיק שבדרך כלל אין דרך לדעת שמישהו הוא קדוש, זאת משום שקדושה לעולם איננה נראית. אדם איננו יכול לראות שמישהו קדוש ואנחנו צריכים כל הזמן לזכור שאנחנו על הגבול להיות קדושים, אך לעולם איננו מגיעים לכך.
אז מהי קדושה
שני ההסברים שציטטתי למעלה לגבי האיסור על היחסים מצביעים על שתי גישות לקדושה. לפי הרמב"ם היחסים מנועים מפני שהם יותר מדי זמינים. והתורה מנסה להרחיק אותנו מרוב האפשרויות הזמינות של התמכרות לפי אריסטו התחושה (מגע) הזו שמביישת אותנו. לפי הרמב"ם קדושה היא ראשית כל צורה של קליטה אינטלקטואלית והתעמקות וכל סטיה מכך זו סטיה מקדושה. לשים גבול זה ליצור רווח דרך ובתוך מה, כמו שרש"י מלמד, קדושה, ההפך מחושניות או גופניות, ואפשר לחוות אותה כשישנם התנאים הנכונים. הרב הירש מספיר שקדושה איננה 'דבר' שיש לו הגדרה קבועה אלא אדם יכול להתפתח ולגדול ע"י פעולות נכונות, ע"י פיתוח אהבה כלפי הזולת. זה איננו כל כך האינטלקט והמוח כמו לחיות נכון וקיום יחסים טובים ואנושיים.
נראה שתחושת הקדושה רומזת למתח; זה לא מצב של רוע ושלווה – שכנראה זה יותר חוויה של טהרה. לקדושה ישנו אלמנט של מתח כמו שדת עצמה מבטאה זאת (התרגום הוא לכפוף, לקשור, מזכיר לנו את סיפור העקדה). ההסבר של בית יעקב ממתיק זאת: כמו בכל לימוד, הפיתוי של הפרי האסור; מישהו יכול להימשך פחות למה שפעם הלהיב אותו. עבורו, קדושה מערבת הפחתה של מאבק פנימי וככל שמישהו קדוש יותר – הקונפליקט שלו יתמעט או שאותו קונפליקט יעבור לתחום אחר יותר פנימי. אך יכול להיות שאלו שעבורם הקרב הוא תמידי הם אלו שיהיו יותר קדושים. כך התלמוד שופע סיפורים על חז"ל שתאבונם המיני לא פחת מפני "שככל שהאדם גדול יותר גדולה יותר גם תשוקתו" (סוכה 52א).
אדמונד הסרל מתאר את הרגע "העכשווי", תפיסה שמכילה לא יותר עכשיו של העבר הנוכחי ועדיין לא עכשיו של העתיד שמצפים לו. עברנו מעבר יחודי שבו האירועים כבר קרו לעתיד שנעשה יותר ויותר בלתי צפוי. אך, כמו שה"סלנטר" מתאר, שיכול להיות ש'רגעים' אלו, כמו הקדושה, יכולים להיות לא ידועים בזמן הווה. כמו שאנחנו לומדים על עצמנו דרך היכולת להבין דברים אחרי שקרו ודרך הבחינה של דברים, אנחנו מזהים רגעים של קדושה שעליהם ידענו באופן שקט או סוער; מזהים ומכניסים זאת לתוך חיינו, אנחנו יוצרים מרווח עבור ומחזקים את הקדושה, שהיא יותר בלתי מתוארת ובלעדיה חיינו יהיו באמת עקרים.
עכשיו זה קדושה
אי אפשר לתאר קדושה, אך היא שייכת למשפחת המילים המציינות מיוחדות. כאשר אלוהים אומר בהר סיני "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" ( שמות י"ט, ו') הוא אומר שהם יהיו מיוחדים עבורו וכאשר בפסוק הפותח של קדושים, אלוהים אומר: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא י"ט, ב') הוא מבקש מאיתנו להיות, ואומר לנו שאנחנו כמוהו, כך שאנחנו יכולים להיות מיוחדים עבורו.
עכשיו זה הזמן החדש
עכשיו זה הזמן החדש
שכל מה שתעשה קדוש
עכשיו, מדוע לא לשקול
הפסקת אש ברת קיימא עם עצמך ועם אלוהים
עכשיו הזמן להבין
שכל רעיונותיך על נכון ולא נכון
היו רק גלגלי עזר של ילד
שיונחו בצד
כאשר סוף סוף תחיה
ביושר
ועם אהבה
חאפז הוא שליח אלוהי
שעליו האהוב
כתב מסר קדוש
מה יש בתוך הקול המתוק הזה
שמפחיד אותך?
עכשיו הזמן שהעולם ידע
שכל מחשבה ופעולה הם קדושים
עכשיו הזמן
להעריך את הבלתי אפשרי
שאין דבר
מלבד חסד
עכשיו העונה לדעת
שכל דבר שאתה עושה
קדוש
(מתוך המתנה – וריאציה על חאפז מאת דניאל לנסקי).
שבת שלום
הרב יהושע אנגלמן
