פורים זה שמחה? ›

ג'יימס אנסור, מסכות במגוון הבעות

דודו פלמה, מנהל מכינת גליל עליון, מציג בפנינו עמדה מוסרית מאתגרת הנוגעת למגילת אסתר. בכוונתנו להיענות לאתגר בקרוב. רשימה שלישית לשאלת "מה אנו לומדים מההרג ההמוני במגילת אסתר". כשקורעים את המסכה מעל ריקודי הליצנים והמולת הרעשנים, מתגלה שצהלות השמחה מחביאות מאחריהן אימה גדולה. האם פורים שימש השראה לברוך גולדשטיין?

בעלטת  /  אמיר גלבוע

אִם יַרְאוּנִי אֶבֶן  וְאֹמַר אֶבֶן יֹאמְרוּ אֶבֶן.

אִם יַרְאוּנִי עֵץ וְאֹמַר עֵץ יֹאמְרוּ עֵץ.

אַךְ אִם יַרְאוּנִי דָּם וְאֹמַר דָּם יֹאמְרוּ צֶבַע.

אִ ם  יַ רְ א וּ נִ י  דָּ ם  וְ אֹ מַ ר  דָּ ם  יֹ א מְ ר וּ  צֶ בַ ע.

פורים זה שמחה?

[הפוסט פורסם לראשונה ב"במחשבה שנייה" והוא חלק מרב-שיח על סוגיית ההרג ההמוני במגילת אסתר ].

פורים הוא חג של שמחה. כך לפחות מורה לנו התודעה ההיסטורית תרבותית. רעשנים, מסכות, שירים וריקודים, הבה נרעישה רש רש רש… תהלוכות של ילדים בתחפושות של שוטרים וגנבים, וגם מרדכי, אסתר והמן ואוזניו הטעימות. אנשים אף מגדילים לעשות ומפליגים במצוות החג ומרבים בשתייה ובהתהוללות עד דלא ידע, (אבא שלי היה נוהג לומר שבפורים כל היהודים מתחפשים לגויים, ואילו ביום כיפורים כל הגויים מתחפשים ליהודים). אלא שכמו גם בתרבויות אחרות, אם קורעים את המסכה מעל ריקודי הליצנים והמולת הרעשנים, מתגלה שצהלות השמחה מחביאות מאחריהן אימה גדולה. כאילו נגזר שיתגשם מה שאימא שלי הייתה אומרת תמיד בחרדה גדולה: "חכה ותיראה, זה עוד יסתיים בדמעות"…

ובביזה לא שלחו את ידם

וכמו באגדות זה התחיל במשתה ובשמחה אבל ככה זה נגמר: א וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת:  בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.  ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים.  ג וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים, אֶת הַיְּהוּדִים:  כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם.  ד כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת:  כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי, הוֹלֵךְ וְגָדוֹל. ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם. ו וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת,  אִישׁ וְאֵת  עֲשֶׂרֶת  בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא, צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ; וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ, אֶת יָדָם. (מגילת אסתר פרק ט)

ראו כמה הרבה לא השתנה מאז ועד היום, כבר אז בימי אחשוורוש שמרו על טוהר הנשק. טבחו כמה עשרות אלפי גויים בצהלה גדולה אבל, מוסיפה המגילה בצדקנות נרגשת, "ובביזה לא שלחו את ידם". "תיראו כמה שאנחנו מוסריים" חותמת המגילה בהתמוגגות את הטבח, ובכלל מהו טבח קטן ולא נחשב לעומת העובדה הנפלאה שבביזה לא שלחנו את ידנו (אחחח כמה שהשופוני הצדקני הזה כל כך עולה לי בבריאות).

ג'יימס אנסור, דיוקן עצמי עם מסכות

הטבח הקדוש

איכשהו נדמה שפורים ירד מקדמת דנא אל העולם כשהוא כורך בקרביו צהלות של שמחה הנמהלות באנקת נשחטים. שמחה ופחד הם רגשות מנוגדים. הפוטנציאל הטמון בשילוב ההרסני שבין השניים בפורים מחייב אותנו להתאזן איכשהו אחרת יהיה רע:  ובפורים תשנ"ד 25 בפברואר 1994, בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע ברוך גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן. ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, בהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת  כ- 800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 מהם. ובביזה לא שלח ידו. לאחר שחדל מלירות, אם משום שאזלה התחמושת שהייתה ברשותו או עקב מעצור בנשקו, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגו אותו באמצעות מטף כיבוי.

