אמריקאים הביתה ›

סילוואן. נדחקים לפינה של השפלה ונישול. צילום: JC / Activestills.org

יום אחד קיבלנו מכתב רשמי שטוען כי הבית שלנו הוכרז כ"נכס נפקדים", ושעלינו לעזוב מיידית ללא פיצוי. לאחר שנעזוב את הבית הוא יועבר לחזקת ארגון עתיר ממון בשם את"ה – אמריקאים תעזבו את העיר. מוריאל רוטמן על האבסורד בסילוואן

הורי עברו מסן פרנסיסקו לירושלים ב-1986. הם רכשו בית בשכונת בית הכרם ואני ואחותי נולדנו שם. בקיץ של 1989 אבי, פרופסור לאנתרופולוגיה, קיבל מלגת מחקר מאוניברסיטת עמאן. אמי, אחותי ואני נשארנו בביתנו שבירושלים. יום אחד, בחורף של 1990, קיבלנו מכתב רשמי שטוען כי הבית שלנו הוכרז כ"נכסי נפקדים", משום שהבעלים שלו, אבא שלי, גר בירדן.

לפי המכתב, על המשפחה שלי לעזוב מיידית את ביתה ללא שום סוג של פיצוי. לאחר שנעזוב את הבית הוא יועבר לחזקת ארגון עתיר ממון בשם את"ה – אמריקאים תעזבו את העיר – שמבקש לסלק יהודים אמריקאים מירושלים. במשך כעשרים שנה הייתה משפחתי עסוקה בקרב משפטי מתיש ויקר עם עורכי הדין של את"ה, ובשבוע שעבר הודיעו לנו כי העתירה שלנו נדחתה וכי נסולק מהבית בתוך כחודש.

אם הקוראים חשים שמדובר בסיפור הזוי, דמיוני ואבסורדי, שלא ייתכן וייתרחש בישראל, הם צודקים מסיבה פשוטה אחת: המשפחה שלי יהודית. אבל על מנת למצוא מקרה שאכן מזכיר את הסיפור, כל שעליהם לעשות הוא ללכת כמה קילומטרים מביתי, לשכונת ואדי חילווה שבכפר סילוואן במזרח העיר. ואם הקוראים רוצים להבין מדוע עלולות חלילה להתפתח בקרוב מהומות בסילוואן, עליהם לבחון את השימוש בחוק ולתהות האם אנשי סילוואן אלימים מטבעם או שמא ממשלת ישראל דוחקת אותם לפינה של השפלה ונישול.

מזרח ירושלים סופחה לישראל לאחר מלחמת ששת הימים וכל החוקים הישראלים חלים גם בשטח זה, כולל חוק "נכסי נפקדים". החוק נחקק ב-1950 ולפי ארגון "עיר עמים" מהווה את הבסיס החוקי להעברת רכוש פלסטיני לידי ממשלת ישראל. לפי חוק זה, כל רכוש השייך לפלסטיני שחי באזורים מסוימים מחוץ לשטח שהוכרז כמדינת ישראל יכול להיות מועבר – כפי שאכן קרה – לרשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים, כלומר לרשות המדינה.

בסוף שנות ה-70 הפך החוק למכשיר לשאיפות הממשלה לייהוד וההתפשטות לעבר מזרח ירושלים הפלסטינית, ובפרט בסילוואן. נכסים אלו הועברו לרוב לידי ארגוני מתנחלים קיצוניים דוגמת אלע"ד ועטרת כהנים, ואפילו לידי הקק"ל. באמצע שנות ה-90 הודתה הממשלה כי על השימוש בחוק נכסי נפקדים במזרח ירושלים להיפסק, משום שהוא בלתי מוצדק. עם זאת, ההשלכות של השימוש בחוק נמשכות: הנכסים שהולאמו ונלקחו מתוקף השימוש בחוק מעולם לא הושבו לבעליהם ופינויים נוספים עדיין נמשכים בשל הליכים שהחלו בתקופה ההיא. גם ב-2005 קבע היועץ המשפטי מני מזוז, כי אין להחיל את החוק במזרח ירושלים. אבל השימוש בחוק הוקפא – לא בוטל.

משפחת סומרין בביתה בסילוואן. עלולה להיזרק מביתה לטובת אלע"ד. צילום: מיכל פתאל

בימים אלו עומדות בפני סכנת פינוי משפחת סומרין ומשפחת ראוודי מסילוואן. שתיהן גרות בבתים השייכים למשפחותיהם עוד מלפני 1967, ובכל זאת שתיהן עלולות להיזרק מבתיהן לטובת אלע"ד, שפועלת בשיתוף פעולה עם קק"ל ועיריית ירושלים. המתח בסילוואן בשיאו. ב-2005 כינה השופט בועז אוקון את השימוש בחוק כ"משפטנות ללא משפט" ותהה מדוע מלכתחילה היה זה לגיטימי להשתמש בחוק נכסי נפקדים בירושלים? והתשובה: זה לא. החוק נאכף רק על פלסטינים, ללא שום "הצדקה בטחונית" וכל הטענות על "חשיבות ארכיאולוגית" של אלע"ד הן פארסה לאור הכוונות הלא מוסתרות של הארגון שלא קשורות בכדים עתיקים.

נראה שסיפוח מזרח ירושלים לישראל לא הצליח לגאול אותה ממשטר האפליה הממוסד והמפורש המתקיים בגדה. אבי יכול היה לגור במזרח העיר, לעבור אפילו לסוריה או לאיראן ועדיין איש לא ייקח מאיתנו את הבית – אנחנו יהודים. ואילו משפחת סומארין וראוודי מחכות בחשש לפסיקת בית המשפט בעניינן. וכך הנפקד האמיתי בסיפור הזה הוא הצדק.

הכותב הוא פעיל בשומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם, ובתנועת סולידריות

הרשימה התפרסםמה לראשונה ב"העוקץ"