הפעילות של נאמני הדיור הציבורי בבית שאן צוברת תאוצה ›

"הנהלת עמידר משנה לטובה את יחסה למשפחות בכל פעם שאנו מתערבים בטיפול." | בתמונה: הרב קובי וייס

הרשויות דורשות מממתיני הדיור הציבורי שיעברו לפריפריה ולא ידרשו דירות באזורים מבוקשים. הרב קובי וייס מראה כיצד ולרי שעברה מירושלים לבית שאן נתקלת בקשיים לא פשוטים במעבר שכזה בנוסף, הרב וייס מרחיב גם על פעילות של נאמני הדיור בבית שאן ומצביע על הצרכים המרובים בדיור ציבורי.

השמועה על פעילות רבנים למען זכויות אדם עוברת בעיר מפה לאוזן. אנו מקבלים פניות מדיירים ששמעו על פעילותינו מדיירים אחרים שהענקנו להם עזרה. בכל שבוע אנו נתקלים בשניים עד שלושה מקרים חדשים בממוצע (בזמן הביקורים הקבועים שאנו עורכים הן במשרדי עמידר והן בביקורי הבית שלנו).

בשלב זה אנו בקשר עם 15 משפחות במגוון בעיות. דירות בהם לא מתבצעת תחזוקה כראוי, חובות לא ברורים לעמידר, תיקים שנופלים בין רשויות ובדיקת זכאויות שונות. זאת בנוסף למשפחות שמחזיקות בבעיות מורכבות ולהן אנו מצמידים ליווי אישי. אנו מרגישים כי ניתן בקלות למצוא עוד משפחות הזקוקות לסיוע, אלא שבשלב זה אין באפשרותינו לתת שירות למספר גדול יותר של משפחות.

הנהלת עמידר משנה לטובה את יחסה למשפחות בכל פעם שאנו מתערבים בטיפול. נזכיר כי לדייר מ.ב. עליו דיווחנו כי דירתו נמצאית בשפל המדרגה ממש, התבצע שיפוץ מקיף – אומנם עוד רחוק מלהשביע רצון אבל כבר מתחילים לראות דירה שניתן לגור בה.

סיפורה של ולרי שקיבלה דירה

נסיים בסיפורה של ולרי. ולרי הגיע לעיר אחרי שפונתה ממאהל אין ברירה בירושלים. ולרי הסכימה לקבל דירה בבית שאן לאחר התערבות ח"כ אורלי לוי. פגשנו אותה מלווה בפעילי המעברה בעיר ובהתערבותינו נפתרו כל הבעיות האדמנסטרטיביות.

כיום ולרי מחכה לסיום השיפוץ בדירה שהובטחה לה, גם שם ישנם בעיות ואנו מקווים שיפתרו. אלא שבינתיים ולרי חווה בעיות ממסדיות רבות אחרות. האחרונה שבהם הינה קשיים בהתאקלמות הילדים במוסדות החינוך בעיר. מערכת החינוך המקומית מתעקשה שילדה של ולרי ילמד בבית הספר הדתי בעיר כי רק שם יש לו כיתה מתאימה. כל טענותיה על כך שהיא חילונית לא מועילות. יתרה מזו היא נדרשת לממן מכיסה אבחונים לילד באלפי שקלים. גם מחלקת הרווחה לא מוכנה לממן רק מחצית.

אני מרחיב על כך משתי סיבות: ראשית זו דוגמא מצוינת איך הממסד דוחף למטה אנשים נורמטיבים שרוצים לפתוח דף חדש. ולרי, ורבים אחרים, עברו לעיר רחוקה על מנת לבנות מחדש את ביתם לאחר שבילו חודשים ברחוב, אף נתקלים בחומה בירוקרטית. הם מסתבכים בזרועות שירותי הרווחה והפכים לחלק מהקטגוריה של "מִסְכֵּנוּת". והשנייה קשורה לכתבה בערוץ 2 על משפחת XXX, משפחת XXX בעלת 14 נפשות גרה בירושלים בדירה מוזנחת בת 3 חדרים. המשפחה מלווה על ידי שומרי משפט. הפתרון שהוצע לה על ידי פרזות היה לעבור לקרית ארבע שם תוכל לקבל דירה מרווחת. אך גם מבלי להדרש לסוגייה של יישוב שטח על חשבון אוכלוסייה כבושה, העברה של משפחה ברוכת ילדים למקום המרוחק ממעגלי התמיכה שלה (הקהילה והמשפחה המורחבת), הוא צעד בלתי הגיוני. משפ' כזו תלויה בקהילה ובמרחב המוכר והתומך.

למרות כל זאת, במקרה של ולרי מדובר באישה שלקחה יוזמה, וסיכון, ועברה לפריפריה וראו בכמה בעיות היא נתקלת. איך מעזה המדינה לדרוש ממשפחה בעלת 14 נפשות להתנתק מכל מעגלי התמיכה ומערכות חינוך ולעבור למקום אחר – אם משפחה בעלת 3 נפשות שלקחה יוזמה קורסת למול אטימות הממסד?!