"אם אתה איש צעיר ומבוסס, בן לאשה בעלת נחלה במושב יוקרה בשרון, תוכל לקבל חלקת קרקע ציבורית ששוויה מיליוני שקלים" | cc: ויקיפדיה
ישראל מעניקה לשתי קבוצות בחברה קניין ציבורי לצורכי דיור – לתכליות חברתיות ראויות: למגזר החקלאי היא מקצה אדמות מינהל ציבוריות במחירים נמוכים לעידוד החקלאות; ולמעטים מהשכבות המוחלשות היא מעניקה דיור ציבורי מטעמים של העצמה חברתית. ואולם כשבוחנים את זכויות הדור הממשיך בשתי הקבוצות, מתגלה תמונה תמוהה של קריטריונים שונים לזכאות.
מטרת ההשוואה אינה מכוונת לבטל זכויות של מגזר שלם, אלא לומר כי אם עוגת התקציב מוגבלת, לכל הפחות יש לחלק אותה בהגינות, לפי קריטריונים אוניברסליים ושקופים לכל המגזרים, במיוחד כשזה נוגע לזכות הבסיסית לדיור. ודאי שבשני המגזרים יש בקרב הדור הממשיך אנשים נזקקים וראויים לסיוע, אבל יש מקרים שבהם האבסורד ברור וממחיש את הבעיה.
אם אתה איש צעיר ומבוסס, בן לאשה בעלת נחלה במושב יוקרה בשרון, תוכל לקבל חלקת קרקע ציבורית ששוויה מיליוני שקלים. אם, כמו במקרה של רחל לוי מיבנה, את בת לאשה שגרה בדירת שיכון מתפוררת בדיור הציבורי, יזרקו לרחוב אותך ואת בתך (דור שלישי לדיור ציבורי). כך מצאה עצמה לוי מפונה מהדירה שבה גדלה, אף שאין ביכולתה לשכור דירה חלופית. כמוה יש מקרים נוספים.
מצד אחר, ברור שבשני המגזרים זכויות הדור הממשיך לא צריכות להיות אוטומטיות. נכסי הציבור ניתנים בחינם או בהנחה לתכליות חברתיות מוגדרות וחשובות. במקרים של מצוקה כלכלית, ראוי לשקול בחיוב את עיגון זכויות הדור הממשיך לפי קריטריונים שוויוניים לדיירי הדיור הציבורי, כמו למגזר החקלאי. ידוע שעוני נוטה לעבור מדור לדור; רק שהזכויות החברתיות לא. מצד שני, ידוע גם שעמדת כוח כלכלית נוטה על פי רוב לעבור מדור לדור. והנה, במקרים רבים גם הפריווילגיות החברתיות ניתנות אוטומטית מידי המדינה לחלקים החזקים של המגזר החקלאי במרכז המדינה. האם זה שוויון הזדמנויות?
מושבים רבים ממוקמים באזורי ספר ובקרבת קווי עימות היסטוריים. כך הדבר גם לגבי מקבצי דיור ציבורי רבים בעיירות פיתוח, כמו קרית שמונה ושדרות. לשתי הקבוצות תרומה לחברה. עם זאת, הזכות לדיור היא זכות יסוד ולא גמול על תרומה. זכות זו דורשת התייחסות על-מגזרית.
האגודה לצדק חלוקתי טוענת כבר שנים שצדק לא יכול להיות מגזרי, ולכן ההשוואה בין מגזרים היא לא כלי לניגוח, אלא דרך לבחון הוגנות בחלוקת המשאבים. כשלאנשים מסוימים אין קורת גג בשל "היעדר תקציב", ובמקביל אנשים משכבות מבוססות מקבלים הנחה על קרקע ציבורית בשווי מיליונים (שיחסרו באותו תקציב ציבורי מצומק), אנו נמצאים בבעיה. מכאן שהזכות לקורת גג מופרת לא בשל הכרח, אלא בשל עיוורון מוסרי.
נכון, הפקרת הדיור הציבורי כוללת עוד הרבה אלמנטים, לרבות היעלמות שערורייתית של מיליארדים מתקציב הדיור הציבורי לתכליות שאין להן דבר עם מתן קורת גג לחסרי בית. אבל הסתכלות כוללת על צדק צריכה לכלול לא רק את המבט הצר, אלא לשאוף לתפישה כוללת שאין בה איפה ואיפה. ראוי שהח"כים והשרים יבחנו שוב את הקונספציה שלהם הגורסת שחסרי בית כה רבים הם תוצאה של "בלית ברירה", ויבחנו אם הם נותנים יד להחלת מאזני צדק בחברה הישראלית.
עו"ד בקי כהן-קשת היא עורכת דין הפועלת למען נפגעי הדיור הציבורי במסגרת ארגון רבנים למען זכויות האדם
הדעה התפרסמה לראשונה בדה מארקר
04 מרץ 1012
לכבוד
עומר גל
עומר שלום,
1. הקיבוץ מכנס יום חתימות נוסף על מסמכי השיוך החוזי וזאת ביום ראשון 18.3.12 בשעה 16:00 בקרוב.
הרצון הוא לאפשר לכל החברים של חתמו מסיבות שונות על הסכם השיוך החוזי, להסדיר את מחויבותם כלפי הקיבוץ ולהצטרף להליך.
2. המניעה היחידה שבגינה לא חתמת היא, עניין הסכם התושבות ששרונה צריכה לחתום למול הקיבוץ.
3. תשומת לבך שאם לא תחתום על הסכם השיוך על למועד ההפעלה שלו בפועל , אז הקיבוץ יהיה מחויב לנהוג לפי סעיף 5.8 לתקנון השיוך. בנוסף, מי שלא יצטרף לשיוך החוזי עד למועד ההפעלה לא יוכל להיות מוגדר כ"חבר זכאי" עפ"י תקנון שיוך , כל כל שמשתמע מכך.
4.אוסיף ואציין שאם תחתום על הסכם השיוך החוזי, שלא במועד שייקבע הקיבוץ , ולפני מועד ההפעלה שלו בפועל ייתכן ויהיה שינוי בהתייחסות רשות המסים, ובמקרה כאמור, כל העלויות נוספות, ככל שיחולו, יחולו עלייך.
5. אני שב ופונה אליך, ומציע ששרונה תחתום על הסכם התושבות, ואתה תחתום על הסכם השיוך החוזי.
בברכה
רונן שמחה.