מוֹזָאִיקָה של 12 השבטים בישראל, מקיר בית כנסת בירושלים. cc: ויקיפדיה.
בהרהורי פסח, הרב אריק אשרמן מציע לנו להתמודד עם הפחדים שלנו. בצורה כזאת נוכל לעמוד אל מול אלו שיוצרים את הפחדים. באמצעות המבט בפחד, נוכל לחצות את הגשר הצר המפריד בין עבדות וחירות.
בשעה שאנחנו שרים בליל הסדר ובשאר ימי הפסח את ההלל ומדקלמים את השורה "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה", אנחנו פונים לאלוקים בבקשה להשיב את הצדק על כנו. הכללת פסוק זה מתוך תהילים קי"ח;כב', משקפת את תחושותיו של כותב תהילים לגבי הניכור שעשוי להיווצר כאשר אין צדק.
השנה אני עדיין מסתובב ובמוחי אני רואה את תמונת החושן, שענד הכהן הגדול על לבו, ואשר עליו כתבתי בפורים.
על החושן שהכהן הגדול ענד על חזהו לזיכרון, וכוללת 12 אבנים שונות המסמלות את הייחוד של 12 שבטי ישראל. הסמלים הללו מלמדים אותנו שלמען אותו משכן לאומי הקרוי בפינו מדינת ישראל, חלה עלינו מחויבות קדושה לכונן חברה מכלילה ומכבדת את הזולת. אבן הפינה של המשכן הלאומי חייבת להיות מבוססת על עשיית הצדק לכל בני האדם מהם התעלמו, אותם שנדחו, פחדו או שהתנכלו להם.
זכויות שוות לכל
לפני שהכריז על עצמאות ישראל, זו שהתחייבה להעניק זכויות חברתיות ומדיניות לכולם ללא הבדל דת גזע או מין, אמר דוד בן גוריון (בנאום שנשא לפני הקק"ל בשנת 1947) : "במדינה היהודית אנו נהיה האחראים לא ליהודים בלבד…אלא לכל תושבי המדינה. ולכל תושבי המדינה במידה שווה. דאגתנו לא תהיה מוסבת עוד לישובים יהודיים בלבד ולשירותי החינוך והבריאות של הישוב היהודי בלבד-אלא לכל ישוב וישוב. כיהודי וכערבי במידה שווה, ללא כל הפליה והבחנה, ולשירותים של כל התושבים – מבוסס על יסוד של שוויון מלא ומוחלט. נצטרך לדאוג לבריאות ולחינוך, לפיתוח ולכל שער השירותים של הכפר הערבי, במידה לא פחות מאשר לאלה של הכפר היהודי. אם נסדר השקעה לפלח הערבי ולמתיישב היהודי: אם נשביח התנאים הסניטריים-נעשה זאת במידה שווה לכל תושבי הארץ". לכל אחד/ת יש מקום בחזון של בן גוריון.
"פה רך" – לשונו החלקלקה של פרעה
מפרעה אנחנו יכולים ללמוד לפחות חלק ממה שעלול למנוע מאיתנו מלייסד חברה צודקת ומכלילה (אליה אנו שואפים). פרעה, בדומה לדמגוגים ומדכאים רבים אחרים לאורך ההיסטוריה, תגרן שמטעה וזורע פחד. כאשר אנחנו קוראים בספר שמות א'; יג', שהמצרים העבידו את בני ישראל בפרך, אחד הפרושים למילה הנדירה "פרך" הוא שצריך להבין את המילה כ"פה רך". כלומר, שפרעה היה חלקלק בדיבורו. הוא ונוגשיו הערימו על בני ישראל במילים כדי לשכנעם להסכים לעבדות (תלמוד סוטה י"א ב).
עוד טרם דיבר פרעה לבני ישראל, הוא השתמש בכישרון זה שהיה לו כדי לארוג שקרים שהפילו פחד על עמו. הוא שכנע את המצרים להסכים לתוכניתו להעביד את בני ישראל על ידי זה שהזהיר אותם שילדי בני ישראל יהפכו לגיס חמישי: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:" פֶן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ… (שמות, א';ט'-י).
מהו אם כן פחד?