שעות ספורות לאחר הטבח, הופיע חבר הכנסת חנן פורת במועצת קריית ארבע ובירך את הנוכחים בברכת "פורים שמח" לבבית, אל מול המצלמות. הוא אף הזכיר להם ש"חובה לשמוח בפורים". פורת, ממקימי ההתיישבות ביש"ע, שימש באותה תקופה כחבר כנסת מטעם המפד"ל. הצהלוּלִים של חנן פורת נוכח מצלמות הטלויזיה קבל עם ועולם התפענחו כקריאות חדווה והתפעלות מן הטבח שהתרחש לא מזמן במקום הקדוש. האם נגזר עלינו להמשיך ולקבל כך את גזירת הצהלה המצטרפת לטבח כאילו הם טקס התקבלות העובר כציווי היסטורי וגזירת גורל מדור דור, עד שהוא מתגשם בימינו אנו כמו קללה עתיקה?

ג'יימס אנסור, דיוקן עצמי עם מסכות

כמה זה עד לא ידע?

בגמרא מופיע סיפור המתחיל במשתה פורים צוהל ומסתיים בשחיטה טוטאלית. וכל זה במסגרת ניסיון של אנשים חכמים לצאת ולבדוק כמה רחוק אפשר ללכת במצוות "עד דלא ידע":

אֲמַר רָבָא: מִיחַיֵּיב אִינִישׁ לִבְסוּמֵי  בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יָדָע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְכַי. רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבָדוּ סְעוּדַּת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אִיבַּסּוּם; קָם רַבָּה, שְׁחַטֵיה לְרַבִּי זֵירָא; לְמָחָר בְּעֵי רַחֲמֵי וְאַחֲיֵיה! לְשָׁנָה אֲמַר לֵיה: נֵיתֵי מָר וְנַעֲבֵיד סְעוּדַּת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי! אָמַר לֵיה: לָא בְּכָל שָׁעֲתָא וְשָׁעֲתָא מִתְרַחֵישׁ נִיסָא. (מגילה דף ז עמוד ב)

אמר רבא: חיב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. כלומר שיהא שיכור ביותר. וכן מסופר: רבה ורבי זירא עשו סעודת פורים ביחד. השתכרו. קם רבה ושחט את ר’ זירא. למחרת כשהתפקח וראה מה עשה ביקש עליו רחמים (התפלל עליו) והחייהו.  לאחר שנה אמר לו לר’ זירא: יבוא אדוני ונעשה סעודת פורים ביחד. אמר לו (ר’ זירא) לא בכל שעה ושעה מתרחש נס ואינני רוצה לעבור שוב אותה חוויה אצלך. (תרגום שטיינזלץ)

חכמינו ז"ל, מעבירים מסר בהיר ביותר באשר לשאלה כמה זה עד דלא ידע?- עד שאתה מאבד את הראש, כמובן! כי לא בכל שעה ושעה מתרחש נס. "היי אתם שם, הישארו מאוזנים בין האוזניים ואל תאבדו את הראש" הם שבים וקוראים אלינו  מעבר לתהום הזמן שנפערה בינינו לבינם. אבל אנחנו אוטמים אוזנינו לדברי חז"ל כאילו הם שירתן המסוכנת של הסירנות וממשיכים להשתולל בהתלהבות ובחדווה ופורצים אגב כך את כל הגבולות עד שאנחנו הולכים ומאבדים את הראש כמו רבי זירא.

לנו כבר אין את חז"ל, לנו יש את הרב יצחק שפירא ואת הרב מלמד ואת הרב דב ליאור, והם משננים לנו את "תורת המלך" משנתם האיומה. ולכן, אחרי שנאבד את הראש נמשיך ונאבד גם את כל השאר.

ללמוד מפרופסור ליבוביץ’

ומספרים על הנביא פרופסור ישעיהו ליבוביץ’ שסלד מאוד מצהלות השמחה בפורים, שהתפרשו לו כצהלות שמחה על הטבח בשושן. ומנהג היה בידו לשהות בירושלים בי"ד באדר יום בו מציינים את פורים בכל המקומות, ולא היה חוגג משום שבירושלים חוגגים את פורים ב"שושן פורים", כלומר רק למחרת היום (כי היא עיר מוקפת חומה). ולמחרת בט"ו באדר "שושן פורים" היה מקפיד ליסוע לתל אביב כדי שלא יצטרך לחגוג את "שושן פורים" בירושלים, ובתל אביב כבר חגגו את הפורים אתמול…

פורים שמח ומאוזן לכולכם, ותשמרו על הראש.

מערת המכפלה, אולם יצחק שבו התרחש הטבח

המאמר התפרסמה לראשונה במחשבה שנייה