צלמו של המן האגגי, תלוי מעץ, מוצג במהלך תהלוכת עדלאידע. cc: wikipedia
לקראת חג הפורים, אנו פותחים ברב-שיח, המופנה לכלל האוכלוסייה, ובפרט לרבנים מזרמים שונים, ומנסה להתמודד עם האתגר הגדול שמביא אתו סיפור המגילה. זהו קול קורא לכותבים וכותבות לנסות ולהתמודד עם המתח הנובע מההרג ההמוני של זרע המן בידי אותו עם שניצל מהשמדה.
קריאות רבות רואות בהרג ההמוני של זרע המן הגנה עצמית טהורה, ואם זאת הוא הטריד אנשים גם בתוך העולם הדתי-אורתודוקסי. כידוע פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח התגורר בירושלים בה חוגגים את שושן פורים יום אחרי שמצויין פורים בכל הארץ. את חג הפורים הארצי לא היה חוגג כי היה ירושלמי ואילו בשושן פורים היה יורד לתל אביב… על מנת להתחמק מלחגוג את החג. זוהי כמובן תגובה קיצונית לאי הנוחות שמעורר הקטע במגילה המתאר איך לאחר מפלת המן הרגו היהודים ברחבי הממלכה 75,000 איש! ישנם רבים המסבירים כי אותם עשרות אלפי האנשים היו אלו שתכננו להרוג את היהודים לפני כן. זוהי דוגמא לקריאה לגיטימית המתמודדת עם הלגיטימציה להרג, אם כי ישנם רבים שישאלו האם לא ניתן היה לוותר על נקמה זו? והאומנם הייתה זו הגנה עצמית או שמא, אכן, נקמה?
עמלקיות
אלא שההרג במגילת אסתר הינו רק קצה חוט למה שחלק מהפרשנים רואים כמצוות "מחיית עמלק", אשר המן היה מצאצאיו – ואף נקרא המן האגגי על שם אגג מלך עמלק, אותו מלך ששאול חמל עליו ולא הרגו ובעטיו איבד את ממלכתו.
הרעיון להרוג אוכלוסיה נרחבת (ובתוך מסורת קשה זו ניתן להזכיר גם את שבעת עמי כנען שמצווה להשמיד אותם על עולליהם וטפם במסגרת כיבוש הארץ) אינו עומד בקנה אחד, על פניו, עם עקרונות יסודיים המופיעים במקורות היהודיים. בנוסף הרג כזה הינו קשה לעיכול בעולם בו אנו חיים. נדמה שרוב מוחלט מאזרחי העולם מזדעזע ממעשים כאלו. במיוחד קשה הדבר לעם היהודי שזה אך לפני דור ניצל מניסיון של השמדה.
השאלה הגדולה שאנו מציגים אם כן היא: איך את/ה מתמודד\ת עם טקסטים כאלו בכתבי הקודש תוך כדי שאת\ה מכבד\ת את המסורת שלנו ואת ניסיונינו ההיסטורי כעם למוד רדיפות קולקטיוויות?
הדרך הקלה היא לטמון את הראש בחול ולטעון כי הטקסטים הללו לא רלוונטיים, אולם ניסיון העבר מלמדנו כי התעלמות אינה פותרת דבר אלא מדרבנת את מי שמעוניין למצוא הצדקות תיאולוגית לשימוש נלוז בכתבי הקודש (ויהיו שיראו במעשהו של ברוך גולדשטיין בחג הפורים עצמו, דוגמא לכך).
במסגרת הפרויקט פנינו לרבנים מכל הזרמים להציע לנו את פרשנותם. כמו כן בכוונתינו לפנות לאישים בדתות אחרות ולשמוע איך הם מתמודדים אם כתבים דומים בכתבי הקודש שלהם.
בנוסף אנו פונים לכל מי שנדבה רוחו אותו לשתף אותנו בדרך ההתמודדות שלו, אם בקריאות דתיות ותיאלוגיות שונות או מתוך הסתכלות חילונית או מודרנית. אנו מבטיחים לפרסם את התשובות הנבחרות במלואם.
