"בני ישראל מגיבים בהתלהבות ומביאים תרומות בנדיבות רבה למשכן" משכן. cc: ויקיפדיה.
הרב עידית לב בדבר תורה לפרשות "ויקהל- פקודי" שעוסקות בבנית המשכן. הרב לב מוצאת קשר בין התרומה של בני ישראל למשכן, לבין תשלום מיסים למדינה. היא שואלת כיצד איבדנו את החדווה במתן מיסים? ומה הקשר החברתי לאמון שאנו רוכשים למדינת ישראל בתקופה זאת?
בתחילת פרשת ויקהל משה פונה לבני ישראל ומזכיר להם את הנדבה שביקש הקב"ה למשכן: “זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר; קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת; וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים; וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים; וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים; וְאַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן; וְכָל-חֲכַם-לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.” (שמות, לה ד- י).
אלוהים משאיר בידי בני ישראל את ההחלטה לבחור מה מתוך רכושם, יכולתם ועמל כפיהם הם יתנו למשכן. אין הגדרה של חובה, כמו במתן צדקה שבה השאיפה היהודית היא לתרומה של מעשר. בני ישראל מגיבים בהתלהבות ומביאים בנדיבות רבה למשכן עד שבעלי המלאכה פונים אל משה בתחינה ואומרים: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ;” (שמות, לו', ה') ומשה פונה אל העם ומורה לו לחדול.
התרגשות בלתת
ד"ר אלן פרנקל שואלת בספרה "מדרש מרים": מתי הייתה הפעם האחרונה שהתרגשנו כל כך לתת כך?
המקבילה המודרנית שאני יכולה לחשוב עליה לבנית המשכן היא תשלום מיסים, מי מאיתנו שהוא שכיר ולא יכול להמנע מתשלום המיסים, ובנוסף הדרכים הרבות שאנשים שונים (ובעיקר בעלי אמצעים) משקיעים על שלא לשלם את המיסים שהם צריכים, אני תוהה לאן נעלמה חדוות הנתינה הזו?
יכול להיות שאפשר להסביר זאת בכך שתשלום המיסים הוא חובה ונכפה עלינו, ואילו הנתינה למשכן הייתה על פי רצונו של אדם.
אך אני חושבת שהחדווה נבעה ממקום אחר, וכך גם אובדנה. בני ישראל נותנים בשמחה למשכן מכיוון שהם מאמינים שהקב"ה יגן עליהם, ישמור עליהם, ילווה אותם וכי המשכן הזה, לו הם תורמים בשמחה כה גדולה – יהיה להם לבית. אנחנו אבדנו את אמוננו במדינה, איבדנו את האֵמוּן כי היא תגן ותשמור עלינו. כי בשעת צרה, בשעת מחלה היא תאפשר לנו לקבל את הטיפול לו אנו הזקוקים, וכי גם בזמן של בריאות היא תספק לנו את מגוון השירותים אותם אנחנו צריכים על מנת לחיות חיים טובים וראויים.
מי ייתן ונגיע לימים בהם ניתן בשמחה ובנדיבות, ונזכה לאותה תחושת בית חם שלה זכו בני ישראל שבנו את המשכן.
"יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ" (תהילים קכב, ז')
הרב עדית לב
אדר, תשע"ב
