בפריפריה נערים עם מוגבלויות לא זוכים לאותם שירותים חברתיים כבמרכז. | כיכר בכרמיאל cc: flicker by Yoni Lerner
עאישה סידאווי מביאה שני מקרים של הזנחת נערים עם מוגבלויות המדגישים את ההבדל בין מרכז לפריפריה, בין עיריות חזקות לבין עיריות חלשות
כ. פנתה אלינו לפני כמה חודשים, והביאה בפנינו סיפור על בתה, א' שיש לה פיגור שיכלי והיא מעל 21. א' אינה יכולה להישאר ללא השגחה, ובגילה היא אמורה לקבל (על פי חוק) מהמדינה מסגרת שיקומית שבה תשהה בימים א' עד ה' בשעות העבודה. המדינה משלמת עבור המסגרת והמועצה המקומית אמורה לשלם על הנסיעות למסגרת השיקומית. לבת של כ.' לא הייתה מסגרת ללכת אליה כי המועצה לא מימנה את הנסיעות שלה למעש בכפר קרע. למרות המחויבות החוקית המועצה לא מימנה את ההסעות מחוסר תקציבים ובגלל מצבה הכלכלי הירוד של המועצה.
כאשר אין לא'. מסגרת יש הכרח שמשהו מבני המשפחה יהיה איתה בכל שעות היממה. מאז סיימה את בית הספר (בגיל 21, כפי שמוגדר בחינוך מיוחד) לא זכתה א' למסגרת שבועית מלאה. יש מסגרת כזו באום אל פאחם, אבל המועצה המקומית לא שילמה את הנסיעות לכל ימות השבוע, אלא רק ליומיים בשבוע. שאר הימים נשארה א' בבית, ואמה נאלצה להשאר איתה ביחד ולהשגיח עליה. המשמעות היא שכ'. אינה יכולה בכלל לחשוב על לצאת ולהתפרנס ועל המשפחה להתפרנס מקצבת הבטחת הכנסה. מעבר לכך, א' תיארה בעצמה עד כמה קשה לה להשאר ימים שלמים בבית ללא תעסוקה, והדבר אף מחריף את מצבה, ומשפיע לרעה על המשפחה כולה.
לאחר שכ' פנתה אלינו אלינו פנינו לאקי"ם על מנת לברר את הזכויות שלה. בהתייעצות עם עו"ד של אקי"ם הבנו שחוקית המועצה חייבת לממן את הנסיעות שלה דרך שרותי הרווחה, סייענו לכ' לכתוב מכתב למנהלת שרות הרווחה, אך היא לא קיבלה מענה מספק ובכתב כמו שביקשה. ואז, כ' פנתה בסיוענו לראש המועצה מקומית והמפקחת על מעש במשרד הרווחה. העניין היום בטיפול רציני בהמועצה המקומית על פי מכתב שנשלח לכ' כתשובה, והובטח שזה יטופל תוך כמה ימים.
כתיבת המכתב וההתנהלות של מרכז הזכויות מול הקשיים נתן לכ' את הכוחות הדרושים ללכת למועצה לאחר שלא קיבלה מענה ולדרוש בקול ברור ובביטחון עצמי את הזכות שלה לדבר על האחראי על העניין במועצה. היא אמרה לפקידים במועצה: "זכותי לפגוש אותי וזכותי שהבעיה של בתי תפטר עכשיו ". לאחר שהתעקשה, היא אכן פגשה את האדם האחראי במועצה, הוא והבטיח לה שהבעיה תפטר תוך כמה ימים ושהמכרז להסעות כבר בשלבי סיום. שמחתי לשמוע את זה ממנה, והיא הוסיפה ואמרה שהיא לא תתחנן שוב למה שמגיע לה היא תדרוש אותו בכל הכח ושלא יחשבו שהיא חלשה ומתחננת למשהו שלא מגיע לה.
חלק מהקשיים של כ' הוא המגורים בפריפריה והעובדה כי השירותים אינם נגישים באופן שהם נגישים למתגוררים בערים גדולות. הדבר מגביר את התלות בעיריות, ובמיוחד של בעלי הכנסות נמוכות.
למשפחה אחרת שמטופלת במרכז יש בן בן 9 עם בעיות שמיעה, הם גרים בחדרה והוא נוסע לטיפולים בעמותת "שמע" בחיפה. הנסיעה לחיפה עולה כסף רב ועיריית חדרה ממנת נסיעה רק פעם אחת בשבוע. אם ד' היה גר בחיפה הוא היה מקבל שני טיפולים בשבוע.