ישנם האומרים שפחד הוא בריא ולפעמים נכון. אך פחד יכול גם לשתק ולעוור מבחינה מוסרית. כאשר למדתי לצלול, המורה שלי אמרה לי שהיא לא תיתן רישיון למישהו שלא נכנס לפאניקה מתחת למים, כיוון שאתה צריך להבין מה פאניקה עושה לך. או, אם לצטט מדבריו היותר זכורים של פרנקלין ד. רוזוולט: "הדבר היחיד שמפניו עלינו לפחד הוא הפחד עצמו". הציטוט המלא מנאום השבעתו של רוזוולט כנשיא הוא: "…כך שראשית כל הרשו לי להכריז על אמונתי הנחושה שהדבר היחיד שאנחנו צריכים לפחד ממנו הוא הפחד עצמו – טרור חסר שם, חסר הגיון ובלתי מוצדק המשתק את המאמצים שצריכים לעשות כדי להפוך נסיגה להתקדמות."
לפחֵד, אך לא להיכנע לפחדים, ולא להשתעבד להם
בישראל יש לנו סיבות טובות לפחד, והפחד לעיתים קרובות הוא אכן מוצדק. אנחנו באמת עומדים אל מול עוינות מצד הקהילייה הבינלאומית ומצדם של רבים משכנינו. אם אלה היו יכולים, הרי שמזמן היו משליכים אותנו לים. כמישהו שמתנגד לשימוש בכוח אלא אם כן הוא הכרחי, ומקווה שהקהילייה הבינלאומית תמצא פתרון של שלום למשבר האיראני, הרי שאינני יכול להסכים עם אלו האומרים שאין לנו מה לדאוג מגִרְעוּן איראן, או אפילו אלו המשווים את הלגיטימיות לגרעון איראן בהשוואה לזו של ישראל. אפילו אם פחד מסוים איננו במקומו, הרי שאין זה מועיל להפחית או להתייחס בביטול אל הפחדים שלהם. אם ברצוננו להפיג את הפחדים הללו, הרי שבראש ובראשונה עלינו להבין שהם לעיתים קרובות אמיתיים ומפחידים עבור אלו שהתנסו בהם. מכל מקום, איננו יכולים להיות עבדים לפחד. והוא אינו יכול להרתיע אותנו מלעשות את הצודק והמוסרי (דבר שלעיתים קרובות באינטרס שלנו (אשנה טיפה את האמירה המפורסמת של רבי נחמן מברסלב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל". צריך שיהיה לנו פחד בריא מפני הסכנות של הגשר, אך לפחד שלנו אסור לערפל את חושינו או את מצפוננו ואל לו למנוע מבעדנו מלעבור עליו. המדרש מלמד אותנו שכדי לעבור בים, בני ישראל היו צריכים להתגבר על פחדיהם ולצלול למים, ורק אחרי שעשו כן, אלוקים קרע את הים.
גם אם בפסח הזה, נצליח להשתחרר מהפחד, זה לא יפתור את כל אתגרים העומדים בפנינו, אך שחרור זה ייתן יקדם אותנו. פעם ביתי נעלה עצמה בחדר ומרוב בהלה לא הייתה מסוגלת לשמוע מבעד לדלת את הוראותיי לגבי איך לפתוח אותה. רק כאשר היא התגברה על הבהלה בה הייתה נתונה, היא הייתה מסוגלת להקשיב ולנקוט באמצעים הפשוטים כדי לפתוח את הדלת. דיברנו על המורה לצלילה ואיך פאניקה משתקת. עד היום היא זוכרת את המקרה כאשר היא צריכה להתגבר על פחד או בהלה, המשפיעים על המצב בו היא נתונה.
השימוש בפחד
כמו בתקופתו של פרעה, גם היום ספקי, יצרני ונוגשי הפחד משתמשים בו כדי שנאמין בדברים שהם פשוט לא אמיתיים או מוגזמים. אם נחשוב בבהירות, הרי שיש להם פתרונות טובים ומוסריים יותר. אני זוכר שבתקופת מלחמת לבנון הראשונה ספרו לי שהערבים אזרחי ישראל יהפכו עכשיו להיות גיס חמישי, ומפי הערבים אזרחי ישראל שמעתי שעכשיו יתחולל בכפרם טבח כפי שהתרחש בסברה ושתילה. שמעתי לאחרונה את עמנואל טרכטנברג, שמונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו למצוא פתרונות לדרישות של מחאת הקיץ, אומר שהוא הציע כמה הצעות לעזור למעמד הביניים שמרגיש מאוים על ידי המעמד הנמוך.