רשימות שפורסמו:
- בין הרג מותר ובין הרג אסור: תשובת הרב שרלו בנוגע להרג במגילת אסתר
- גם יהודים יכולים להרוג, רון ניולד
- פורים זה שמחה? דודו פלמה
- העמלק בתוכנו, הרב דובי חיון
- מגילת אסתר – גרסת הסב-טקסט ההיסטורי המודע, דוד שפרבר
- השמדה או הומניות, הרב קובי וייס (התפרסם גם במגזין "במחשבה שנייה")
הנושא חשוב,
רק רציתי לציין שהסיפור על פרופ' לייבוביץ' הוא אגדה שמסתובבת על הפרופ' הדתי השמאלני התורן, החלה מעקיבא ארנסט סימון, עברה לליבוביץ', המשיכה לאורי סימון ושמעתי אותה אף על אבי רביצקי.
בכל המקרים אין אמת בשמועה.
מעניין, האם יש לך אישוש עובדתי?
בכל מקרה הרעיון ברור, גם אם זו אגדה
התשובה, לטעמי, ברורה (לעומת הדרישה לערפול החושים והשיכרות בפורים): אין מתח!
פשוט צריך לקרוא את המסר של המגילה, וזהו מסר הומני לעילא ולעילא!
כפי שאני קורא את המגילה (כפשט), מדובר באחת היצירות המדהימות שנכתבו מעולם משום שכל מה שנראה הוא לא כמו שהוא. מוטיב ויהפוכו שולט בכל משפט במגילה, כולל בעניין ההרג.
המסר של המגילה הוא תחפושת, הסתר, ולכן הוא מביא לרמת גיחוך את תגובת היהודים שכללה טבח ללא אבחנה יחד עם כאילו "מצפון" שלא שלחו ידיהם בביזה.
מסגרת תגובה זו קצרה מלנמק את תפיסה זו של המגילה, אולם בשורה התחתונה מדובר באחד החגים המוסריים שיש ביהדות, משום שהוא מבקש לפענח את נפש האדם כאשר אין חיוב מצוות אלא אמונה באדם.
מעניין מאוד.
רק נדייק את דבריך, המסר המרכזי של המגילה אינו תחפושת במובן המנהג של תחפושות, אלא הרעיון כפי שמופיע בתלמוד:
"אסתר מן התורה מנין? תלמוד לומר הסתר אסתיר את פני" – כלומר ההשגחה בשעת הגלות הינה בבחינת הסתר פנים ושום דבר לא כפי שנראה.
מניח שלכך התכוונת – רק בארתי לטובת הקוראים
לא פעם אני תוהה מה טעם ראו מחברי המגילה להכניס את הפסוקים המדברים על ניקמת היהודים בפרסים עם הסתייגות של "בביזה לא שלחו את ידם"?
אם רצו להדגיש את מצוות השמדת עמלק וצאצאיו- הרי לא כל 75,300 הפרסים שנרצחו היו צאצאיו של המן. משום שאם אכן כך- היה צריך לעסוק בהשמדת העם כולו.
אם רצו לבטא לגיטימציה להגנה עצמית- הרי ברגע שהגזרה בוטלה והמן הוצא להורג, נשמטה ה"סיבה למסיבה".
ומה היה הטעם להדגשה "בביזה לא שלחו ידם"? האם רצח בני אדם אחרים "מעשה ידיו" של אלוהים אינו די והותר? למרות שהפיתוי לביזה היה גדול, יתכן שיצר הנקמה היה גדול עוד יותר. הרצח בוצע באמוק. כל הרצונות האחרים נדחו הצידה. התאור של מעשה ההרג מתאור כמין מעשה אינטנסיבי שלאחריו היה צריך להירגע ולנוח!
באיזו מין אקסטזה של רגשות היו אותם יהודים נוקמים? כמה זעם, ובעיקר פחד היו טמונים במעשה הרצח הזה?
אני אישית חושבת כי מחברי המגילה מסתייגים ממנהיגותו של מרדכי בשעה קשה זו. הסתייגות זו באה לידי ביטוי בפסוק "ורצוי לרוב אחיו" לרובם, לא לכולם.