שני מקרים האלו מדגישים את ההבדל בין מרכז לפריפריה, בין עיריות חזקות לבין עיריות חלשות כלכלית עד וכמה מיקום גאוגרפי יכול להיות משמעותי ביכולת של משפחה להתמודד עם בעיות וקשיים שונים.
כ. פנתה אלינו לפני כמה חודשים, והביאה בפנינו סיפור על בתה, א' שיש לה פיגור שיכלי והיא מעל 21. א' אינה יכולה להישאר ללא השגחה, ובגילה היא אמורה לקבל (על פי חוק) מהמדינה מסגרת שיקומית שבה תשהה בימים א' עד ה' בשעות העבודה. המדינה משלמת עבור המסגרת והמועצה המקומית אמורה לשלם על הנסיעות למסגרת השיקומית. לבת של כ.' לא הייתה מסגרת ללכת אליה כי המועצה לא מימנה את הנסיעות שלה למעש בכפר קרע. למרות המחויבות החוקית המועצה לא מימנה את ההסעות מחוסר תקציבים ובגלל מצבה הכלכלי הירוד של המועצה.
כאשר אין לא'. מסגרת יש הכרח שמשהו מבני המשפחה יהיה איתה בכל שעות היממה. מאז סיימה את בית הספר (בגיל 21, כפי שמוגדר בחינוך מיוחד) לא זכתה א' למסגרת שבועית מלאה. יש מסגרת כזו באום אל פאחם, אבל המועצה המקומית לא שילמה את הנסיעות לכל ימות השבוע, אלא רק ליומיים בשבוע. שאר הימים נשארה א' בבית, ואמה נאלצה להשאר איתה ביחד ולהשגיח עליה. המשמעות היא שכ'. אינה יכולה בכלל לחשוב על לצאת ולהתפרנס ועל המשפחה להתפרנס מקצבת הבטחת הכנסה. מעבר לכך, א' תיארה בעצמה עד כמה קשה לה להשאר ימים שלמים בבית ללא תעסוקה, והדבר אף מחריף את מצבה, ומשפיע לרעה על המשפחה כולה.
לאחר שכ' פנתה אלינו אלינו פנינו לאקי"ם על מנת לברר את הזכויות שלה. בהתייעצות עם עו"ד של אקי"ם הבנו שחוקית המועצה חייבת לממן את הנסיעות שלה דרך שרותי הרווחה, סייענו לכ' לכתוב מכתב למנהלת שרות הרווחה, אך היא לא קיבלה מענה מספק ובכתב כמו שביקשה. ואז, כ' פנתה בסיוענו לראש המועצה מקומית והמפקחת על מעש במשרד הרווחה. העניין היום בטיפול רציני בהמועצה המקומית על פי מכתב שנשלח לכ' כתשובה, והובטח שזה יטופל תוך כמה ימים.
עומדים מול הרשויות, משיגים תגובה
כתיבת המכתב וההתנהלות של מרכז הזכויות מול הקשיים נתן לכ' את הכוחות הדרושים ללכת למועצה לאחר שלא קיבלה מענה ולדרוש בקול ברור ובביטחון עצמי את הזכות שלה לדבר על האחראי על העניין במועצה. היא אמרה לפקידים במועצה: "זכותי לפגוש אותי וזכותי שהבעיה של בתי תפטר עכשיו ". לאחר שהתעקשה, היא אכן פגשה את האדם האחראי במועצה, הוא והבטיח לה שהבעיה תפטר תוך כמה ימים ושהמכרז להסעות כבר בשלבי סיום. שמחתי לשמוע את זה ממנה, והיא הוסיפה ואמרה שהיא לא תתחנן שוב למה שמגיע לה היא תדרוש אותו בכל הכח ושלא יחשבו שהיא חלשה ומתחננת למשהו שלא מגיע לה.
חלק מהקשיים של כ' הוא המגורים בפריפריה והעובדה כי השירותים אינם נגישים באופן שהם נגישים למתגוררים בערים גדולות. הדבר מגביר את התלות בעיריות, ובמיוחד של בעלי הכנסות נמוכות.
למשפחה אחרת שמטופלת במרכז יש בן בן 9 עם בעיות שמיעה, הם גרים בחדרה והוא נוסע לטיפולים בעמותת "שמע" בחיפה. הנסיעה לחיפה עולה כסף רב ועיריית חדרה ממנת נסיעה רק פעם אחת בשבוע. אם ד' היה גר בחיפה הוא היה מקבל שני טיפולים בשבוע.
שני מקרים האלו מדגישים את ההבדל בין מרכז לפריפריה, בין עיריות חזקות לבין עיריות חלשות כלכלית עד וכמה מיקום גאוגרפי יכול להיות משמעותי ביכולת של משפחה להתמודד עם בעיות וקשיים שונים.
מקומם