מספרים לנו שהבדואים משתלטים על הנגב, שהדאגה לאזרחי ישראל תהרוס את הכלכלה שלנו, ושהצפה של פליטים ומבקשי מקלט ועובדים זרים תהרוס את האופי היהודי שלה. מספרים לנו שכל העולם נגדנו, ואפילו הביקורת הכי אוהבת מוכיחה זאת… אם לא הייתי קורא את המחקר העדכני של הכנסת, האם היית יודע שכסף שהיה מיועד לדיור ציבורי הועבר כדי לסלול כבישים בשטחים הכבושים, צימרים בגליל ובנגב? מי היה מאמין שנוכל לענות על צרכים סוציאליים מבלי להגדיל את החוב הלאומי? האם אי אפשר היה פשוט לשנות את סדר העדיפויות של התקציב? מי היה יודע שהבדואים דורשים רק 5.4% מהנגב למרות שהם יותר מ-30% מהאוכלוסייה באיזור?
הפחד שאנחנו זורעים מגשים את עצמו
הניסיון כביכול של פרעה להציל את מצרים הביא עליה הרס. לעיתים קרובות הפחד שאנחנו זורעים מייצר נבואה שמגשימה את עצמה. במקום להגן על עצמנו, עצם הפרת זכויות אדם מיצרת את הסכנה שאותה אנחנו רוצים למנוע. הצבא הפסיק את העונש של הריסות בתים של טרוריסטים מפני שהם הבינו שהריסות אלו שכביכול מרתיעים טרור למעשה יצרו טרור. "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין" (פרקי אבות ה, ח)
הריסות בתים ותכנון תוכניות מתאר עבור פלסטינים
בנושא הריסות בתים, אנחנו לאחרונה מתכוננים לקרב שאני מחכה לא מזה זמן. "רגבים" היא עמותה ימנית ששליחותה היא ל"הגן על אדמות ישראל ורכוש לאומי למען עתיד העם היהודי". "רגבים" מציגה עצמה בפני בית המשפט כארגון ניטראלי של "ניהול תקין". היא הצליחה במיוחד כשטענה שהמתנחלים מופלים לרעה בנושא הריסות בתים, וזאת כדי לדרוש שהמדינה תהרוס בתים של פלסטינים. שוב, הפה הרך של פרעה סוחר בפחד.
עד עכשיו ישבנו בצד מתוסכלים כיוון שלא היה לנו מעמד בבית משפט לגבי מקרים שהובאו על ידי "רגבים", גם כשהם דרשו הריסה של בית ספר שנבנה מגלגלים ובוץ שעזרנו לבנות עבור בני השבט הבדואי הג'הלין בחאן אל אחמר. כאשר "רגבים" מביאה את הסטטיסטיקה המטעה שלה, הממשלה פשוט מגיבה על ידי כך שהיא אומרת שהם יהרסו לפי לוח הזמנים שלהם. הם אינם יוצאים נגד נקודת ההנחה השקרית. "רגבים" יוצאת עכשיו למאבק נגד הכפר סוסיא ואנחנו מיצגים אותם. אני מצפה ומתפלל שכאשר זה יגמר "רגבים" לעולם לא תוכל יותר להשתמש בטעוני "הפה הרך" שלה. זה לא יהיה קל. אנחנו מצפים להוצאות של כ-50,000$ הדרושים כדי לתכנן לסוסיא תוכנית מתאר חלופית. אנחנו גם מחכים לקיץ הקרוב כדי לשמוע את תוצאות הבג"ץ שהגשנו בדרישה שהתכנון בשטחים פלסטינים באזור C יוחזר לידי הפלסטינים. סוסיא ובתים פלסטינים רבים אחרים נמצאים על כף המאזניים.
ללמוד להכיר את פחדינו
הפה הרך של פרעה מחכה לנו מעבר לכל פינה ולא רק בישראל. אם נלמד להכיר בפחדינו אבל להיכנע לנוגשי הפחד, יהיה פחות אפשרי לשכנע אותנו במילות שקר. אנחנו גם פחות נחלל את עצמנו ואת צלם אלוקים בביצוע הפרות של זכויות אדם. בישראל תהיה לנו יותר יכולת לבנות את החברה שחלמנו עליה בהכרזת העצמאות.
מי ייתן ועל הגשר הצר נלמד מפחדינו מה שאנחנו חייבים ללמוד, אך באמונה ובצדק נחצה את המיצרים (כמו מיצרי טיראן) המפרידים בין עבדות לבין חירות.
חג חירות שמח
אריק
הדברים התפרסמו באתר המחאה הראשי
פינגבאק: הרהורי פסח • מחאת הדיור