אולי אומרים הם למרדכי: 'כמנהיג- היה עליך לעצור את הסחף. כמנהיג- חייב היית להבין את רגשות הזעם, הפחד , התסכול והרצון לנקמה של אחיך אך יחד עם זאת להפגין מנהיגות נחושה והומנית ולומר להם: עד כאן! יש דרכים אחרות ונוספות לבטא רגשות כאלה. כעת, זה הזמן להתגבר על יצר הנקמה ולתעל רגשות אלה לעשייה חיובית, כמו "משלוח מנות איש לרעהו" משתה ושמחה על ההצלה. לחיות את ההווה , עם הפנים לעתיד ולשים את העבר מאחורינו.
כיוון שמרדכי לא גילה מנהיגות ראויה וחומלת, היה ראוי בעיני חכמים להיות רצוי רק לרוב אחיו ולא לכולם. האחרים שלא "רצו" בו ובמנהיגותו היו אולי אלה שלא סלחו לו את שתיקתו בזמן הטבח! אתה לא יכול להיות מנהיג ש"דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" ויחד עם זאת לעמוד מנגד כאשר מתרחש רצח חפים מפשע מול עיניך ובאישורך!
תודה רבה על תגובה מפורטת ומנומקת.
אני מרשהב לעצמי לאתגר אותך ולשאול האם יש לך גם פרשנות לגבי מצוות מחיית עמלק עצמה ושבעת עממין?
ראשית לגבי הכתוב במגילה שלכאורה מעלה קושי רב – הכיצד פוגעים בעם רב לאחר שסרה הגזרה. נשאלת השאלה האם באמת היתה פגיעה בחפים מפשע או שמא הגנה עצמית מפני פוגרום מכאלה שלא שמעו על ביטול הגזרה ושמחו שיש בידם לפגוע ביהודים.
שוב ושוב חוזר במגילה בפרקים ח' וט' העניין של ההגנה העצמית, של עמידה על נפשם, כגון אישור המלך:
"לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז:" והם רק הגנו על עצמם והדגש הוא על כך ולכן לא נגעו בביזה.
וכן: "וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם".
האם יעלה בדעתנו להאשים את הפרטיזנים היהודים שלחמו והרגו בגרמנים בתקופת השואה.
במסגרת הפוסט מודרניזם אנו מכים ומאשימים עצמנו בכל הגנה עצמית ונכון הוא שבמסגרת מלחמות ההגנה היו גם כאלה שפגעו בחפים משפע ועל כך אין לשתוק, אך אסור לנו להתייפף ולהאשים עצמו בכך שאנו חיים ונושמים ולא מוכנים להושיט את הלחי השנייה.
אין אני מצדיק פגיעה בחפים מפשע אך חובה עלינו להגן על עצמנו תוך שמירת צלם אנוש.
לצערנו מה שקורה היום בסוריה ושתיקת העולם הנאור מחזק את דעתי שאם לא נגן על עצמנו בעת הצורך העולם לא ימהר לעזור לנו.
לגבי מחיית זכר עמלק – מקובל עלי מאוד הפירוש שכיום העמלקי הוא הרע שבתוכנו, בתוך נפשנו, ומצוות מחיית עמלק הינה המצווה למחות את הרוע שלנו ולהיות טובים יותר.
פינגבאק: גם יהודים יכולים להרוג « חקוק באבן
פינגבאק: Prohibited murder: Rabbi Yuval Sherlo regarding murder in the Book of Esther | Rabbis for Human Rights
פינגבאק: The evil in every one of us | Rabbis for Human Rights
פינגבאק: Electricity in Danger – Newsletter of Parashat Ki Tissa | Rabbis for Human Rights
גם ההרעשה בסביבונים בזמן קריאת הקטע המצמרר של תליית ילדי המן הצעירים מצמרר! ובכלל – איך יכול היה מרדכי היהודי לשלוח את בת אפוטרופסותו הקטינה למטתו של השכור הנואף?
פינגבאק: השמדה או הומניות / הרב קובי וייס | מחשבה אורחת